קבוצת ברצלונה חוגגת / צילום: ג'ואן מונפורט, AP
זה די מצחיק לקרוא עכשיו כותרות על כך ש"מנצ'סטר יונייטד תרכוש בקיץ את ג'יידון סאנצ'ו מדורטמונד עבוד 120 מיליון ליש"ט", וששחקנים יעברו אוטוטו לקבוצה אחרת בסכומים דמיוניים. עיתונות הספורט ממשיכה לפעול לפי הריטואל ששמור לשלב הזה של העונה, נשענת על סוכני השחקנים שמפמפמים עסקאות עתידיות של הסחורה שברשותם.
רק שהמציאות היא כמובן אחרת לגמרי. במרץ 2020 לא משחקים כדורגל, וסיכוי סביר מאוד שגם שלא ישחקו יותר העונה. לרבע העונה האחרונה שנחתכת יש השלכה אדירה על הקבוצות ועל עולם הספורט, ולטענת יותר ויותר מומחים ההשפעות הללו לא יסתכמו בעונה אחת אלא יהיו ארוכות טווח.
הקבוצות לא רק שחטפו נזקים אדירים בהכנסות, הן גם לא יכולות לדעת מה עומד לקרות הלאה ומתי תחזור השגרה ואיזו שגרה זו תהיה. שגרה של מדינות אחרי טרגדיה? וגם כשכבר יניעו הן יגלו שהשוק השתנה - חברות מסחריות אחרי המשבר לא ימהרו לשלם את הסכומים ששילמו בעבר כדי להופיע על חזית החולצה ובאצטדיונים. הממדים של פגיעה במדינות כמו איטליה וספרד (ומי יודע לא הולכת בריטניה, צרפת ומדינות אחרות) תהפוך את היום שאחרי לאחר לגמרי. האבטלה תכה באוהדים שאמורים להוציא כסף, וכך הלאה והלאה.
לפני כשבוע במהלך ראיון שקיימנו כאן ב"גלובס" עם יו"ר מינהלת הליגה ארז כלפון ציין אחד מאנשי המינהלת כי "עד כמה שזה לא נעים להגיד, הקורונה תחזיר את הכדורגל בארץ לשפיות". הכוונה היא למשכורות שישולמו לשחקנים וכבר לא יהיו גבוהות כל כך. הכל יתכווץ ויקטן.
הכדורגל האירופי תחילה
המקום המיידי שבו נראה את השינוי הוא ללא ספק בשוק ההעברות של הכדורגל האירופי. השוק הזה הסתכם בעונה האחרונה בחמש הליגות הגדולות בלבד (אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה, צרפת) ב-6.3 מיליארד אירו. חלק מהקבוצות הרשו לעצמן להוציא כ-20% מהמחזור השנתי על רכישת שחקנים, ובמקרים מסוימים גם 50% (!). תשכחו מזה.
מאחר שאי הוודאות גדולה, מקיימים המועדונים פגישות שנועדו לטפל במשבר ובכלל זה בתקופת שבה יוכלו לרכוש שחקנים. פיפ"א כבר הודיעה כי היא נוטה להאריך את החלון הקייצי עד חודש ינואר - כך יוכלו המועדונים להבין איפה הם עומדים ולקיים עסקאות רכש במשך חודשים ארוכים לתוך העונה הבאה, בהנחה שתיפתח בזמן. אבל גם הארכת הזמן לא תפתור את הבעיה המרכזית - לכולן יהיה פחות כסף.
המקור השני שבו הכדורגל "יתקן" כבר בטווח הקרוב הוא בשכר השחקנים. בעלי ההון שמחזיקים במועדונים מנהלים כבר מערך מו"מ לקיצוצים - אנחנו רואים את זה קורה בישראל, את אותן בקשות של הבעלים "לתת כתף", וזה נכון גם לאירופה: לפי דיווח בספרד, שחקני ברצלונה נדרשו כעת לקיצוץ של 70% בשכרם כל עוד הליגה לא משוחקת. בבאיירן מינכן ובדורטמונד הסכימו השחקנים לפי דיווחים לקיצוץ של 20%.
בחלק מהמועדונים ידרשו לקבוע מנגנונים של הפחתות שכר גם בעונה הבא, במידה ויתברר כי הפגיעה הכלכלית בקבוצות תימשך. אבל מאחר שהעניין הזה מעט מורכב יותר וידרוש הסכמות גורפות של שחקנים ששכרם העונה כבר נחתך, סביר מאוד להניח שאת הפגיעה המרכזית נראה בהוצאה של מועדונים על רכישת שחקנים.
בענפים שבהם אין פעילות כלכלית בשוק העברות, למשל ענף הכדורסל, שם הפגיעה בהכנסות של הקבוצות צפויה להתבטא בתיקון שיתמקד כמעט כולו בשכר השחקנים.
אין ספורט? נהמר על פוליטיקה
אחת התעשיות הנלוות לספורט שסופגת את המכה האנושה מכולן היא תעשיית ההימורים - לפחות זאת שנשענת על משחקי ספורט. המשוואה די ברורה: בהיעדר מוחלט של אירועי ספורט אין על מה להמר, ואין הכנסות. פה ושם מתקיימות ליגות בעולם שמצליחות להניע את התעשייה - באירופה זה הליגה הבלארוסית, ואף הגיעו למצב של הימורים על משחקי ידידות בשבדיה.
הטוטו-ווינר בישראל שעומד על הכנסה ממוצעת של כ-8 מיליון שקל ביום בעידן טרום-קורונה, כבר ירד בתקופה האחרונה לימים של פחות מ-1.5 מיליון שקל הכנסה.
חלק גדול מכספי ההימורים משפיע ישירות על הספורט, בעיקר בצורה של הסכמי חסות. החוזים הללו כעת נמצאים מן הסתם גם הם על שולחן המו"מ בין הקבוצות לבין חברות ההימורים שידרשו הקפאה של כספי ההסכם, מאחר שהוא מפרסם תעשייה שלא מתקיימת.
חלק מחברות ההימורים מנסות למלא את החוסר בספורט בהימורים אחרים - אתרי ההימורים התמלאו בהימורים על פוליטיקה, על תוכניות ריאליטי בטלוויזיה, על משך משבר הקורונה, עד לא מזמן פתחו יחסי הימורים על ביטול אירועי ספורט. וכמובן - פריחה אדירה שמתקיימת בהימורי הפוקר והמשחקים המקוונים הנלווים שלא דורשים אירוע פיזי במגרש.
וחלק גדול מחברות ההימורים מצאו כבר תחליף, והן מציעות יותר הימורים שנשענים על תעשיית הגיימינג וה-eSport.