הסירוב של הנשיא ראובן ריבלין להאריך את המנדט של בני גנץ עשוי להוביל למצב יוצא דופן שבו מרכיב הממשלה יהיה בנימין נתניהו, נאשם בשלוש פרשות שחיתות, שאלמלא משבר הקורונה היה משפטו נפתח בחודש שעבר. העובדה שהחוק מאפשר תסריט כזה מפליאה רבים, ויש מי שרואים בה תקלה. אחת הטענות בעתירה נגד מתן המנדט לנתניהו, שהגישה לבג"ץ קבוצת אזרחים בהובלת אשת ההייטק ד"ר ארנה ברי, היא שיש לקונה בחוק: הנסיבות שבהן מקים הממשלה הוא אדם שנאשם בעבירות פליליות עם קלון, נכתב בעתירה, הן נסיבות ש"איש לא חלם, מבחינת חומרתן, כי תתקיימנה במדינה אי-פעם".
אף שהשופט אלכס שטיין דחה את העתירה על הסף, השאלה עומדת בעינה. איך ייתכן שהמחוקקים לא העלו על דעתם אפשרות שאדם עם כתב אישום חמור ידרוש את התפקיד? ובכן העובדות מלמדות שלפני שני עשורים חברי הכנסת דנו בתסריט קיצוני אפילו יותר - שבו ראש ממשלה מורשע שומר על כיסאו - והחליטו להתיר אותו. ההחלטה לא נעשתה בשוגג: התנהל עליה דיון סוער בין שני מחנות, שלא הסתדרו לפי החלוקה הקלאסית של שמאל וימין. אחד המשתתפים שהתנגדו להגבלות היה הנשיא ריבלין.
כדי להבין איך זה קרה, חזרנו לפרוטוקולים של ועדת חוקה מאותם ימים.
עול כבד על שופטי המחוזי
לפני שנרחיק להיסטוריה, נזכיר היכן אנחנו עומדים היום. לפי סעיף 18 לחוק יסוד: הממשלה, ראש הממשלה חייב לעזוב את תפקידו רק אחרי הרשעה בפסק דין חלוט בעבירה עם קלון. במילים פשוטות, הוא יכול לכהן גם תחת כתב אישום, תוך כדי משפט, ואפילו אחרי הרשעה בערכאה ראשונה. רק אחרי הפסד בערעור, אומר החוק, "תיפסק כהונתו", ורואים את הממשלה כולה כאילו התפטרה.
בנוסף, החוק מאפשר לכנסת להחמיר יותר: 61 חברי כנסת יכולים להדיח את ראש הממשלה עוד לפני הערעור, בלי ההליך המסובך של אי אמון קונסטרוקטיבי הנדרש בימים רגילים. אבל הם לא חייבים.
אלא שגם ההגבלות האלה לא היו בעבר. הנוסח הראשון של חוק יסוד: הממשלה, שנחקק ב-1968, כלל לא התייחס להסתבכות בפלילים. הכנסת קיבלה את הסמכות להדיח ראש ממשלה מורשע ב-1992, כשחוק היסוד נחקק מחדש כדי להנהיג בחירה ישירה לראשות הממשלה. אבל הפסקת כהונה אוטומטית אחרי פסק דין חלוט עדיין לא הייתה שם.
ההסדר שמלווה אותנו עד היום נולד בפברואר 2001. הימים היו ימי התפרקות ממשלת ברק. כמה חודשים לפני כן הוקדמו הבחירות לראשות הממשלה. האכזבה משיטת הבחירה הישירה עוררה רצון לחזור להסדר הקודם, והאיצה תהליכי חקיקה שיזמו כמה שנים קודם יוסי ביילין ואחרים, במטרה להחזיר לחוק איזונים ובלמים.
כאשר הצעת החוק הגיעה לדיון בוועדת חוק, חוקה ומשפט, התעוררה שאלה כבדה: מה עושים בראש ממשלה שהורשע בעבירה שיש עמה קלון? דבקים בנוסח הקיים, או מחמירים את התנאים?
שני מחנות התגבשו: מצד אחד, משרד המשפטים ביקש להשאיר את מלוא שיקול הדעת בידי הכנסת, וחלק מחברי הכנסת תמכו בגישתו. מצד שני, ח"כ טומי לפיד משינוי והיועץ המשפטי של ועדת חוקה שלמה שהם, הובילו גישה מחמירה יותר - ותבעו שהרשעה תוביל במקרים מסוימים להדחה אוטומטית.
לדברי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה יהושע שופמן, מנסחי ההצעה לא רצו להטיל על שופטים מחוזיים את כובד האחריות להדיח ראש ממשלה. עוזי לנדאו מהליכוד צידד בגישתם. לטענתו, בית המשפט העליון ממילא קיבל כוח רב מדי. כמו כן, הוא הוסיף, ייתכנו נסיבות שבהן מוצדק שהכנסת תחליט "חרף החלטות בתי המשפט" להשאיר את המורשע בתפקידו, "משום שאינטרס הציבור לפרק זמן מסוים מחייב את זה". במחנה המקלים היה גם ח"כ מוחמד ברכה מחד"ש. לא ייתכן, הוא טען, שבמסגרת חוק יסוד שבא "לחזק את הפרלמנטריזם" יוחלש כוחו של הפרלמנט.
ריבלין חשש מתפירת תיקים
אחד המתנגדים החריפים ביותר למתן כוח כזה לבית המשפט היה ריבלין - אז עדיין ח"כ מטעם הליכוד. "במדינה שאני לא רוצה לחשוב עליה, ודאי לא מדינתנו, המשפט מושחת, או השופט מושחת", הוא אמר, "וכל הכוונה היא קנוניה להדיח את ראש הממשלה מכהונתו". ריבלין הזכיר את חקירותיו שלו באותם ימים בפרשת דוד אפל, שמנעו את מינויו לשר המשפטים, ונסגרו לבסוף מחוסר אשמה. הוא הציע להסתפק בעתירות לבג"ץ במקרה שהכנסת תפגין שיקול דעת לקוי.
לפיד דחה את הטיעונים האלה. "למה לתת לכנסת סמכות להשאיר בכהונתו אדם שהורשע בפלילים?" הוא שאל. "להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני אזכיר לך ריבון שנבחר בבחירות דמוקרטיות, ששמו היה רייכסטאג. הריבון הזה, שלוש פעמים חוקק חוק שהסמיך את אדולף היטלר לקחת על עצמו את כל סמכויות השלטון".
הצטרפה אליו ציפי לבני, גם היא אז בליכוד. היא הזכירה, בצדק, שהחוק מונע מאדם שהורשע סופית בעבירה עם קלון להיבחר לכנסת. מאותו טעם, היא אמרה, יש היגיון להדיח אותו בדיעבד במקרה של פסק דין חלוט.
השאלה מה דינו של ראש ממשלה נאשם, לפני שנפסק דינו, הוזכרה כמעט בטעות: איש יהדות התורה אברהם רביץ תהה מדוע יש להגביל בחוק ראש ממשלה מורשע, אם הוא ממילא יידרש להתפטר עם הגשת כתב אישום. רביץ התבלבל: רק שרים מחויבים להתפטר במקרים כאלה, וגם זה מכוח הלכת בג"ץ בלבד. יו"ר ועדת חוקה אמנון רובינשטיין הבהיר לו: "בחקיקה שלנו, ראש ממשלה לא מועבר מתפקידו עם העמדתו לדין".
חברי הוועדה הכירו אפוא את המצב, אבל הנוסח שאישרו לבסוף לא סטה מהעיקרון הזה. הוא לא אסר על ראשי ממשלה לכהן אחרי העמדה לדין, ואפילו לא אחרי הרשעה בערכאה הראשונה. היו"ר רובינשטיין הסביר כי הדחה אוטומטית, בלי צורך בהצבעה בכנסת, תתרחש רק אם פסק הדין ייהפך לסופי: "כבר היה ערעור עליו, ובית המשפט העליון קבע שהוא אשם בעבירה פלילית". ריבלין חשב שגם זה מוגזם: הוא הביע חשש שהדבר ייתר את הכנסת. לפיד ענה: "לא יכול להיות שזאת תהיה המדינה היחידה בעולם שבה ראש הממשלה הוא עבריין".
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר הגשת כתב אישום, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בגדר נאשם, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.
לקריאה נוספת:
"בג"ץ דחה שוב את העתירות נגד הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו", גלובס, 12.4.2020
עתירת ארנה ברי ואחרים נגד הרכבת ממשלה בידי נתניהו, 12.4.2020
פסק הדין של בג"ץ בעתירת ברי, 12.4.2020
חוק יסוד: הממשלה, מתוך ספר החוקים הפתוח
תיעוד הדיונים בהצעת חוק יסוד הממשלה, מאגר החקיקה הלאומי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
