קרן מרציאנו / צילום: אייל בן יעיש, חברת החדשות
אם למישהו נדרשה הוכחה בדבר צדקת קביעתו של הסופר יצחק בשביס זינגר ש"השבע לעולם לא יבין את הרעב. מי שקורת-גג לראשו לא יוכל להזדהות עם הלן ברחובות. זיכרון, דמיון אין די בהם" - הוא מוזמן לצפות ב"ראיון" שערכו המגישות הבכירות של ערוץ 12, יונית לוי וקרן מרציאנו, למזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, ולקבל אותה.
יושבות השתיים במקומן הנישא והמרופד ודורשות מהמורות ומהמורים ש"ייכנסו מתחת לאלונקה" וילמדו את ילדיהן בחינם בחופשת הקיץ. כשיפה בן דוד, לא המרואיינת הכי רהוטה בעולם, עונה להן שהמורות והמורים כבר תרמו תשעה ימי חופשה, מזנקת עליה לוי ומקשה "אז למה לא לתרום עוד כמה ימים?".
כך, בלי בושה, שתי נשים שמרוויחות סכומים שמורים ותיקים יכולים ככל הנראה רק לחלום עליהם (וגם את זה רק בהפסקת הקפה-נמס-עלית בחדר המורים שהמזגן בו לא תמיד עובד כמו באולפן בנווה אילן), מעזות לבוא בדרישה לאחד מציבורי העובדות המנוצלות ביותר.
הן לא דרשו זאת מוועדים חזקים ועתירי משכורות או מפקידי האוצר הבכירים שהן מראיינות מדי ערב; הן אפילו לא דרשו זאת מהאורקל המוסרי - פרופ' גבי ברבש - שישב לצידן והביע אף הוא "תדהמה" מעזות-המצח של נציגת המורות שמסרבת לעבוד בחינם (מעניין כמה פעמים הוא תרם חלק מהשכר הרב שהוא קיבל כמנכ"ל בית חולים), אבל הן כן דורשות זאת מהמורות הנשמטות למיטתן מדי לילה אחרי שסיימו יום עבודה מפרך שכולל חוץ מההוראה אינסוף ישיבות, שיחות עם הורים בערבים, בדיקת בחינות והכנת מערכי שיעור. הצביעות בהתגלמותה.
כשנציגת המורות טוענת כי המורים עובדים בימים אלה, מרציאנו מיהרה לבטל את דבריה בטענה כי ללמד מהבית זה "יותר קל" מאשר בכיתה. באמת? מעדות של מי שמלמד בזום כבר כמה שבועות, הרשי לי להסביר לך (בחינם, אל דאגה) שאין מה להשוות להרצאה רגילה. ממש אין. ההוראה המקוונת הרבה יותר קשה מאשר ההוראה המסורתית בכיתה. ההכנה הרבה יותר ארוכה. ניהול השיעור הרבה יותר מורכב, ומדדי הבדיקה של המטלות מאוד מסובכים. אין מורה שלא היה מעדיף ללמד בכיתה מאשר בזום, בוודאי בכיתות גדולות כמו אלה שיש בבתי הספר שלנו, אבל כנראה שמהמרקע זה נראה כל-כך קל, שלא שווה לשלם בעד זה.
"איפה הסולידריות? איפה הערבות ההדדית?" ממשיכה מרציאנו בדמגוגיה לדרוש מהמורים לעבוד כעת באופן מלא תמורת חצי מהשכר ובנוסף גם ללמד בקיץ. מרציאנו הרי יודעת טוב מכולן, ככתבת כלכלית ותיקה, שימי החופשה הרבים של המורים אינם צ'ופר אלא חלק מההסכמים, ושזו הדרך של המערכת לשלם להן שכר נמוך לאורך כל השנה.
האמינו לי, אין מורה שלא היה מוותר על חודשיים חופשת קיץ תמורת שכר שהוא אחד חלקי משהו מהממוצע של מרציאנו, לוי וברבש.
אז אמת, השבע לעולם לא יבין את הרעב, ומי שמרגע שחרורו מצה"ל הרוויח משכורות שמורים עם ותק של 30 שנים לא מתקרבים אליהן, לא יכול באמת להבין את המורה התשושה - אבל הוא יכול לנסות, ולכל הפחות לוותר על הצדקנות והצביעות.
הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו