דעה: המבוגר האחראי ביום שאחרי

התאגידים והארגונים הגדולים בסקטור הפרטי והציבורי צריכים לגבות את ההצהרות שנתנו בשנים האחרונות במספרים ולהתגייס בזמן קריטי זה לטובת העובדים שלהם

חיטוי נגד נגיף הקורונה במודיעין / צילום: Ariel Schalit, AP
חיטוי נגד נגיף הקורונה במודיעין / צילום: Ariel Schalit, AP

השינויים הפוליטיים הפתאומיים לצד ניסיונות המדינה לעצור את התפשטות המגפה, שזכתה כבר לשם "משבר הקורונה", עוררו דיונים באשר להשפעת מהלכים אלו על מצב החירום המיידי והמצב העתידי, אשר איננו בהיר כלל ועיקר. מה שמטריד רבים איננו האיום הבריאותי אלא הכלכלי. שיעור המובטלים מתקרב כבר לקו המיליון, ולגבי מאות אלפי עצמאים ועסקים קטנים לא ברור מתי, כיצד והאם יצליחו לצאת מהמשבר.

צעדי הסיוע של הממשלה אינם מובנים או מוגדרים. חוסר הוודאות חוגג. ישראלים נושאים עיניים כלות למדינות כמו קנדה וניו זילנד, בהן יצאו ראשי הממשלות באמירה חד משמעית לציבור: "אין מה לדאוג. אנחנו כאן", וגם הכניסו יד לכיס והפנו מיליארדים כהשקעה ותמיכה באזרחים, מתן הקלות מס מפורשות וסיוע נדיב לשכירים, עצמאים ועסקים מתקשים. המשק הישראלי למוד הסבל יודע כי לא בקלות תבוא העזרה, ואולי היא לא תבוא בכלל. ממשלת האחדות החדשה, שמתגבשת, עם מספר שרים דמיוני ולשכות שרים במשרדים השונים, תעלה הון. השותפות "הטבעית" עם המפלגות הדתיות מבטיחה המשך הזרמת ממון לסקטור פחות יצרני ולאחר שנה של היעדר משילות, המצב בלאו הכי היה כבר בכי רע.

בתוך מערבולת הכאוס נשאלת השאלה: מי יכול להיות כאן המבוגר האחראי. אם הממשלה איננה מתפקדת ונוצר בשוק ואקום בנוגע "ליום שאחרי", מישהו צריך לנהל את שיקום המשק ההרוס והעובדים החבוטים.

אופציה מעניינת עשויה להיות התאגידים והארגונים הגדולים בסקטור הפרטי והציבורי. בשנים האחרונות מתנהל שיח ציבורי חובק עולם לגבי שאט הנפש מה"קפיטליזם החזירי", ומנכ"לים מובילים מדברים בשפה של הקפיטליזם הקשוב, שבו עולם עסקים חדש ומשופר דואג לכל מי שמשקיע מאמץ, זמן, שכל וכסף לתועלת הארגון: עובדים, מנהלים שכירים, ספקים, לקוחות, הקהילה בתוכה העסק חי וכדור הארץ. מגמת הקפיטליזם הקשוב, לה נציגות ישראלית, השתלבה יפה עם העיסוק בטאלנט ושינוי מאזן האימה בין מועמדים לבין הארגונים. בכל מקום כמעט חסרות ידיים עובדות וראשים חושבים, ועל כן ארגונים, שישכילו לשנות מגמה ולהתחשב במעגל רחב יותר של שותפים לדרך, ימצאו עצמם במקום טוב יותר מול שינויי בורסת המועמדים של שוק העבודה. קוראים לזה "מיתוג מעסיק".

בחברות אמריקאיות מושרשת האמירה, ש"הכסף מדבר". כסף כערובה לממשות ההבטחות. כך היה בנוגע למאבק על פונדקאות ללה"טבים, לקידום נשים ומיעוטים לתפקידי ניהול וחברות בדירקטוריונים, וכך בכל דבר ועניין. הצהרת? שים כסף על מנת לגבות את זה!

אותם מנכ"לים של חברות גלובליות, להן נוכחות בישראל, עשויים להיות עבור המשק המדמם שלנו, המבוגר האחראי. לגבות את ההצהרות שנתנו בשנים האחרונות במספרים ולהתגייס בזמן קריטי זה ולשחרר משאבים כדי לסייע להפחתת אחוזי האבטלה, להעניק הלוואות נוחות לעובדים ותיקים אשר יקלעו למצוקה, לסייע בשכר דירה של מועסקים צעירים או בהעסקה הפסדית חלקית לטווח זמן מסוים על חשבון השורות התחתונות המתוכננות של בעלי המניות וירידת שווי המניה לזמן מה בבורסה.

לעובדים עצמאים ולעסקים הקטנים, הסיוע לשכירים בתאגידים לא יעזור בקו האש הראשון, אבל למשק בכללותו התגייסות בעלי הממון תסייע מכמה היבטים. הן מההיבט הפרקטי, המיידי, של שכירים אשר להם מן הסתם פחות משאבים מאשר לבעלי המניות, הן מבחינת מהירות שיקום המשק והן מההיבט הרגשי: אמון במנהיגות העסקית של מדינת ישראל ותחושת ביטחון פסיכולוגית, שיש לנו על מי לסמוך ויש אחרי מי ללכת לכיוון של עתיד טוב, הוגן ומאוזן יותר.

הכותבת היא משנה למנכ"ל קבוצת נירם גיתן NGG, מומחית למנהיגות ולניהול בעולם של הפרעה