הצהרת אמונים במליאת הכנסת / צילום: גדעון שרון, דוברות הכנסת
1.
"במשטר פרלמנטרי מוטלת על האופוזיציה החובה הבסיסית 'לבטא את השוני', לחשוב ולהציע את ה‘צד שכנגד‘ עמדת הממשלה; אין הכוונה כי על סיעות האופוזיציה להתנגד לכל צעד וחוק שהקואליציה מקדמת, אך חובתה לבדוק, לבקר ולהציע חלופות. מחובותיה של האופוזיציה להתייצב לצד אזרח אשר נגרם לו עוול בידי השלטון, בייחוד במקרה שהשלטון מפעיל בו מפתח מפלגתי, שעימו הוא פועל להרחבת השפעתו בחברה ובמשק.
"האופוזיציה תהיה פטורה מן האחריות למעשי הממשלה, ואף על-פי כן - או משום כך דווקא - תהיה שותפה לאחריות לגורל המדינה. אין לראות באופוזיציה 'שור' המועד תמיד לנגח את המנהלים בפועל את ענייני הממשלה. להפך - יש לראות באופוזיציה את אחד הגלגלים שעליהם נשענת עגלת המדינה בהתקדמותה".
הדברים הללו נכתבו על-ידי ראש הממשלה המנוח מנחם בגין ופורסמו בעיתון "חירות" ב-4 בפברואר 1949. מושכלות היסוד הללו, שהיטיב לבטא וליישם בגין בכ-30 השנה שבהן הנהיג את האופוזיציה לשלטון מפא"י, נשכחו כעת מלב אלה שמתיימרים להיות יורשי בגין. מראש הממשלה בנימין נתניהו, מיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ומחבריהם.
במצב החירום היום אנו נזקקים לאופוזיציה לוחמנית, לדעה נוספת, לפיקוח ולביקורת על הממשלה שעלולה בעת חירום לעשות שימוש לרעה בכוחה. והנה, אדלשטיין ונתניהו עושים הכול לשיתוק הכנסת ולמניעת קיומה של אופוזיציה. הם מונעים את כינוס הכנסת כדי לסכל ניסיונות של כחול לבן להחלפת אדלשטיין, ואת כינוס "הוועדה המסדרת" שלה, וכך גם את הקמת ועדות-משנה זמניות שתפקידן לאשר ולפקח על פעולות הממשלה.
וכך, דווקא בשעת המשבר הרפואי החמור והמאיים ביותר, מתנהלת ישראל כמדינה כמעט טוטליטרית. תקנות לשעת חירום שמתירות לשירותי הביון לעקוב אחרי כל אחד באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים (למטרה ראויה) מאושרות ללא דיון ביקורתי וללא פיקוח פרלמנטרי.
הממשלה אישרה שתי תקנות חירום נפרדות לעניין המעקבים הסלולריים. הראשונה מאפשרת למשטרה לקבל נתוני תקשורת סלולריים של אדם לאכיפת הבידוד. קבלת הנתונים מתאפשרת באישור קצין משטרה וללא צו בית משפט. התקנה השנייה מאפשרת לשב"כ לקבל מידע סלולרי על כל אזרח כדי לבדוק איפה היה חולה קורונה בשבועיים שקדמו לאבחונו כחולה.
יודגש כי האיכונים לסלולריים יעשו לא רק לחולה, אלא גם למי שהיה בסביבתו. בהנחה שבקרוב יהיו כאן אלפי חולי קורונה, שכל אחד מהם פגש עשרות אנשים בשבועיים שקדמו לגילויו כחולה, האיכונים צפויים להתבצע לעשרות אלפי אנשים ויותר.
חשוב לומר: הצורך בפרלמנט חי ופעיל ובאופוזיציה נושמת בעת הזו, לא אומר שממשלת נתניהו לא עושה צעדים נכונים במאבק בקורונה. כדברי בגין: "אין לראות באופוזיציה 'שור' המועד תמיד לנגח את המנהלים את ענייני הממשלה".
ההיסטוריה מוכיחה כי בכל פעם שישראל ניצבה, מהקמתה, בפני איום חיצוני ביטחוני, התייצבה האופוזיציה לצד הממשלה, לפחות בתחילת המאבק באיום. ניתן להניח כי האופוזיציה הייתה מגבה גם את רוב הצעדים שביצעה עד היום הממשלה במאבק בקורונה. אבל התמיכה העקרונית באישור לכוחות הביטחון לבצע מעקבים אחרי אזרחי ישראל לעצירת המגפה, אינה אומרת שהפעלת הסמכות יכולה להיעשות ללא פיקוח מתמיד.
צריך להבין שתקנות החירום מקריבות את הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט, שהן חלק מכבוד האדם. עם זאת, תקנות שעת החירום נועדו להציל חיים. וללא חיים - אין כבוד, אין פרטיות, ואין על מה להגן.
בנובמבר 2018 עמדה המשנה ליועמ"ש למשפט ציבורי-מינהלי, עו"ד דינה זילבר, בחזית המתקפות של גורמים בממשלה. זאת, אחרי שזילבר הופיעה בכנסת ומתחה ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה. זילבר אמרה, בין היתר, כי "אנחנו משתנים, והארץ שינתה את פניה. הימים אינם פשוטים, והם מביאים איתם לא רק חוקים חדשים אלא גם מילים חדשות - משילות, נאמנות, התגברות.
"שיח לעומתי פוצע, מצלק את הרקמה החברתית המשותפת, מסמן ומתייג. מי לנו, מי לצרינו. ואם יש מי שנאמן, אז יש גם מי שבוגד? גיס חמישי? הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך, שחשיבתו אחידה".
שרת המשפטים דאז, איילת שקד, לא ידעה את נפשה מכעס. שקד פעלה להשעות את זילבר מעבודתה, בטענה כי היא פעלה ממניעים פוליטיים וחרגה מסמכותה כפקידה בשירות הציבורי. גם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, נזף בזילבר והעיר לה על הופעותיה בכנסת.
מנדלבליט אמר כי ההתבטאות של זילבר "חרגה באופן ממשי ממרחב ההתבטאות המקובל והראוי ליועץ משפטי בשירות הציבורי".
והנה, בימים האחרונים התייצבה זילבר להגנת החלטת הממשלה להתקין תקנות לשעת חירום. אותה זילבר שכל-כך הושמצה על-ידי גורמי השלטון מימין, הסבירה כי זוהי העת לייעוץ המשפטי לסייע לממשלה להגשים את מדיניותה ולאפשרה למען בריאות הציבור, גם כשהמחיר הוא פגיעה בזכויות הפרט.
"לא רצינו להפעיל את השב"כ, אנחנו מודעים לחשש של 'האח הגדול' מול האזרחים, אבל רק השב"כ יכול לעשות זאת (לאפשר את ההגעה למי שהיו בקרבת חולי קורונה. ח' מ')", אמרה זילבר בשיחות עם עיתונאים, והוסיפה כי באיזון החוקתי בין הצורך להגן על בריאות הציבור לבין הרתיעה משימוש בשיטות פולשניות, הוכרע שיש להשתמש בצעד הקיצוני הזה. אנחנו מאפשרים להגשים מהלך דחוף, ולצד זה בוחנים אם הדברים נעשים בצורה מידתית שמצמצמת את הפגיעה בזכויות האדם".
2.
בימים האחרונים חשף "גלובס" שורה של צעדי התייעלות וצמצום שהחלו להתבצע על-ידי משרדי עריכת הדין בארץ, בשל המשבר הכלכלי שאליו נקלענו. בין היתר מדובר בהחלטות של פירמות עריכת דין גדולות להוציא כוח עבודה מינהלי לחופשה ללא תשלום (חל"ת) ולקצץ קיצוץ רוחבי בשכר שאר עורכי הדין ועובדי המינהלה.
בעקבות הפרסומים פנה אליי פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, וביקש לבקר את התנהלות המשרדים. את הטור המלא שכתב פרופ' אלבשן אפשר לקרוא באתר "גלובס". בתמצית, אלבשן אומר שאחזה בו תחושת קבס נוכח הפרסומים הללו. במיוחד משום שאותן פירמות טרחו להצדיק את החלטותיהן במילים חיוביות כ"חיוניות" ו"סולידריות" - בעוד שלמעשה הן מעידות על חוסר סולידריות כלפי העובדים היותר מוחלשים בפירמות.
אלבשן: "עובדי המינהלה משתייכים לשכבות אוכלוסייה שעבורן לכל שקל משמעות גבוהה יותר מאשר למי שנמצא במאיון העליון. כלומר: לשלוח אותם לחופשה ללא משכורת, כשהם אולי יקבלו משהו, מתישהו, מהביטוח הלאומי, זו פגיעה אנושה ביכולת קיומם. בתקופה כזו של כאוס כלכלי, חרדות, פחדים ואי-ודאות - זה מעשה לא ראוי".
לא רק אלבשן שוחח עימי על הנושא, אלא גם כמה מראשי פירמות עריכת הדין. לטענתם, הפרשנות של אלבשן לסיטואציה היא מוטעית. לדבריהם, שותפי ההון בפירמות מכניסים מיליוני שקלים, וכבר עתה נמנעים מלמשוך ולו שקל אחד מרווחי הפירמה. לדבריהם, בשלב הזה הפירמות נמנעות גם מהליכי פיטורים, "למרות שאנחנו הולכים לתקופה כלכלית נוראית וארוכה".
מי צודק? האם אלבשן או ראשי הפירמות ששוחחו איתי? האמת, כרגיל, היא איפשהו באמצע. מה שבטוח הוא שאחרי שננצח את הקורונה, במהרה בימינו אמן, יידרשו לכלכלה שנים של התאוששות. הון עצום עומד להימחק, חברות רבות מאוד יקרסו, האבטלה תגדל במאות אחוזים, העשירים יהיו הרבה פחות עשירים, והעניים יהיו יותר עניים.
ובעיתות כאלה אין לנו כמעט דבר, מלבד אמפתיה וסולידריות.