נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות / צילום: שלומי יוסף
"הלכת אפרופים" חיה ונושמת, וגם פסק הדין בעניין "ביבי כבישים", שחולל סערה סביב תוקפה של ההלכה המנחה את בתי המשפט כיצד לפרש חוזים, לא שינה את ההלכה הוותיקה - כך קבעה היום (א') נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, שדחתה בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין של השופטים עוזי פוגלמן, עופר גרוסקפף ואלכס שטיין.
"הלכת אפרופים ושורת פסקי הדין שנפסקו בעקבותיה קובעים כי על בית המשפט להתחקות אחר כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה ולהישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות, שמא ימצא עצמו בית המשפט כותב עבור הצדדים חוזה שהם מעולם לא התכוונו להתקשר בו", כתבה הנשיאה חיות, שהוסיפה: "בבואנו ליישם עקרונות אלה ולאתר את כוונת הצדדים, שמור ללשון החוזה תפקיד מרכזי וחשוב בתהליך הפרשני".
בראשית דצמבר 2019 היו מי שסברו כי פסק הדין שניתן בערעור שהגישה רכבת ישראל נגד החלטת המחוזי לחייב אותה בתשלום עשרות מיליוני שקלים לחברת עבודות העפר "ביבי כבישים", בישר על מותה של "הלכת אפרופים". לפי ההלכה שאותה הוביל נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט אהרן ברק ב-1995, לא רק לשון החוזה קובעת את האופן בו יש לפרש חוזה, וניתן לבצע פרשנות לחוזים באופן תכליתי, באמצעות בירור כוונתם של הצדדים. על כוונה זו, קובעת ההלכה, ניתן ללמוד מבדיקה משולבת, ללא הפרדה, של לשון החוזה והנסיבות החיצוניות גם יחד.
במסגרת פסק הדין בעניין "ביבי כבישים" הדגישו השופטים שטיין וגרוסקופף כי הלכת אפרופים עומדת בעיניה, אך בעקבות קביעתם, כל אחד בנימוק שונה, כי במקרה של חוזה שעורכת רשות ציבורית במסגרת מכרז יש לתת עדיפות ללשון החוזה - היה מי שסבר כי הלכת אפרופים שונתה. פסק הדין שימש גם גורמים פוליטיים שונים שביקשו להצדיק את מינויו של שטיין, הנחשב כשופט שמרן, לבית המשפט העליון בתקופת כהונתה של ח"כ איילת שקד כשרת המשפטים.
בעקבות פסק הדין שהשיב לרכבת ישראל עשרות מיליוני שקלים, הגישה חברת "ביבי כבישים" בקשה לדיון נוסף, בנימוק כי הוא "הוביל לשינוי דרמטי של הכללים, העקרונות והנורמות בדיני החוזים בישראל".
בדחותה את הבקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין, הבהירה הנשיאה חיות כי גם "הלכת אפרופים קבעה כי חוזה מתפרש על-פי כוונת של הצדדים, הנלמד מבחינה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו. עוד קובעת הלכת אפרופים כי רק במקרים שבהם אין כל אפשרות לאתר את התכלית הסובייקטיבית, על בית המשפט המפרש את החוזה לפנות לתכלית האובייקטיבית שלו, המושפעת בין היתר מעיקרון תום-הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר".
עוד הוסיפה הנשיאה כי גם לפי הלכת אפרופים, כפי שהדגיש בית המשפט העליון מספר פעמים בעבר, "לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו, וקיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה העולה מקריאת לשון החוזה".
הנשיאה התייחסה גם לטענה כאילו קביעתם של שטיין, פוגלמן וגרוסקופף, לפיה "לא כל החוזים נולדו שווים", מהווה כרסום בהלכת אפרופים, והסבירה כי גם קביעה זו לא מובילה למסקנה כי ההלכה שונתה.
לדברי חיות, "ניתן למצוא בפסיקה לאורך השנים התייחסויות לא מועטות לכך שהעקרונות הפרשניים שנקבעו בהלכת אפרופים עשויים להיות מיושמים באופן שונה בהינתן סוג החוזה ונסיבות כריתתו".
עוד כתבה הנשיאה כי הדבר בלט כבר בפסק הדין בהרכב מורחב של תשעה שופטים שאישר את הלכת אפרופים, בו נכתב כי "המשקל שיש לייחס למשמעות האינטואיטיבית העולה מקריאת החוזה, עשוי להשתנות בין קטגוריות שונות של חוזים שונים".
מעבר לכל אלה, הזכירה הנשיאה בהחלטתה כי למרות ששלושת שופטי ההרכב הגיעו לתוצאה זהה, הרי שכל אחד נימק זאת באופן אחר: השופט שטיין הדגיש כי בנסיבות כמו אלה יש להעדיף פירוש חוזה לפי לשונו, ונימק זאת בעיקר בכך שמדובר בחוזה עם רמת פירוט גבוהה. השופט גרוסקופף סבר גם הוא כי יש לפרש במקרה זה את החוזה על-פי לשונו, מהטעם שמדובר בחוזה בין שני צדדים מתוחכמים ומיוצגים שאין ביניהם פערי כוחות גדולים. השופט פוגלמן הגיע למסקנתו באמצעות החלת עיקרון השוויון על החוזה בין הרכבת לחברה קבלנית, לאור העובדה כי זה נכרת כתוצאה ממכרז ציבורי.
מכאן, הסבירה הנשיאה, בכל מקרה לא ניתן לראות בפסק הדין ככזה שיוצר הלכה חדשה, שזהו התנאי הבסיסי המצדיק קיומו של דיון נוסף.
בנוסף, חיות חייבה את חברת "ביבי כבישים" לשלם לרכבת ישראל הוצאות משפט בסך 45 אלף שקל בגין הגשת הבקשה.