דעה: המאבק בקורונה הוא מירוץ נגד הזמן מבחינה כלכלית-חברתית

אפשר לומר כי למרות המצב הכה קשה שנקלענו אליו, עדיין במרוץ המקביל של ישראל והעולם להילחם בקורונה, מצבנו כרגע טוב יחסית למדינות אחרות, לרבות הבחינה הכלכלית.

הכון, המלחמה בנגיף הקורונה (קוביד-19), נמצאת היום בעיצומה. אבל כבר בנקודת הזמן הזאת אפשר לומר כי הדור שלנו חי בעידן שבו ניתן להעריך כי תהיה זאת מגפה שתעצב מחדש הן את פני הכלכלה והן את פני החברה.

עשרות-אלפי מילים כבר נכתבו, ומיליונים עוד ייכתבו, וישודרו בכלי התקשורת, באשר לסוגיות הגלובליות שנוצרו בעקבות צוק העיתים. האם בעולם ללא גבולות ניתן היה לבלום בכלל מגפה כזאת, וכן שאלות סביבתיות שמטרידות רבים, לרבות העשרות-אלפים שעברו מהמטוסים השבועיים לתוכנת "זום".

ומהעולם לישראל - המרוץ בארץ נגד הזמן במטרה "להשטיח" את העקומה הבריאותית ברור ומובן לכול. לשאלות כמו - האם ישראל הייתה צריכה להיות מוכנה טוב יותר למגפה כזאת, מבחינת הצטיידות, היערכות מראש, ומוכנות המערכת הרפואית, עוד יהיה זמן ומקום.

עם זאת, ולמרות הדאגה הבריאותית המשמעותית המובנת, החרדה הגדולה והאמיתית היא ל"יום שאחרי", בעקבות העובדה המטרידה שהכלכלה הישראלית נעצרה בחריקת בלמים. אם בראשית המשבר דיברנו כאן על חצי מיליון דורשי עבודה, היום אנחנו כבר מדברים על מיליון מובטלים. וככל הנראה זה עדיין לא המספר הסופי.

כלומר כל ההישגים של שוק עבודה-תעסוקה מלא במשק, עם אבטלה מזערית, נמחקים כלא היו - אלא אם נשכיל לפעול מהר ונכון.

כולנו תקווה כי לקורונה יימצא חיסון, אך למשבר חברתי כזה לא יהיה חיסון, אם הממשלה לא תכניס באמת את ידיה לכיסים, דבר שעד כה נעשה באופן חלקי.

במרוץ נגד השפעות הקורונה - וכפי שראש הממשלה, בנימין נתניהו, טוען - ישראל הקדימה מדינות אחרות בסגירת הגבולות למשל, ואנחנו חייבים להיות גם הראשונים שנערכים עם תוכנית חירום ליציאה מהמשבר החברתי-כלכלי.

בניגוד למשבר הפיננסי של 2008, שבו ישראל הושפעה בעיקר בשוליים, נדרשים כאן כלים מרובים ומורכבים בהרבה מאשר קרנות הלוואה לעסקים קטנים ובינוניים, ומ"דמי אבטלה" ליוצאים לחל"ת, בלי להמעיט בחשיבותם.

בהתאחדות התעשיינים נאבקנו על השארת חלק הארי של התעשייה פתוח ופעיל, תוך וידוא שלומם של העובדים. זאת, מנקודת מוצא שהיצוא חייב להמשיך ולתפקד בשביל "היום שאחרי", וגם משום ששוקי היעד ממשיכים לעבוד במקביל לתעשייה הממשיכה לתפקד במדינות שהוכו קשות במגפה.

יחס החוב-תוצר של ישראל טרום-הקורונה היה מהטובים בעולם. למרות זאת, עד כה תוכניות החירום בעולם גבוהות בסדרי גודל מאלה של ישראל - בארה"ב טריליון דולר עם יחס חוב-תוצר של 100% (קצת יותר), בצרפת - 300 מיליארד אירו עם יחס של 97%.

גם נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, אשר מטבע הדברים הטייתו תהיה לשמור על האינדיקטורים הללו, צוטט כמי שאומר לממשלה "תוציאו כסף".

גם אם קשה כרגע לדבר על השקעה בתוכניות תעסוקה, כמו עידוד ישראלים לחזור לעבוד בחקלאות ובתעשייה, או על מתן תמריצים לחיזוק תעשיות קיימות ופיתוח חדשות, זה בדיוק הזמן לעשות זאת. אנחנו חייבים להקדים את העולם באסטרטגיית היציאה הכלכלית מהמשבר.

חשוב להבין, שהוצאה עכשיו, משמעותית ככל שתהיה, כמוה כהשקעה בעתיד הכלכלי-חברתי שלנו. יבוא יום שהמשבר הזה יחלוף. העומק שלו והיכולת שלנו לצאת ממנו, תלויים במידה רבה במה שנעשה בימים אלה כדי לשמר את הישגיה של הכלכלה והתעשייה הישראלית. ואולי אולי אפילו נשכיל להפוך את המשבר העצוב הזה להזדמנות. 

הכותבת הייתה חברת כנסת, מכהנת כסגנית נשיא התאחדות התעשיינים ובעלת מפעל בתחום המים