התוכנית של חוקרי בר אילן: שבוע שבוע - סגר במשמרות

חוקרים מבר אילן מציעים אסטרטגיה של "סגר במשמרות", בהתבסס על מודלים מתמטיים • האתגר המרכזי מבחינת החוקרים הוא לבודד באופן סלקטיבי את החולים, שכן חלק ניכר מנשאי הווירוס לא מפתחים סימפטומים בתקופה שבה הם מדבקים • קורונה - אסטרטגיית יציאה

פקחים מאתרים מבודדים על מנת לוודא שאכן פועלים על פי ההנחיות של משרד הבריאות והממשלה / צילום: שלומי יוסף, גלובס
פקחים מאתרים מבודדים על מנת לוודא שאכן פועלים על פי ההנחיות של משרד הבריאות והממשלה / צילום: שלומי יוסף, גלובס

כשחיסון לקורונה לא נראה באופק, והמחלה ממשיכה להתפשט כאשר אותותיה מופיעים בצורה מובהקת בכלכלות ברחבי העולם, חוקרים מבר אילן מציעים אסטרטגיה של "סגר במשמרות", בהתבסס על מודלים מתמטיים. האתגר המרכזי מבחינת החוקרים הוא לבודד באופן סלקטיבי את החולים, שכן חלק ניכר מנשאי הווירוס לא מפתחים סימפטומים בתקופה שבה הם מדבקים.

לפי החוקרים, יש לחלק תחילה את האוכלוסייה לשתי קבוצות (משמרות), ולהנהיג סגר בפורמט של שבוע-שבוע, דהיינו כל משמרת פעילה שבוע אחד ונכנסת לסגר בשבוע שאחריו. תוכנית זאת, יחד עם בידוד החולים הסימפטומטיים ושמירה כללית על זהירות, עשויה לפי החוקרים לגבור על הווירוס ולאפשר חזרה לשגרה תוך זמן קצר - וכל זאת תוך שמירה על פעילות כלכלית בהיקף של 50%.

כדי לבחון את השיטה השתמשו החוקרים במודל מתמטי העוקב אחרי ארבע האוכלוסיות השונות: בריאים (Susceptible), חולים סמויים (Exposed), חולים סימפטומטיים (Infected) וכאלה שכבר הבריאו (Recovered). המודל הצליח לנבא במדויק את עקומת החולים שכבר נמדדה בישראל. לאחר מכן, הוסיפו החוקרים למודל את תנאי הסגר במשמרות.

"החלוקה למשמרות עובדת משתי סיבות; היא מחלקת את האוכלוסייה לשניים: משרדים פחות מלאים, פחות אינטראקציות חברתיות, וקצב ההדבקה נחתך בחצי. במקרה שלנו, האתגר הגדול הוא שאי אפשר לבודד את החולים כיוון שהחולים הסימפטומטיים בכל מקרה נמצאים בבידוד. אלו שמפיצים את המחלה ולא פיתחו סימפטומים, מדבקים ואנשים לא יודעים להיזהר מהם. אין שום סימן לבודד אותם, ולכן עושים סגר על כולם", מספר ד"ר ברוך ברזל, ראש המרכז לחקר רשתות מאוניברסיטת בר אילן, שהגה את המודל בשיתוף חוקרים נוספים מהפקולטה. "אם אני יוצא לעבודה בשבוע 1 ונדבקתי, אני חולה סמוי. בשבוע הבא אני בכל מקרה אהיה בבידוד, בתקופה שבה אין לי סימפטומים. בשבוע שלאחר מכן, אם אני חולה, אפתח סימפטומים ולא אחזור לעבודה. השיטה מסונכרנת עם הזמנים הטבעיים של המחלה. אנחנו מבודדים את החולים הבלתי נראים.

"בעולם מושלם, אם לכל אחד יש זמן דגירה של 5 ימים, כולם יהיו חולים סמויים בשבוע שהם בבית. אך העולם אינו מושלם, ויש כאלו שחולים יותר משבוע או כאלו שלא מקפידים על ההוראות. שכללנו את החישובים האלו למודל, ומצאנו שהתוצאה שלו לא רגישה לזה. המחלה עדיין מפסיקה להתפשט בתוך זמן קצר. מה קורה אם יש אנשים שלא שומעים להוראות? עד 17% של חוסר משמעת, זה משהו שהשיטה יכולה להכיל. מעבר לזה, השיטה מתחילה לאבד מיעילותה. מעל 17%, העקומה משתטחת בכל מקרה, גם אם המחלה לא נעלמת בתוך שבועיים-שלושה. ביותר מ-30% של חוסר משמעת, השיטה לא עובדת, אך מדובר במצב הגרוע ביותר - מפרים שלא מחפפים בשוליים, אלא בצורה בוטה".

איך אפשר ליישם את המודל?

"הדבר הכי חשוב הוא להודיע: מקומות עבודה כרגע עובדים ב-0. אתם רוצים לחזור לעבוד? אתם מחויבים לחלק את העובדים למשמרות של שבוע-שבוע. האכיפה נעשית על ידי מקום העבודה. המועצה המקומית, מחלקת את המשמרות לפי משק בית. ולכן, לכל כתובת יהיה את השבוע שלה, והעובד יעדכן את המעסיק באיזה שבוע הוא יכול להגיע לעבודה".

הצעתם את המודל למקבלי החלטות?

"המודל הוצג בפני ראש המל"ל, וקיבל תהודה מפה לאוזן. אני חבר בוועדה בין-אוניברסיטאית שמייעצת לממשלה, והרעיון נבחן גם שם. זה בהחלט נשקל כאסטרטגיית יציאה מהסגר. הפצנו את המאמר וקיבלנו התעניינות מקבוצות חוקרים בארה"ב ואירופה. אנחנו ממליצים מאוד על יישום השיטה, אבל לא ממליצים עליה באופן בלעדי. ודאי שצריך להמשיך לקיים זהירות אישית, שמירת מרחק, היגיינה, אי התכנסות בקבוצות גדולות. אנחנו רוצים להחזיר את המשק לתפקוד, לא לחזור לאורח החיים הכיפי שהיה לנו לפני כן. גם במסגרת השיטה, אם יש מוקדי התפרצות - צריך להפעיל סגרים מקומיים ולהמשיך בדיקות. אך את מרבית האנשים אפשר יהיה להחזיר לעבודה ולהניע את הכלכלה מחדש".