המחקר שלומד ממגפות קודמות על השלכות הבידוד

מחקר שסקר 24 מאמרים שפורסמו על מגפות קודמות, מצא כי רוב המבודדים הציגו תסמינים פוסט-טראומטיים כלשהם, ובעת השחרור מהבידוד התקשו להסתגל שוב במהרה לחיים הרגילים

אישה בבידוד בספרד / צילום: Associated Press
אישה בבידוד בספרד / צילום: Associated Press

אחרי יותר משבוע בסגר כמעט מלא, רובנו מתחילים להבין שההשפעות הפסיכולוגיות של האירוע הן לא טריוויאליות. מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי המוביל Lancet ביקש ללמוד ממגפות קודמות על השפעת הבידוד על נפש האדם ועל האופן שבו ניתן להתמודד איתן.

המחקר הוא סקירה של 24 מאמרים שפורסמו על מגפות קודמות (סארס, אבולה, שפעת חזירים ועופות, ו-MERS), שבהן בודדו יחידים או קבוצות קטנות, להבדיל מהמגפה הנוכחית שבה העולם כולו כמעט מתבקש במקביל לנקוט צעדים של בידוד חברתי. המסקנות שעלו ממחקרים קודמים הן שרוב המבודדים הציגו תסמינים פוסט-טראומטיים כלשהם, ובעת השחרור מהבידוד התקשו להסתגל שוב במהרה לחיים הרגילים. רבים מהם גם הביעו כעס. היו אפילו מקרים של התאבדות בבידוד, בקרב מבודדים שלא ידעו אם הם חולים. 

כך, למשל, חברי צוות רפואי שבודדו למשך 9 ימים במהלך מגפת הסארס, הושוו לצוות רפואי שלא בודד באותה תקופה והמשיך לטפל בחולים במצב קשה. המבודדים דיווחו על יותר עייפות, ניתוק רגשי, חרדה בעת הטיפול בחולים, עצבנות, הפרעות שינה, הפרעות ריכוז וקושי בקבלת החלטות, פגיעה בתפקוד בעבודה ומחשבות על פרישה מהמקצוע. כל זה אחרי 9 ימים. במחקר אחר, נבדקו צוותים רפואיים שבודדו מול כאלה שלא בודדו. נמצא כי גם בניכוי אירועים טראומטיים אחרים שעברו על שת הקבוצות, בידוד היה מנבא לרמות גבוהות יותר של תסמונת פוסט-טראומטית. מחקר אחר מצא השפעה דומה של הבידוד על הסיכון לדיכאון בקרב צוותים רפואיים שלוש שנים אחרי האירוע.

הסיבות שהובילו לתגובה שלילית חריפה במיוחד היו הפחד מהמחלה, תסכול מחוסר ההבנה של הצורך בבידוד מלא, שעמום, דאגה ממחסור בציוד, מחיר כלכלי וסטיגמה. עם זאת, יש לציין כי 4% מהמבודדים דיווחו על הקלה. זה היה הרגש החיובי היחיד. נמצא גם כי סטודנטים צעירים, עם פחות אחריות כלכלית ומשפחתית, יצאו מסיטואציה של בידוד בנזק קל יותר מאשר מבוגרים יותר, שדיווחו על דאגה רבה משיקולי תעסוקה ומשפחה. הטראומה אצל רופאים שבודדו הייתה גבוהה יותר מאשר אצל אנשים שאינם רופאים.

המסקנות היו שכאשר בידוד הכרחי, חשוב שהוא יהיה קצר ככל האפשר, שהציבור המבודד יבין היטב מדוע הוא חייב להיות בבידוד ומה בדיוק הפרוטוקול שעליו לקיים, וכן לדאוג שאנשים יוכלו להגיע למזון ולמוצרים אחרים הדרושים להם כדי לעבור את התקופה הזאת. כאשר המבודד רואה את עצמו כאלטרואיסט שתורם בבידוד שלו לרווחת שאר האוכלוסייה, חלק מההשפעות השליליות פוחתות. ●