"מאה שנים של בדידות" / גבריאל גארסיה מרקס
גארסיה מרקס הצליח לברוא יקום שלם, אגדי-מציאותי, דרך קורותיה של שושלת בואנדיה, שבעה דורות בעיירה הדמיונית מקונדו, המבוססת על עיירת ילדותו ארקטקה שבקולומביה. טיפוסים צבעוניים ומאורעות מופלאים הולכים יד ביד עם אירועים היסטוריים ופוליטיים אמיתיים (כמו "טבח הבננות" שערכה חברת הפירות האמריקאית בפועלים שובתים בקולומביה).
רמדיוס היפה שעפה לשמיים תוך כדי קיפול כביסה; מאוריציו באביליונה המלווה בענן של פרפרים צהובים לכל מקום; חוזה ארקדיו בואנדיה שהיה לו איבר זכרות כה עצום, ששימש אותו לנשיאת מגש עמוס משקאות או 17 בניו של הקולונל אאורליאנו בואנדיה (מנשים שונות), שכולם נקראו אאורליאנו וכולם נרצחו בטרם מלאו להם 35, אחרי שהכומר המקומי צייר על מצחם צלב אפר שלא נמחק.
מאה שנים של בדידות, שנכתב ב-1967, היה ספר אייקוני בשנות ה-70 וה-80 שתורגם לעשרות שפות ונמכר במיליוני עותקים. בשנים האחרונות הוא קצת נשכח, ולא בצדק. ליבי מנבא לי שבקרוב הוא יחזור להיות להיט, ולו רק משום שנטפליקס כבר רכשה את הזכויות להפוך אותו לסדרה. לא שגרסיה מרקס צריך את נטפליקס כדי להיכנס להיכל התהילה (בין היתר, הוא קיבל פרס נובל לספרות ב-1982), אבל בזכותה אולי יגלו גם בני הדור הצעיר את הקסם הגרסיה-מרקסי.
"שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" / ג'רום ק. ג'רום
לאורך השנים יצאו כמה וכמה תרגומים לספר המופתי הזה, שני האחרונים הם של דני קרמן מ-2002 (הוצאת אריה ניר) ושל יונתן יבין ורווית בן שלום-יבין ב-2017 (הוצאות מודן ואוקיינוס, סדרת הרפתקה). אישית, אני שומרת אמונים לתרגום הישן של יאיר בורלא בכתר, אבל זה באמת לא משנה באיזו גרסה קוראים את הרפתקאותיהם של שלושת הג’נטלמנים האווילים השטים בסירה על התמזה - הסבים הרוחניים של חבורת מונטי פייטון - זה מצחיק בכל פעם מחדש.
אף שהספר בן יותר ממאה שנה, הוא עדיין רלוונטי: ההיפוכונדר שקורא באנציקלופדיה הרפואית ומגלה שיש לו את כל התסמינים לכל המחלות; הדוד פודג’ר שמנסה לתלות ישר תמונה על הקיר ומשגע את כל בני הבית; הצ’יזבטים של הדייגים שכל אחד מהם טוען שהוא-הוא זה שהעלה בחכתו את הדג הענקי (שבסוף התברר שבכלל היה עשוי מגבס); הקונצרט של הזמר הגרמני הר שלוסן בוסן (פרודיה ארסית על קהל תרבותי בעיני עצמו, שכוחה יפה גם לאירועי תרבות בני זמננו) ועוד ועוד. מצוין למערכת החיסונית.
"שיר של אש וקרח" / ג'ורג' ר.ר מרטין
לכל אלה שחשבו שפנטזיה זה לא בשבילם ובזכות סדרת הטלוויזיה "משחקי הכס" ראו את האור, הנה יש לכם הזדמנות להתוודע אל המקור (גם אם ראיתם את הסדרה יהיו לכם הפתעות) וגם זמן להתמסר אל האפוס התובעני והאינסופי הזה (שבאמת אין לו עדיין סוף, גם אחרי חמישה כרכים ו-4,326 עמודים).
איזה תענוג לזרום עם הדלתא המתפצלת והולכת של עלילות ועלילות משנה השזורות זו בזו, דמויות מורכבות ומתוסבכות, פוליטיקות ערמומיות ומסובכות, נופים, דתות, מיתולוגיות, עמים ויצורים.
ואם התאהבתם בז’אנר, ומשבר הקורונה יימשך מספיק זמן, תוכלו לעבור לסדרת פנטזיה נוספת שאינה נופלת ברמתה, "מחזור כישור הזמן" של רוברט ג’ורדן, שהכוללת לא פחות מ-25 כרכים, ואף היא מעובדת בימים אלה לסדרת טלוויזיה שעוד נשמע עליה.