טראמפ, השבוע / צילום: רויטרס - Yuri Gripas
הניסיון אולי היה צריך להניא אותי מלכתוב את השורות הבאות, מפני שמה הטעם להסתכן בתחזית בסמיכות זמנים כזאת למאורע החזוי. אבל מאחר שהזהירות היא מן השטן, אני מתכחש לכללים, ומסתכן בתוצאות:
דונלד טראמפ והמפלגה הרפובליקאית יובסו בבחירות של חודש נובמבר. מפלתם תהיה היסטורית. הוא יפסיד אולי בשני שלישים של המדינות. מפלגתו תאבד את הרוב שלה בסנאט, ותחזור ותפסיד את בית הנבחרים.
פירושו של דבר, שבשנתיים הבאות תינתן לדמוקרטים ההזדמנות לא רק למשול, אלא גם לחוקק. הזדמנות כזאת ניתנה להם בפעם האחרונה בשנים 2010-2009. הם מורעבים לשלטון, ממש כפי שהרפובליקאים היו ערב השנתיים הראשונות של נשיאות טראמפ, כאשר השיגו רוב בשני בתי הקונגרס. מפלגות שלטון בארה"ב יכולות באמת לשלוט רק כאשר הן מחזיקות בכל שלוש הידיות, וזה קורה לעיתים לא-מזומנות.
טראמפ יפסיד לא רק בגלל מומיו, או אופיו, או נטייתו לפלג ולסכסך. אני אפילו אינני מבסס את התחזית על סקרי הימים האחרונים, הצריכים כשלעצמם להדיר שינה מעיני הנשיא ויועציו. רובם הגדול מראים, כי טראמפ איבד את התנופה שהעניק לו משבר הקורונה; שהגלגל התהפך, ורוב האמריקאים אינם בוטחים במנהיגותו, בין שזה במלחמה נגד הנגיף ובין שזה בכלל.
מדהים לחלוטין היה להיווכח ביום ו' שעבר, שאפילו מכון הסקרים הנוח ביותר לטראמפ ולרפובליקאים, ראסמוסן, מראה גירעון אהדה של 13% לנשיא. נשיאים אינם חוזרים ונבחרים עם גירעונות כאלה.
אבל לא זו הסיבה לתחזית, מפני שסקרים עולים ויורדים, כמו מדדי הבורסה שטראמפ אוהב לצטט.
מתיחת עור הפנים
הסיבה היא בריאות האוכלוסייה. בהתקרב הבחירות הכלליות של חודש נובמבר, עניין עיקרי אחד יעיק על האמריקאים: בריאותם. הוא יעיק לא רק עליהם, כי אם גם על כל חברה אנושית אחרת.
אמריקאים שמעו יום אחר יום, בשיעורים משתנים של חלחלה, על מחסור במכונות הנשמה, במיטות, בסגל רפואי, במסכות. הם ראו מיליוני מובטלים חדשים המאבדים את ביטוח הבריאות (בארה"ב, המעבידים הם המספקים את הביטוח לרוב המועסקים).
אלה המאבדים את ביטוח המעסיק אומנם רשאים לרכוש תוכנית ביטוח חלופית, באמצעות "מירכזות" של הממשלה הפדרלית. אבל חלופה כזאת היא תמיד יקרה יותר ואפקטיבית פחות: הפרמיות גבוהות והכיסוי חלקי.
ארץ המתפארת במערכת הרפואה המשוכללת ביותר בעולם, מגלה עכשיו שהיא יכולה להציע ניתוחים למתיחת עור הפנים, או להחלפת פרקים, אבל אינה בטוחה שיש לה די יחידות לטיפול נמרץ. היא מגלה, שהיא תלויה ביבוא מסיבי של תרופות ושל ציוד רפואי בסיסי מסין ומהודו.
זכות מוקנית לכול
ענייני בריאות תמיד עניינו את הבוחרים בארה"ב. אבל הם מעולם לא עניינו אותם יותר. מספר ניכר של אמריקאים נהגו לוותר על ביטוח בריאות בהנחה שהם בריאים וחזקים. איש אינו מניח הנחות כאלה בימים המוטרפים האלה.
יותר מאשר בכל תקופה אחרת בחיי ארצם, אמריקאים נוחים עכשיו להשתכנע, אולי בפעם הראשונה, שביטוח בריאות חייב להיות זכות המוקנית לכול, בלי שים לב למעמדם החברתי או הכלכלי. כאשר הממשלה הפדרלית מוכנה להקצות טריליוני דולרים להציל את אזרחיה מתוצאות ההתמוטטות הכלכלית, קשה להלך אימים על אמריקאים בטענה שביטוח בריאות כולל יהיה יקר מדי (הוא אומנם יהיה).
כל המחקרים והסקרים של הדור האחרון, כנראה בלי יוצא מן הכלל, מראים שלמפלגה הדמוקרטית יש יתרון קבוע וגדול ממדים, כל אימת שאמריקאים מתבקשים לדרג את שתי המפלגות הפוליטיות העיקריות על סמך מדיניות הבריאות שלהן.
סקר של סי.אן.אן, שהתפרסם בסוף השבוע שעבר, ביקש ממשתתפיו לדרג את דונלד טראמפ ואת ג'וזף ביידן על סמך יכולתם לטפל במערכת הבריאות. התוצאות היו חד משמעיות: 57% לביידן לעומת 39% לטראמפ. קשה לחשוב על ביטוי יותר קיצוני של אי אמון במנהיגותו של נשיא בזמן משבר בריאות.
אבל צריך לזכור שהבוחר האמריקאי תמיד העדיף את הדמוקרטים בענייני בריאות וחברה. יתרונם של הרפובליקאים היה קשור מסורתית בענייני כלכלה וכספים (ובענייני חוץ, בזמן המלחמה הקרה והמלחמה נגד הטרור). הסקר המצוטט כאן אומנם מאשר את היתרון הרפובליקאי בכלכלה, אבל מעמיד אותו על 4% בלבד.
קוצר רוחו של הנשיא למהר ולהוציא את האמריקאים מן הסגר, ולחזור ולפתוח את הכלכלה, קשור במידה רבה בחשש שאם צילו של המשבר הרפואי יוסיף להתארך מעל אמריקה בואכה נובמבר, סיכוייו לחזור ולהיבחר יתמעטו.
ההיסטוריה עומדת לחזור
לפני שהקורא יואיל להזכיר לי כי סקרים הכזיבו בעבר, וטראמפ נבחר לנשיא "על אף הסקרים", אני חוזר ואומר שהתחזית הזו אינה מיוסדת על סקרים בתור שכאלה, כי אם על הערכה של סדר עדיפויות. המשוואה המוצעת כאן היא פשוטה: אם בריאות היא הנושא מס' 1, הדמוקרטים מנצחים.
הם ניצחו במידה רבה בבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס, ב-2018, מפני שמועמדיהם הזהירו את הציבור מפני כוונתם המוצהרת של הרפובליקאים לבטל את רפורמות הבריאות הפופולריות של ברק אובמה. זה עבד להפליא אפילו בימים שבהם איש לא העלה בדעתו את משבר הקורונה.
המשבר הזה עומד לשנות מעיקרו את הנוף הפוליטי. קריאות לרפורמות היסטוריות בענייני כלכלה וחברה עומדות להישמע ולהדהד במידה שלא נשמעו או הידהדו זה 90 שנה, מאז השפל הגדול של שנות ה-30. השפל ההוא התחיל בעיצומו של עידן רפובליקאי. שלושה נשיאים רפובליקאים נבחרו בזה אחר זה בין 1920 ל-1928. השפל סיים את העידן, והעניק לדמוקרטים בכורה פוליטית למשך 50 שנה. ההיסטוריה עומדת לחזור.