הראל ויזל, מנכ"ל ובעלי קבוצת פוקס / צילום: דימה טליאנסקי
על רקע משבר הקורונה, קבוצת פוקס הודיעה לבעלי הבית שלה בקניונים ובמרכזים המסחריים בארץ כי היא מפסיקה לשלם את דמי הניהול ואת דמי השכירות החל מחודש אפריל. במילים אחרות - הקבוצה הודיעה על אנרכיה כלכלית, שעטופה במילים יפות.
"לאור התקופה המאתגרת אנחנו חושבים כי זהו צו השעה, וכי במערכת היחסים העמוקה ורבת-השנים בין קבוצת פוקס לבין הקניונים והמרכזים המסחריים בישראל, על המשכירים להבין, לראות ולהתחשב בהתמודדות ובאתגרים העוברים עלינו ולסייע ככל האפשר, על-מנת שכולנו נוכל לצלוח תקופה זו", כתב הראל ויזל, מנכ"ל ובעלי קבוצת פוקס.
פוקס היא לא עוד שוכרת. מדובר בקבוצה החזקה בישראל, שמפעילה מאות חנויות שבהן מותגים רבים לצד פוקס, כמו ללין, מנגו ועוד. אם הקבוצה החזקה בישראל מפסיקה לשלם - איך יתנהגו בעלים של רשת קטנה יותר או שוכר של חנות אחת? הרי אף ישראלי לא פראייר.
ולמה לעצור כאן. אם המהלך של פוקס יתקבל באדישות במשק ובקרב מקבלי ההחלטות, שעסוקים כעת (ובצדק) בפן הרפואי של משבר הקורונה, מדוע שחברות הקניונים ימשיכו מצידם לשלם לחברת חשמל או לכל גורם אחר שעמו הם קשורים בהסכמים? הכותרות שיגיעו מתרחיש כזה יהיו גדולות ועוצמתיות ויחלחלו היטב לכל עבר עם מסר ברור - בחסות הנגיף המשתולל אפשר להפר הסכמים. "זו צו השעה", יגיד שוכר דירה במודיעין לבעל הבית שלו, או בעל משרד במגדל בתל-אביב. הנה, ויזל אמר.
אני לא מתכוון להניח על הכתפיים של פוקס את כל המשבר הכלכלי. ברור שהקבוצה נפגעת, כמו כל המשק, ושחשוב שלעובדיה תישאר פרנסה. ייתכן כי ויזל ניסה להגיע להבנות מול בעלי הקניונים, לפני שהוא הודיע על הצעד הדרסטי שנקט. ייתכן גם כי מדובר בצעד טקטי בלבד, נוסח מוכר הארטיקים בים בנוסח "תחזיקו אותי, אני הולך".
קשה לדעת. מה שבטוח הוא שהעובדה שאתה גדול, לא אומרת שמותר לך להתנהג כמו הבריון השכונתי. ומה קורה כשאף אחד לא עוצר בריון? כולנו יודעים.