שלט מחוץ לחנות נוחות סגורה בניו יורק / צילום: Wong Maye-E, Associated Press
שני מספרים קשים מנשוא ריצדו על מרקעי הטלוויזיה של האמריקאים לפני שעלו אתמול על משכבם: האחד הוא סטטיסטיקה של מחלה, השני הוא סטטיסטיקה של כלכלה.
לא זו בלבד שעקומת הקורונה אינה קרובה לשיטוח, אלא שהיא שועטת עכשיו למעלה. בתוך יממה אחת, מספר האמריקאים הלוקים בנגיף עלה ביותר מ-1,300 והתייצב על 5,838. עד אתמול בערב (שעון ארה"ב) מתו 107 בני אדם. (הנתונים האלה התפרסמו ב-10 בערב, שעון וושינגטון, ארבע לפנות בוקר שעון ישראל.)
הואיל והבדיקות בארה"ב נמצאות בחיתוליהן, המספרים עומדים להרקיע שחקים בימים הבאים. מקובל להניח, כי ארה"ב נמצאת "עשרה ימים מאחורי איטליה". לשון אחר, לפני סוף החודש מערכת הרפואה הציבורית עלולה לכרוע תחתיה. אפשר ששני שלישים מן האוכלוסייה ייחשפו לנגיף. לכל הפחות מאות אלפים ימותו, אולי "מיליונים", על פי התרחיש הגרוע ביותר.
ואף כי אסון כבד מתרגש ובא, CNN הקרינה אתמול וידאו של תושבים בסן פרנסיסקו מחליקים על גלגיליותיהם ברחובות ומשתזפים על החופים. כתב הבריאות הראשי של CNN, ותיק אסונות ומגיפות, הפגיע בצופיו בהתרגשות רבה לחדול להתייחס אל משבר הקורונה כאל "יום שלג", שבו הילדים אינם הולכים לבית הספר ויוצאים החוצה להשליך כדורים זה על זה. "זה אינו יום שלג", אמר ד"ר סאנג'יי גופטה, "זו סערת חורף כבדה".
בחופי פלורידה, עשרות צעירים וצעירות בבגדי-ים מצטופפים על פני רצועת חול צרה, במרחק של מילימטרים זה מזה, כמו לא הייתה קורונה, כמו לא היו הנחיות של שלטונות הבריאות לשמור "מרחק חברתי", כמו חייהם של מיליונים לא היו תלויים להם מנגד.
התמונות האלה מזכירות את איטליה של תחילת השנה, כאשר קלות דעת קולקטיבית שרתה על הרחובות, ואפיינה בייחוד את התנהגותם של צעירים. לא השפיעה עליהם אף כמלוא הנימה ההזהרה, שצעירים הם הנשאים המסוכנים והאפקטיביים ביותר של הנגיף, בדיוק מפני שעלומיהם וחוסנם יגנו עליהם מפני פיתוח תסמינים או מפני תוצאות קטלניות.
הנשיא דונדל טראמפ, שבמשך שבועות ארוכים השרה על אזרחיו את תחושת אל-תיכנסו-לפאניקה, שינה את טעמו בימים האחרונים. ביומיים האחרונים הוא חזר ודיבר על "האויב הבלתי-נראה", והפציר באמריקאים "להישאר בבית". אבל הוא מוסיף להירתע מפני הכרזת מצב חירום, שיאפשר לממשלה לשגר את המשמר הלאומי או אפילו את הצבא הסדיר כדי לאכוף עוצר.
לפי שעה צעדי האכיפה הרדיקליים ביותר באים מצד ממשלות מקומיות: מדינות, ערים, מועצות מחוזיות. הנשיא מעדיף להניח להן להכתיב את הקצב, מה שמתיישב בהחלט עם המבנה הפדרלי של ארה"ב - אבל אינו מתיישב עם הצורך במאמץ משותף ואחיד. סוף סוף מה הטעם במאמץ להושיב אנשים בבתיהם, אם במחוז הסמוך, או במדינה הסמוכה, אנשים חופשים לעשות כמעט ככל העולה על רוחם.
עדיין יש בארה"ב אסכולה המתייחסת בדרגה של ביטול אל תחושת הבהילות של מדעני הממשלה ושל המרכזים הרפואיים המופקדים על מלחמה במגפות. סקרים מראים שרפובליקאים נוטים להטיל ספק בחומרת המשבר, בוודאי בהשראת הצהרה קודמת של הנשיא, לפני חודשיים, שנגיף הקורונה הוא "עוד בדיה דמוקרטית", כמו החקירה של קשרי הנשיא עם רוסיה ומשפט ההדחה שלו בסנאט שלא עלה יפה.
הנשיא אמנם הכריז אתמול כי הקורונה היא "מגיפה רבתי" (pandemic), והוסיף "אני תמיד ידעתי". אבל עד השבוע שעבר הוא יצא מגדרו להמעיט מחומרתה. באופן בלתי נמנע הוא השפיע על מצב-רוחם של תומכיו ועל תגובותיהם.
המספר החמור השני של אתמול שהטיל תדהמה על שומעיו, בא (לפי דיווח בבלומברג) מפי שר האוצר סטיב מנושין. הוא השמיע אותו בפגישה סגורה עם חברי קונגרס רפובליקאיים. מנושין ניסה לשכנע אותם בצורך הבהול להצביע לטובת חבילת תמריצים ענקית, אשר תסתכם ב-850 מיליארד דולר.
מנושין אמר להם, כי האבטלה עומדת לעלות ל-20%. פשוט קשה להאמין. נתון האבטלה האחרון לפני החמרת משבר הקורונה ניתן בשבעה בפברואר. היא עמדה על 3.6%, הנמוכה ביותר זה חצי מאה. מהזהרת מנושין עולה כי האבטלה תגדל פי חמישה כמעט בן-לילה, מפני שהאוויר יצא ממפרשי המשק האמריקאי. זה שיעור שלא ראינו דוגמתו מאז ימי השיא של השפל הכלכלי הגדול, בשנות ה-30.
מנושין הופיע אתמול בראשונה לצד הנשיא בתדרוך היומי לכתבים בבית הלבן. נראה שתדרוך יומי יהיה עכשיו נחלתנו, שינוי ניכר לאחר דממת תקשורת של חודשים. מנושין הודיע את המטרה המיידית: 1,000 דולר טבין ותקילין לכל אמריקאי בוגר, "מיד". הוא מיהר להסביר שב"מיד" הוא מתכוון להגיד "בתוך שבועיים".
ממת-ממון לכל אזרח מעוררת ספקנות מסוימת בקונגרס, בייחוד בין רפובליקאים, הנוטים לקמצנות. אבל גם הנשיא, גם שר האוצר שלו, גם מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט מיץ' מקונל קוראים לרפובליקאים להתגבר על ספקותיהם.
היקף הירידה בפעילות הכלכלית אינו מצריך אלא ירידה לאזור מסחרי. פרוורים הומי-אדם וצפופי-רכב של וושינגטון הבירה היו אתמול שוממים. כמעט כל החנויות היו סגורות, או ריקות. מרכול ענקי, מן הגדולים באזור וושינגטון, קולף מרוב מוצריו. בלי חלב ויוגורט, בלי לחם, בלי ביצים, בלי מיצים, בלי אורז, בלי ניירות טואלט ומגבות נייר. מה כן? די הרבה ברוקולי. והשעה הייתה רק עשר בבוקר. מחר ננסה בשש.
רשימות קודמות ב http://yoavkarny.com/ ובhttps://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny