שני גברים מתאמנים בפרק ציבורי בברלין, למרות שהמתקנים נחסמו בעזרת סרטים / צילום: Christoph Soeder, AP
ביום שלישי נסגרו בתי הספר בברלין, העסקים הלא-חיוניים נסגרו ביום רביעי, התושבים נקראו להישאר בבתיהם ובירת גרמניה הייתה אמורה להפוך לעיר רפאים. זה לא בדיוק מה שקרה. ברשימת העסקים החיוניים של העירייה מופיעות, למשל, חנויות אופניים ומספרות, בחנויות המזון נכללות גם גלידריות. הסופרמרקטים היו מלאים, תושבים נצפו עם חבילות נייר טואלט ברחובות והתחבורה הציבורית פעלה כמעט כסדרה. בתוך קרונות החשמליות, למשל, ניסו התושבים לשמור על מרחק מינימלי, אבל לא תמיד זה אפשרי.
השאלה עד כמה תושבי ברלין מצייתים להוראות או לא הפכה לתלויה יותר במזג האוויר, ופחות בהוראות הרשמיות. ביום שישי היה קר ואפור, וערפל דק היה מפוזר על העיר. נסעתי באופניים כדי לראות מה המצב. הרחובות היו ריקים מאנשים, מכוניות נסעו בדלילות, כמעט כל אתרי התיירות היו ריקים ומול שער ברנדנבורג הצטלם תייר אחד בלבד, במקום האלפים שמציפים את הרחבה בדרך כלל.
אתמול (א') לעומת זאת, שמש נעימה זרחה כל היום, ולמרות שהטמפרטורות היו רק שש או שבע מעלות מעל האפס, הברלינאים יצאו לרחובות, ליקקו גלידה, והתקהלו בלי כוונה רעה, פשוט בגלל העובדה שרבים מהם היו בחוץ.
זו אולי הסיבה שאתמול בלילה, בהתייעצות בין הממשלה הפדרלית לראשי מדינות המחוז, התקבלו חוקים חדשים, מחמירים יותר. בבוואריה הרשויות הטילו סגר הדוק יותר על התושבים כבר ביום שישי, ומדינות מחוז אחרות לחצו בכיוון זה. מרקל התלבטה, היססה, אבל בסופו של דבר שוכנעה כי זהו הצעד הנחוץ. לפי החוקים החדשים, תיאסר החל ממחר ברחבי גרמניה התקהלות של יותר משני אנשים, למעט אם מדובר במשפחה. היציאה לרחוב תיעשה רק כדי להגיע לעבודה, לקנות מצרכים או לסייע לאנשים אחרים, אך יותר גם לצאת באופן אישי לטובת התעמלות. כל המסעדות ייסגרו, וגם המספרות, והמשטרה ביחד עם מחלקות הפיקוח של העיריות יוודאו כי הכללים נשמרים. מרחק של 1.5 מטר אמורים להישמר בין בני אדם במרחב הציבורי.
בברלין לא מפחדים מסגר
עד להחמרת החוקים, הברלינאים לא התקשו להסתגל למציאות החדשה. העיר שראתה מצור סובייטי על מערב העיר, שחוותה איחוד מחודש שבמסגרתו מתנפלים אנשים על בננות, וגם ראתה כיצד שכונות שלמות הופכות מגושים אפורים ודלילי אוכלוסייה לשכונות צבעוניות ותוססות, לא מפחדת מסגר רפואי.
לגרמנים יש יכולת לקחת הוראה כללית ולפרוט אותה לעשרות הוראות-משנה מחייבות. בחנות האופניים שלי, למשל, צץ שלט שמורה לאדם אחר בלבד להיות בחנות בכל רגע נתון; במאפייה הדנית ליד הבית הודיעו שכבר לא חוצים כיכרות גדולים לחצי, בגלל החשש מהעברת נגיפים. החשש מנגיפים היה גם הנימוק של חנות הגלידה להפסיק להשתמש בגביעים, רק בכוסות נייר. אין לחץ באוויר, אין פחד, רק הרבה הוראות חדשות למלא.
נראה כי עד כה, גרמניה כולה צולחת את משבר הקורונה בצורה טובה יותר מאשר מדינות אחרות, אבל כולם חוששים שמדובר במצב זמני בלבד. 24 אלף חולים אותרו עד כה ברחבי המדינה, וכ-93 מהם מתו. שיעור התמותה נמוך אפילו מההערכות הטובות ביותר לגבי קטלניות הנגיף, אבל הציבור יודע שמוקדם לשמוח. שכל ההסברים יכולים להתאדות משום שהמספרים הולכים ועולים, בשל הזמן העובר, בשל החרפה במצב הרפואי או משום שגרמניה אינה מקפידה על סגר כמו במדינות אירופיות אחרות, עד אמש.
בברלין עצמה נרשמו יותר מ-1,000 חולים. המספר עלה מכמה עשרות בתוך שבועיים בלבד. רובם צעירים, מסיבות שעדיין לא ברורות לחלוטין, ורק 11 מהם מעל גיל 80, לפי נתוני העירייה. לשיעור התמותה הגרמני הנמוך אין ממש הסבר מובהק, ולכן העיר נערכת לגל תחלואה קשה הרבה יותר, שיפגע באוכלוסיות נרחבות בקרב 3.5 מיליון התושבים בה. בית חולים חירום מוקם במקום שבו מתקיימים הכינוסים הגדולים של ברלין, במערב העיר, ובתי החולים עצמם מכינים אלפי חדרים מבודדים ומגייסים ציוד הגנה.
ברלין מתגייסת לטובת העצמאים שלה
הסגר גובה מחיר כלכלי כבד, במיוחד בעיר שבה יש עצמאים ואמנים רבים. העיר כבר הקימה קרן בשווי מאות מיליונים כדי לעזור להם לגמור את החודש. יוזמות לסיוע לקשישים לערוך קניות צוברות תאוצה, וגם עזרה לעסקים קטנים בדמות קניית שוברי מתנה או הזמנות לעתיד. בשבת בשבע בערב גם נשמעו מהמרפסות קולות מחיאות כפיים. זו היתה הגרסה הגרמנית לעידוד כוחות הרפואה בזמנים אלה. היא היתה חלשה, כמעט לא קיימת.
גרמניה עוד לא במצב של ספרד או איטליה, כוחות הרפואה עדיין לא נדרשים לתפקיד ההירואי שהם ממלאים במדינות אלה. הגרמנים, והברלינאים במיוחד, מקווים אף פעם לא להגיע לשם. בדרך, הם גם מקווים שלא יצטרכו להפסיק לאכול גלידה בשמש, תחת פריחת עצי הדובדבן. החוקים אמש שינו זאת, ואתם גם את המציאות בשביל 83 מיליון גרמנים לשבועיים הקרובים, לכל הפחות.