הסמל האולימפי מודפס על דגל מאולתר של אחד הצופים בלהבה האולימפית בפוקושימה, יפן / צילום: Jae C. Hong, Associated Press
טוקיו שקיבלה על עצמה ב-2013 לארח את המשחקים האולימפיים ב-2020 לא ידעה איך העולם ייראה כשיגיע הרגע הגדול והלפיד יוצת. היא השקיעה במשחקים 12.6 מיליארד דולר (זו ההצהרה הרשמית - בפועל נזרקים מספרים שמדברים על השקעה של מעל 20 מיליארד דולר). ואז באה המגפה.
בעולם דינמי אפוף משברים גיאופוליטיים, צרות כלכליות, מגפות ואסונות טבע, נפילות ועליות של משטרים - כמעט בלתי אפשרי לדמיין מצב שבו מדינה תקבל על עצמה להיות מושקעת כל כולה במשך שנים ארוכות - כלכלית, תשתיתית ופוליטית - במגה-פרויקט כמו משחקים אולימפיים.
זה תמיד היה על הקצה. עד שנדמה כי הגורמים הבינלאומיים הגדולים בספורט, פיפ"א והוועד האולימפי הבינלאומי, חסינים לכל התרחשות. ריו דה ז'ניירו עמדה חודשים לפני המשחקים ב-2016 במצב משברי משלה. אז הייתה זו מגפת הזיקה שאיימה להוריד את ההשקעה לטמיון. הוועד האולימפי השתיק את הרעשים שקראו לביטול; מקסיקו סיטי שקיבלה את מונדיאל 1986 עשתה זאת כשנה לאחר רעש אדמה שגבה כ-10,000 קורבנות במקסיקו סיטי. פיפ"א נתנה אז ערבונות לביטחון השחקנים (כאילו שדבר כזה אפשרי) ומנעה כל דיון בנושא של לבוא או לא לבוא. בכל זאת, יותר מדי כסף היה אז על השולחן.
ובין לבין הוקרבו בכל פעם מחדש על מזבח ההכנות אלפים על אלפים של עובדים שנוצלו, לעתים עד מוות, כדי שהמדינה או העיר יעמדו בחוזה הדרקוני של האירוח.
אירועי הספורט הגדולים שנקבעים שנים ארוכות לפני - בעיקר מונדיאל ומשחקים אולימפיים - לא יכולים להכיל את מה שיש לעולם להציע בפרק הזמן הזה עד שהם מגיעים. הם גוררים את המדינות להשקעות עתק, לעתים התשלום עליהן נותר שנים ארוכות אחרי (מונטריאול 76'). ואם ככה, לא בטוח שיש בהם עוד צורך.
העולם התקדם מאז חזרו המשחקים האולימפיים ב-1896. הוא גלובלי עד שאין כמעט כל משמעות לאירוע הגדול האחד, אחת לארבע שנים, שמכנס אליו את כל הספורטאים. ואם כבר יש צורך כזה, הוא צריך להיות רזה, צנוע, לתת אותו למדינות שהתשתיות כבר נמצאות בידן כדי שגם תתאפשר לשני הצדדים נסיגה כלכלית מכובדת במקרה של נגיף מסתורי.
טוקיו רצתה לעשות את זה גרנדיוזי. היא נדרשה לעשות את זה גרנדיוזי. הגרנדיוזיות הזאת של אירוע ספורט שהשקיעה בו מיליארדים יישב עליה בזמן שתידרש לתוכנית חילוץ כלכלית לאזרחיה.
המשחקים יעברו כעת ל-2021. חוסר הוודאות של היעלמות הנגיף לא איפשר אפילו לנקוב בתאריך אלא בכך ש"לא יאוחר מקיץ 2021". מהיום ובמשך החודשים הבאים יידרשו כל כך הרבה תיאומים בלוח השנה, מול ספונסרים, ספורטאים, ליגות ואירועים אחרים, בעיקר תסבוכות מול גופי השידור ששילמו מיליארדים ויתקלו בגופי שידור אחרים ששילמו מיליארדים על אירועי ספורט אחרים. כל פגיעה אפשרית בפוטנציאל הכלכלי של גורם מסוים תוביל בעקבותיה דרישה לפיצוי.
וגם כשיגיע הרגע הגדול, אף אחד לא חי באשליות איך הוא ייראה. רבבות האוהדים מאירופה ומארה"ב, בעידן של משבר כלכלי מתפתח, מן הסתם לא ימהרו לעשות את דרכם מזרחה.