אורסולה פון דר ליין, ג'וזפה קונטה, סבסטיאן קורץ, עמנואל מקרון, אנגלה מרקל / צילום: Associated Press
זה היה השבוע שבו הסולידריות האירופית מתה. גרמניה סגרה את גבולותיה כדי למנוע מתושבי המדינות השכנות לקנות בסופרמרקטים ובבתי המרקחת שלה. מדינות אירופיות אחרות הציבו כוחות משטרה בתחנות גבול שכבר עשורים היו מבני־רפאים, ושלחו חזרה אזרחים אירופאיים מאזורים נגועים בקורונה. ממשלות ביבשת הודיעו על הלאמת ציוד רפואי ועל איסור לייצא אותו למדינות אחרות. כל ממשלה שלפה חבילת סיוע עצמאית בשווי מאות מיליארדים ללא תיאום מרכזי ואירופה כולה "משכה את הגשרים" וסגרה את עצמה לזרים, עד להודעה חדשה.
זה היה כל כך מהר, בהרף עין ממש, שקשה היה להבחין איך מתחילת השבוע ועד היום הוטלו הגבלות תנועה על בני אדם, איסורים על החיים הציבוריים, כינון מחדש של גבולות ותקנות חירום שהפכו את החיים הציבוריים באירופה לכאלה שמזכירים יותר מכל מצב מלחמה. "המשבר החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה", קראה לזה הקנצלרית אנגלה מרקל בנאום החירום הראשון שלה לאומה ב־15 שנות כהונה אתמול. "אנחנו במלחמה עם אויב בלתי נראה" אמר נשיא צרפת עמנואל מקרון, בנאום מוקלט לאומה כמה ימים לפניה. גרמניה וצרפת, שני הקטרים של האיחוד האירופי, וכמעט אף מלה על אירופה, רק על ארצם.
זה היה יכול להיות אחרת. חולי קורונה במצב קשה היו יכולים לעבור מאיטליה לגרמניה ולצרפת לטיפול נמרץ, בעוד מערכת הבריאות בלומברדיה קורסת. גרמניה הייתה יכולה לייצר במפעליה ציוד רפואי - מסיכות וחלוקים ומכונות הנשמה - שישוגרו לאזורי ההתפרצות ברחבי היבשת. מהנתונים נראה כי טיפול נמרץ והנשמה מצליחים להציל את רוב החולים הקשים בקורונה, באיטליה בתי החולים פשוט לא הצליחו להציע אותו לכולם. אותה מערכת שמנתבת את המקרים הקשים בגרמניה למחלקות טיפול נמרץ בבתי חולים פנויים הייתה יכול לפעול ברמה האירופית. היא הייתה יכולה למנוע מקשישים איטלקים למות השבוע, או מספרדים למות ככל הנראה בשבוע הבא.
אבל זה לא קרה. אם הייתה סולידריות היא נעלמה. אם הייתה מראית־עין של סולידריות היא התנפצה. הפחד מהנגיף, הפחד המשתק הזה מהדבר המסתתר מחוץ לדלת הבית, מחוץ לגבול, גרם לכל מדינה להסתגר בעצמה. חלומו של הימין האירופי התגשם. אירופה סגרה את הגבולות, הודיעה כי לא תקבל יותר פליטים, כל מדינה הכריזה על מדיניות עצמאית. בסופו של דבר, הפחד מהגירה לא היה הגורם המכריע, גם לא הפחד הכלכלי - זה היה הפחד האנושי הקמאי ממוות.
חותרים לכיוון עצמאי
ההשפעות של ההתפוררות הזו יחרגו מעבר לתחושות בלבד. מדינות האיחוד האירופי קיבלו שוב הוכחה כי הארגון הוא מבנה כלכלי לתקופת שלום בלבד, וכי הוא לא מצליח להישאר מגובש בשעת חירום. הקונפליקט המשמעותי ביותר יהיה במדינות גוש האירו, שנמצאות בעל כורחן באותה סירה.
איטליה כבר הוכיחה השבוע כי היא מנסה לחתור באופן עצמאי לכיוון אחד, כאשר ראש הממשלה ג'וזפה קונטה הודיע על חבילה ראשונית של 25 מיליארד אירו לסיוע לעסקים ולתושבי המדינה. אין לאיטליה מאיפה לקחת את הסכום הזה, ואת עשרות ואולי מאות המיליארדים שיידרשו כדי להתניע מחדש כלכלה, שגם כך עמדה על סף משבר. יחס החוב־תוצר שלה הוא הגבוה ביותר באיחוד אחרי יוון, ובימים כתיקונם, היא לא הייתה מורשת לחריגה שכזו מהתקציב על ידי בריסל. גם הודעת צרפת על חבילה של 300 מיליארד אירו לא בדיוק תואמת את חוקי האיחוד.
אמנם גוש האירו מנסה לשדר אחדות, ונשיאת הבנק המרכזי כריסטין לגארד הצהירה היום (ה') כי "אין גבולות למחויבות שלנו לאירו", בזמן שהודיעה על תמריצים בשווי 750 מיליארד אירו למדינות הגוש, אבל תחושת חוסר־הסולידריות תשפיע על הדרך שבה הוא ינסה לצאת מהמשבר הכלכלי, שכבר מגיע במקביל למשבר הרפואי. באיטליה כבר מאשימים את גרמניה ב"אנוכיות" ואפילו בכך שעובד תעשיית הרכב הגרמנית היה זה שהביא את הנגיף לצפון איטליה.
מציאות אירופית חדשה
בינתיים, יש מציאות אירופית חדשה. כוחות משטרה מפטרלים ברחובות פריז, במדריד מסתובבים שוטרים ומפזרים קבוצות, ובאוסטריה המשטרה מאיימת בקנס על מי שהולך בקבוצה של יותר מחמישה אנשים ברחוב. לאט־לאט, מקבלות הרשויות עוד ועוד כוח לעצור את התפשטות הנגיף. אפילו בגרמניה, חברת התקשורת Telekom העבירה את כל נתוני הטלפוניה שלה, אחרי שעברו אנונימיזציה (בניגוד למצב בישראל), לממשלה - כדי שתנסה להסיק מהם על התפשטות המגפה. צעדי החירום ככל הנראה יוארכו באיטליה, וגם ספרד שוקלת להאריך אותם.
המשבר הרפואי יחלוף בסופו של דבר, מעריכים המומחים. ההרחקה החברתית - למרות שכלל אינה הרמטית כפי שנעשה בסין - לפחות תצמצם את שיעור ההדבקה. הגבולות הסגורים ימנעו יבוא של מקרים חדשים. בתי החולים יתמודדו עם החולים הקשים. מדינות שונות יציגו שיעורי תמותה שונים, לפי איכות הטיפול הרפואי. אבל במשבר הכלכלי שיגיע אחריו, זה שכבר התחיל, אירופה תמצא את עצמה אחרת משהייתה לפני המגפה.