אדם עם מסכה עובר ליד בניין בורסת ניו יורק / צילום: Mark Lennihan, AP
אם הקורונה לא תעלם איכשהו, בשבועות הקרובים יתבצע למול עיננו הניסוי הכלכלי והחברתי המרתק ביותר מאז 1914 ואולי גם המצמית והמפחיד ביותר בתולדות ציוויליזציית הצריכה ההמונית.
עם ביטול הסכם ברטון־וודס לפני 50 שנה - אז בוטלה הצמדת הכסף (לא המתכת) לזהב - השתנתה כל מהותו של הכסף. אם לפני כן הכסף היה ביטוי לעושר קיים, לאחר ביטול ההצמדה הוא הפך לביטוי של עושר שיש להרוויח אותו, קרי אשראי. השינוי במהות הכסף שינה גם את הכלכלה והחברה האמריקאית, ואיתן את כלכלות העולם, ללא היכר.
בתוך עשורים בודדים השתנתה הכלכלה האמריקאית מכלכלה שבה חלק גדול של העובדים מועסק בעבודות יצרניות לכלכלה שבמרכזה ענפי השירותים ועסקי אוויר פיננסים. ניתוק הקשר בין הדולר והזהב ומדיניות הורדת הריבית, שהחלה עם כהונת אלן גריספן בפדרל רזרב ב־1987, והביאה את הריבית בתוך זמן לא ארוך מדי לעשור שלם של ריבית אפסית, אפשרה להגדיל פי 50 ויותר את החובות של הממשלה ושל כל הסקטורים האחרים בכלכלה האמריקאית.
החוב העצום הזה, שאינו אלא הדפסת כסף על ידי הבנקים באמצעות המנגנון של רזרבה חלקית ושל הבנק המרכזי בדמות "הרחבות", איפשר לייצא את כל הייצור למדינת סין ודומותיה. הוא גם איפשר את התפתחותה של כלכלת צריכה בלתי מרוסנת שלא מתחשבת באקלים או לחילופין בהשלכותיה על הדורות הבאים. כלכלה זו לא התבססה על מה שהמשק באמת ייצר או במה שהחברה האמריקאית באמת יכלה להרשות לעצמה ללא גרימת נזק הרסני לעצמה ולסביבה, בטווח המיידי או הארוך יותר.
בהקבלה מסוימת להיום, בתוך חמישים שנה בועת החוב גדלה באופן שלא היה מבייש שום נגיף קורונה. נכון להיום עומד החוב של העסקים האמריקאים, לא כולל עסקים פיננסיים, על מעל 16 טריליון דולר. החוב של משקי הבית עומד גם הוא על יותר מ־16 טריליון דולר. שיא של כל הזמנים לשניהם. חובותיה של הממשלה הפדרלית עומדים על למעלה מ־23 טריליון, גם כן שיא, ושל השלטון המקומי על כ־3 טריליון דולר. זאת, לא כולל התחייבויות פנסיוניות המוערכים בטריליונים רבים נוספים.
מגדל קלפים של אוויר חם
כל המגדל קלפים הזה של אוויר חם של חוב דומה לאוגר שרץ על גלגל מסתובב, וחייב להמשיך לרוץ כדי להמשיך את תנועת הגלגל. אם נפסיק את הפארסה, קרי לעבוד כדי לצרוך, כל הר החוב שנערם במשך שנים יתמוטט באחת. הר החוב הזה לא רק ניפח סקטור פיננסי בעל ערך ממשי מוגבל ביותר, מלבד טיפול במגדל הקלפים של החוב ונכסים שהוא יצר, אלא גם בועת נכסים עצומה שייצרה אשליית עושר, בקרב מאות מיליוני בני אדם.
השנים בין 1987 ל־2020 הביאו לעולם דור שאינו מכיר מציאות אחרת, וכן דור של כלכלנים, יועצי השקעות, בנקאים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת שמתחזקים את הפירמידה במודע או מתוך אי הבנה.
העשור האחרון של ריבית אפסית וחוב על סטרואידים רק החריף את התהליך והביא לעולם דור של צעירים, שאינו מכיר מציאות אחרת, ומאמין כי הבורסה רק עולה, הנדל"ן רק מטפס והתעסוקה תמיד מלאה. לכן דור זה גם אינו מהסס ליטול על עצמו עוד ועוד חובות לכל צורך ועניין, מרכב ועד בתים במחיר מנותק מכל מציאות כלכלית ריאלית.
אך מה נלין על הצעירים אם מנכ"לי החברות הגדולות ביותר בעולם נהגו באופן חסר אחריות דומה. ניקח למשל את יצרנית המטוסים בואינג. השבוע פורסם כי סוכנות הדירוג סטנדרד אנד פורס (S&P) הורידה את דירוג האשראי של איגרות החוב של החברה לטריפל בי - דרגה אחת מעל "איגרות זבל" - וכן כי החברה פנתה בבהילות לקבלת חילוץ ממשלתי.
הסיבה העיקרית להורדת דירוג האשראי: "שיא ברמת החוב מעל 46 מיליארד דולר". ראוי לציין כי בשבע השנים האחרונות הוציאה בואינג יותר ממאה מיליארד דולר לרכישה עצמית של מניותיה. בואינג כמובן לא הייתה יוצאת דופן. חברות התעופה האמריקאיות שפנו בקריאה דחופה להצלה והממשל מיהר להבטיח כי יעזור, שרפו 96% מתזרים המזומנים החופשי שלהן בעשור האחרון לרכישה עצמית של מניותיהם, כך על פי בלומברג. חברת "אמריקן איירליינס", למשל, בעלת תזרים מזומנים חופשי שלילי בעשור האחרון, הוציאה 12.5 מיליארד דולר על רכישה עצמית של מניותיה.
שעה שבועת האשראי הזו התנפחה במשך שנים, השימוש באשראי הזול יצר אנומליות הזויות כמו הדוגמאות הללו. בינתיים הפינסיאליזציה של אמריקה יצאה מכלל שליטה. היו שהזהירו כי זהו טירוף מוחלט שסופו אסון כולל במדור זה שבו טענו כי מה שנבנה למול עיננו הוא מתכון לאסון בממדים היסטוריים.
במשך כל עשור בממוצע מאז 1971 התרחש מיתון כלכלי, זהו חלק צפוי מהמחזוריות הכלכלית בכלל ובעידן של אשראי מתנפח בפרט. הסבירות כי אחד נוסף מתקרב הייתה איפוא לא פחות הגיונית מהציפייה לגשם בחורף. העיתוי המדויק והסיבה לתחילה של שרשרת האירועים אינם ידועים תמיד, אך הבנקים המרכזיים המשיכו ושפכו דלק אל תוך חבית דולפת. הגיץ היה אם כך רק שאלה של זמן.
הקורונה הייתה ,יש להודות, גיץ אלים במיוחד, שכן היא פגעה בכל חלקי הכלכלה, הן הביקושים והן וההיצעים, הן הריאליים והן הפיננסיים. אך באותה מידה הנגיף גם מצא במשק האמריקאי את הקורבן האידאלי: משק זקן ועייף, כבול באין סוף ביורוקרטיה ושחיתות, מוחלש ופגיע על ידי חוב עצום, מונהג על ידי שחקן קרקס, ובעל מערכת חיסונית חברתית שבירה ביותר.
העולם הגיע לחריקת בלמים
עתה הגיע העולם הזה של אשליה עצמית ופייק־כסף לעצירה בחריקת בלמים. וירוס בלתי נראה עצר באחת את האוגר שהתרוצץ על הגלגל - גלגל של עולם שנבנה על כלכלת־חוב ומעט מאד שומן לעת צרה. העצירה הפתאומית הזו מצאה את הבנק המרכזי של ארה"ב, הפדרל רזרב, ואת הממשלה הפדרלית ללא כל כלים אפקטיביים באמתחתם ובמצב של הכחשה - בסך הכול מדהים בהתחשב באותות האזהרה מסין. הכלים של הפד והממשל בוזבזו בשנים עברו בניסיון להמשיך ולנפח את בועת האשראי והנכסים.
משהתבררה גודל הצרה, הפד נחלץ כמובן מיד לסייע, היו"ר ג'רום פאוול, הכבאי המוניטרי עם צינור המזומנים, כבר הבטיח להמטיר 2.5 טריליון דולר על המערכת המקרטעת בשבוע האחרון. אלא שכל זה יהיה לשווא כלשון שיר הילדים האנגלי מהמאה ה־18:
"המפטי דמפטי ישב על החומה,
המפטי דמפטי נפל לאדמה.
כל סוסי המלך וכל אנשיו,
לא יכלו לחבר את המפטי עכשיו"
בדוח של הפדרל רזרב ממאי 2019 הובאו הנתונים הבאים: "39% מהאמריקאים אינם יכולים לעמוד בהוצאה בלתי־צפויה של 400 דולר, אלא אם ימכרו נכס או יקבלו הלוואה, 12% מתוכם לא יוכלו לעמוד בהוצאה בשום דרך. מהנותרים, 61%, חלקם יזדקקו למשיכה מכרטיס האשראי". עוד נכתב בדוח כי "רבע מהאוכלוסייה נמנע מטיפולים רפואיים נחוצים בשנת 2018 בגלל שלא היו יכולים להרשות לעצמם את העלות".
אלו המספרים בימי שגרת ה"שפע". עתה נסו לדמיין מה יקרה בשעה שכמות המפוטרים תגדל במהירות מסחררת שגדולה פי כמה ממהירות תפוצת המחלה. זאת, שעה שהפעילות העסקית בכלל מתכווצת וענפי התיירות, התחבורה, המסעדנות, המלונאות, השעשועים, "השופינג" והנדל"ן מגיעים לעצירה כמעט מוחלטת.
הממשל כבר הבטיח לעזור
הממשל הבטיח לעזור. הוא כבר הבטיח לחלץ את חברות התעופה, אך לממשל הפדרלי המריץ כבר היום גירעונות העולים על מיליארד דולר לשנה, אין דבר באמתחתו מלבד מכונת דפוס. גם הבנק המרכזי הבטיח להדפיס כסף ללא הגבלה, אך בה בשעה שבועת האשראי הזו נפרמת לאיטה, יתברר די מהר כי גם טריליונים רבים של כסף מודפס מהאוויר לא יספיקו.
המשבר הנוכחי הוא הראשון בה האנושות חשופה בעוצמה כזו לרשתות החברתיות. אלו מונעות מהשלטונות בעלות בלעדית על הפצת המידע ומניפולציה מוחלטת של האירועים. אך באותו זמן הן גם משמשות כמעין מגבר או מגפון למידע שיקרי ושמועות שיוצרים פאניקה המונית. את השפעתם של אלה על הכלכלה הריאלית קשה מאד להעריך כרגע.
אף אחד לא יודע מתי כל זה ייעצר, ואיננו יודעים היום גם מה יהיה היקף הנזק שייגרם עד אז לכלכלה העולמית בכלל והאמריקאית בפרט. דבר אחד כן ברור: אם האירוע הזה לא יסתיים בקרוב, השפעותיו הכלכליות, החברתיות, הפסיכולוגיות והפוליטיות יהיו מרחיקות לכת.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com. בטוויטר: chanansteinhart