יובל לימון, מנכ"ל ובעלים משותף של רשת "למטייל" / צילום: תמר מצפי
"זה הסיוט הכי גדול בחיים שלי" - כך פותח ואומר יובל לימון, מנכ"ל ובעלים משותף של רשת "למטייל", על הפעילות וההתמודדות עם הקורונה בשבועות האחרונים. "למטייל קיימת מעל 30 שנה. רשת של חנויות שקשורה ישירות לטיולים ולנסיעות. אנחנו מוכרים כל מה שקשור לטילים בארץ ובחו"ל, ממזוודות ועד לנעליים לטרקים בהימלאיה. לפחות מכרנו עד שהגיע הקורונה".
לרשת "למטייל" יש 26 חנויות ברחבי הארץ ואתר אינטרנט פעיל מאז 1999 של "המטייל" ואתר "טיולי" של טיולים בארץ. "פעם כל מי שנסע לחו"ל נכנס אלינו, הכול התהפך עכשיו עם הקורונה".
התקופה הזו דומה לתקופות קשות אחרות שעברתם?
"במלחמות עבדנו. תמיד עבדנו גם מול הקהילה שלנו והיינו גאים בזה. אבל מה שיש עכשיו לא קרה אף פעם. עכשיו עולם הטיולים בהתמוטטות, כי אף אחד לא טס, ואף אחד לא קונה מזוודה. ירדנו בעשרות רבות של אחוזים. גם לאתר פחות נכנסים. ההכנסות נחתכו באינטרנט ובחנויות בהרבה מאוד אחוזים. אנחנו הקו הראשון של עולם התיירות - ונפגענו".
מה קורה בשטח?
"סגרנו את כל המקומות שהיינו צריכים לסגור על-פי הצו שיצא, בכל הקניונים למשל, ללא ברירה. אנחנו עדיין מתעקשים להשאיר את החנויות שלא נמצאות בקניונים פתוחות. לראות האם יש עדיין אנשים שרוצים אולי לטייל בטבע בארץ. ברור לנו שעולם התיירות גמור, ואנחנו בבעיה מאוד רצינית".
מה עם העובדים?
"את מרבית העובדים בחנויות שלחנו לחל"ת (חופשה ללא תשלום), וגם עובדים באתרי האינטרנט שלחתו לחל"ת. כמעט 100 אנשים שהלכו הביתה ישירות. אין לנו מה לעשות. אין הכנסות. במרבית החנויות וגם באינטרנט אין הכנסות למעט שוטפות של מפרסמים, אבל לא מוכרים.
"אנחנו מורידים את הראש ומחכים לשיפור. את אתר האינטרנט חייבים להמשיך, להפעיל בעבור הבלוגרים ואנשים שיושבים בבית. חשוב להמשיך כמה שאפשר. אי-אפשר לדעת מה יקרה מחר. מקווים מאוד שתוך חודש-חודש וחצי המצב יהיה טוב יותר. אבל כואב הלב. זה מתוך תקווה. אין ידיעה לאף אחד מה באמת יהיה. כולם מתגייסים למניעת התפשטות, אבל אי-אפשר לדעת בוודאות מתי דברים יחזרו לשגרה".
הייתה לכם תוכנית מגירה לתקופה הזו? הייתה אפשרות להתכונן?
"לא הייתה שום תוכנית מגירה. בחיים לא חשבתי שאצטרך להתכונן לדבר כזה. אף אחד לא שיער, ואני לא חושב שיש מי שהכין איזו תוכנית למצב כל-כך קיצוני. זה משהו מהטבע, כוח עליון, ואף אחד לא מכין תוכנית מגירה לכוח עליון. זה עושה בלגן בכל התוכניות, וצריך פשוט לשרוד. יש לנו כוחות, ואנחנו מגייסים הכול כדי לשרוד. גם אם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן - אי-אפשר להתכונן לאירוע כזה. אף אחד לא צפה, אף אחד לא יודע. כל עם ישראל יושב מול הטלוויזיה ומחכה לראות מה קורה כל יום. כולם מקווים שתהיה ירידה מהירה בהתפשטות של הווירוס".
מה הלאה? מה יהיה בהמשך לדעתך?
"אני יודע שגם אחרי שהמצב ייגמר, זה לא יהיה אותו הדבר שוב. ייקח זמן עד שאנשים ישתחררו קצת, כי עכשיו גם לחוצים וגם מכווצים את הארנק. אני חושב שהלואו קוסט ייפגע. זה עוד יהיה תהליך ארוך, וגם המשק לצערי יהיה במיתון, ואני מקווה שהממשלה תעזור לעסקים כמו שלנו. אף תזרים נורמלי לא יכול להתקיים כך, לכל אחד יש תקרה והתחייבויות. כולם בונים תוכנית, אבל בונים אותה על סמך החלטות מקדימות מניסיון של שנים. אבל עכשיו באה פתאום הקורונה, ואנחנו בעולם התיירות - חטפנו מאוד מוקדם. עכשיו כבר הרבה חטפו.
"יהיה קשה בהמשך. אני מקווה שאנשים ירצו לצאת מהסיר לחץ הזה בפסח ולטייל קצת בארץ, ואני מקווה שכולנו נשרוד את זה. יש לכולם קרובים מבוגרים, וצריך לשמור על כולם. אנחנו עם ישראל, ויודעים כאן להתגייס. ראיתי את זה קורה בעבר, ואני מקווה שזה יקרה שוב גם הפעם. כל עולם התיירות עכשיו בבעיה. כולם עושים הכול בשביל לשרוד. אני משתף את העובדים שלי במצב, וכולנו נחכה ליום ובוקר של יום חדש. פשוט לחכות. כולם מבינים את זה. כולם מבינים שזה גדול עלינו. כוח עליון - אין מה לעשות".
מה הממשלה צריכה לעשות?
"שיתמכו בעסקים במהירות האפשרית. כמה שאפשר. זה צו השעה. ושיפסיקו לריב. צריך לחשוב על החוסן הכלכלי של מדינת ישראל, כי זה החוסן המדיני והכול. שיחשבו על כל המגזרים ומה אפשר לעשות - שכולם יתגייסו. במקביל יש לי גם מילה לציבור הרחב, לא רק לממשלה. לכל כותבי הפוסטים בפייסבוק ומי שמעביר הודעות ברשתות החברתיות - תתחילו לדבר על דברים טובים. לא דברים רעים ולא נבואות זעם. צריך חיזוק אישי וחברתי. לשאול מה אפשר לעזור - זה צו השעה. זה כוח להתמודד".