פרשנות: מנכ”ל דניה סיבוס התמודד עם שני תיקים פליליים חמורים, ואז הגיע אחד נוסף ומוגזם

1.

בזמן שירותו הצבאי היה איציק מרדכי היה אלוף פיקוד צפון, אלוף פיקוד דרום, ואלוף פיקוד מרכז ולכן זכה לכינוי: "אלוף שלושת הפיקודים". להבדיל אלף אלפי הבדלים, את מנכ"ל חברת דניה סיבוס, רונן גינזבורג, אפשר לכנות: "חשוד שלושת התיקים". גינזבורג חשוד במתן שוחד בפרשת ח"כ דוד ביטן לכאורה בתמורה לקידום פרויקטים של דניה סיבוס.

גינזבורג והחברה חשודים, ולמעשה כבר נאשמים, גם במסגרת פרשיית הקבלן גבי מגנזי. גינזבורג ודניה סיבוס מואשמים במקרה הזה כי תיאמו מחירים במכרז לבניית תשתיות של החברה הכלכלית שוהם. כתב האישום מייחס לשניים צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

ואם בכך לא די אז בתחילת השבוע הודיעה הפרקליטות על החלטתה לזמן את גינזבורג ועוד שורה של חשודים להליך שימוע לפני הגשת כתב אישום בפרשת קריסת החניון ברחוב הברזל ברמת החייל שהביאה למותם של שישה אנשים. בשעות לפני הצהריים של ה-5 בספטמבר 2016 קרס החניון, שהיה לקראת השלמת הבנייה, מסיבה שלא הייתה ברורה. החניון שקרס אמור היה לכלול ארבע קומות ו-540 מקומות חניה.

לפי טענת הפרקליטות, גינזבורג, נמנע מכל מעורבות מקצועית של דניה סיבוס בהליך תכנון הפרויקט, חרף היותה אחראית בלעדית על התכנון מכח חוזה. "גינזבורג נמנע מלפעול ליישום המוטל על החברה ולא התווה כל מנגנון בחינה של התכנית ההנדסית, על מנת להבטיח את יציבות מבנה החניון ובטיחותו. לאורך כל התקופה ניהלה דניה את עבודות הקמת חניון הברזל על בסיס תכנית קונסטרוקטיבית לקויה ומסוכנת של תקרת החניון, מבלי שנתנה את דעתה לתכנית".

ללא קשר להסתבכותו בשני התיקים הפליליים הנוספים, הטלת אחריות פלילית על גינזבורג בפרשת קריסת החניון נראית כצעד מרחיק לכת. מה שעושה כאן הפרקליטות, אולי לראשונה, זה לדרוש ממנכ"ל של חברה מבצעת לפתוח בעצמו את התוכניות הקונסטרוקטיביות, לבחון אותן בקפידה ולעלות בעצמו על הכשל התכנוני. מדובר בכשל תכנוני שאותר על ידי מומחים בטכניון.

את אסון קריסת החניון ניתן להשוות לאסון קריסת אולם האירועים "ורסאי" בירושלים ב-2001. בדצמבר 2006 הרשיע ביהמ"ש המשפט המחוזי בירושלים את מפתח שיטת הפל-קל, המהנדס אלי רון, ושלושה מהנדסים נוספים בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בקשר למותם של 23 בני אדם ופציעתם של 356 נוספים בהתמוטטות הרצפה. יחד עם רון הורשעו שלושה מהנדסים, שהיו קשורים לבניית הבניין שבו היה אולם האירועים. כמו כן הורשעו שלושת בעלי האולם. לעומת זאת, הקבלן שבנה את הבניין, יעקב אדיב, זוכה מהאשמות שיוחסו לו, לאחר שבית המשפט קבע שפעל בהצעת המומחים שישכנעו אותו שאין כל פגם בשיטת הפל-קל.

2.

מנהיגות נבחנת בשעת חירום. ודמוקרטיה נבחנת בשעת חירום. ומערכת אכיפת החוק נבחנת בשעת חירום. ועקב התפשטות נגיף הקורונה אנחנו ללא ספק בשעה כזו. בשבוע שעבר התרעתי מפני פגיעה לא-מידתית בזכויות הפרט במסגרת המאבק בקורונה. דיברתי על האתגר הגדול של המדינה ורשויותיה, להילחם באפקטיביות במגיפה, אך לעשות זאת תוך שמירה על זכויות היסוד של האזרחים. כתבתי כי "אנחנו על ספו של מצב חירום רפואי שמאלץ את המדינה לנקוט מהלכים פוגעניים ומרחיקי לכת, שהבולט שבהם הוא החובה שמוטלת על החולים ועל החוזרים מחו"ל להיכנס לבידוד. אולם גם בזמן מגיפה אנחנו עדיין דמוקרטיה, ואסור שהפגיעה בזכויות החולים, המבודדים והציבור בכללותו, תהיה בוטה מדי ובלתי מידתית".

רק שבוע חלף, המגפה הרימה ראש, הדאגה המוצדקת לבריאות הציבור גברה, וגם הסכנה לפגיעה בלתי מידתית של המדינה בזכויות הפרט גברה. בין היתר, פורסם כי נציגי גופי הביטחון שמשתתפים בדיונים על ההתמודדות עם הקורונה שוקלים שימוש בטכנולוגיות שפוגעות בפרטיות כדי לאכוף בידוד בית. לפי הפרסום של יואב אבן בחדשות 12, בין הצעדים שנשקלים: איכון טלפונים סלולריים, חדירה לפרטי כרטיסי אשראי של מבודדים והשתלטות מרחוק על מצלמות שמתעדות את המרחב הציבורי ואולי גם הפרטי.

בעת הזו צריך לומר בצורה ברורה: המאבק בקורונה אינו מצדיק פגיעה כה קשה בפרטיות של אזרחי ישראל. לא בגלל שהמאבק לא חשוב. הוא חשוב והכרחי. אלא מפני שהתועלת שיכולה לצמוח ממעקבים כל כך פולשניים אחרי האזרחים המבודדים, של החזרתם לבידוד, לא מצדיקה כניסה כה בוטה לחייהם הפרטיים. ניקח לדוגמה מצב שאדם שנמצא בבידוד וגר ביישוב כפרי יוצא לסיבוב התאווררות בשדה הסמוך לביתו ואינו פוגש אף אחד. או אדם שגר בעיר ויצא לסיבוב במכונית עם חלונות סגורים ומיד חזר לביתו. האם סיטואציות כאלו מצדיקות את איכון הטלפונים הסלולריים שלהם או תיעוד מצולם שלהם מסתובב בחוץ? האם צריך לנקוט נגדם סנקציה פלילית בשל התנהגות כזו?

דוגמה לפוטנציאל לפגיעה בוטה נוספת ובלתי מידתית בפרטיות של האזרחים ניתן היה למצוא באפליקציה שהשיק משרד הבריאות שנועדה לתת לציבור מידע על הווירוס ולאפשר לו לשוחח עם מומחים. ואולם, היא גם מבקשת מהמשתמשים בה מידע פרטי על מצבם הרפואי. מומחה הסייבר, רן בר זיק, חשף כי כל שנדרש כדי לכרות את המידע של משתמשי האפליקציה הוא דפדפן פשוט. עצם קיומה של האפליקציה ושל כל אמצעי אחר להעברת מידע לציבור הם מבורכים, אבל המדינה צריכה לדאוג לכך שמידע פרטי שהציבור מוסר לה יאובטח ולא יהיה פרוץ לכל דכפין.

בהמשך לכך, עולה השאלה מה יעשה בעתיד, אחרי שננצח את הקורונה עם המידע שהציבור מעביר כעת, בשעת הדחק, למדינה. מטבע הדברים, החששות והדאגה פורצים אצל כל אחד מאיתנו גבולות ואנחנו נזהרים פחות במסירת מידע רפואי פרטי מאשר בימים של שגרה. אבל כשהמשבר יעבור, לא נרצה שיעשה עוד שימוש במידע הזה. ולכן, המדינה צריכה להתחייב למחוק את המידע הפרטי שהיא תקבל על האזרחים בשעת המשבר ולא לעשות בו שימוש בעתיד או ללא הסכמתנו. ואם הרשות המבצעת לא פועלת כראוי וזכויות הפרט נפגעות יתר על המידה התפקיד של מערכת המשפט יהיה לבלום את הפגיעה ולהציב את תמרורי האזהרה בפניה.

נקלענו וכנראה עוד נראה בשבועות הקרובים אתגרים שקשה היה לחזות אותם. אתמול, למשל, הושם כל בית המעצר מגרש הרוסים בירושלים בבידוד מחשש להידבקות בקורונה (או במלים אחרות, בית המעצר הושם במעצר). כמאה אסירים ועשרות סוהרים הוכנסו לבידוד לאחר שקצינה מבית המעצר ירושלים דיווחה כי הייתה במגע עם חולה קורונה. במקביל, נערך שירות בתי הסוהר לסיטואציה שבה אסירים רבים יחלו. לצורך כך הוחלט לפנות את מתקן הכליאה סהרונים בדרום כדי להפוך אותו לכלא לאסירים שנדבקו בווירוס.

עד היום, שימש כלא סהרונים לצורך כליאתם של מהגרי עבודה שהגיעו מאפריקה, בעיקר מאריתריאה וסודן, לישראל דרך גבול ישראל-מצרים. אותם אנשים ששרת התרבות והספורט, מירי רגב, אמרה ב-2012 כי הם "סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם". אחר כך, רגב גם התנצלה על ההתבטאות האומללה והסבירה "התכוונתי לדימוי של תופעה - תופעת המסתננים המתפשטת בארץ.. בשום שלב לא השוויתי סרטן לבני אדם". על כל פנים, בכלא סהרונים הלך ה"סרטן" ופינה את מקומו לקורונה. מגיפה עולמית שצריכה להכניס את נבחרי הציבור שלנו, את כולנו, לפרופורציה כאשר אנחנו מדברים על סכנות לביטחון המדינה ושלומה. 

***חזקת החפות: יודגש כי שלושת ההליכים המשפטיים נגד רונן גינזבורג הם בעיצומם. גינזבורג מכחיש את המיוחס לו ועומדת לו חזקת החפות.