רופאה וחולה / צילום: Shutterstock
עד לא מזמן, בימים שקדמו לקורונה, נכתב ודובר רבות על הבעיות במערכת הבריאות הישראלית - הזקנה שמאושפזת במסדרון נוכח העומסים האדירים והצפיפות בבתי החולים, המשמרות הארוכות במיוחד של הסטאז'רים והרופאים, ההמתנה שנמשכת חודשים ארוכים לרופאים מומחים בפריפריה ועוד. נגיף הקורונה דחק את כל הבעיות הללו הצדה, לפחות לתקופה הקרובה. כעת כל המשאבים מופנים לעצירת ההתפשטות, מיגור המגפה והתגוננות מיטבית מפניה.
גם בבתי החולים עצמם מדווחים על ירידה משמעותית בשיעור פניות חולים שאינם חולי קורונה לחדרי המיון על רקע חשש מהידבקות בנגיף, ונראה כי רבים חושבים פעמיים בטרם הגעתם לקופת-החולים או למוסד רפואי כלשהו. במילים אחרות, ובלי ששמנו לב, בזמן שמערכת הבריאות כולה נאבקת לשטח את עקומת ההתפשטות של הקורונה, הנגיף הצליח לשטח את "עקומת השגרה" של מערכת הבריאות הישראלית. לפי התחזיות והחשש שהנגיף ילווה אותנו לתקופה ארוכה, ניכר כי מגמה זו תימשך זמן מה, וייקח זמן עד ש"עקומת השגרה" תשוב לממדיה בטרם המגפה.
הציבור אחראי לבריאותו
הסיטואציה המפתיעה הזו עשויה להיות הזדמנות חד-פעמית להרגיל את הציבור לשימוש מושכל ויעיל יותר במערכת הבריאות. לא פעם אנו נתקלים בדיווחים על הגעה של חולים לתורים, לחדרי מיון ולטיפולים בזמן שאין בכך צורך ממשי או שניתן לאבחן את המחלה מרחוק ובסביבת החיים הטבעית של המטופל.
כבר בשלב זה מן הראוי לסייג ולומר כי לא פעם מפגש פיזי עם רופא עשוי להציל חיים ולהקל משמעותית על החולה, ולכן מומלץ לעשות זאת ללא דיחוי. עם זאת, חשוב ששיקול-הדעת יהיה גם לכיוון השני ויביא בחשבון מקרים שבהם לא באמת קיים צורך רפואי דחוף לטיפול בחדר מיון, אשפוז בבית החולים או הגעה פיזית לקופת-חולים, בפרט כשעוד ועוד גופים מאמצים מגוון פתרונות חלופיים, באיכות מספקת לא פחות.
זו גם שעתה היפה של הרפואה המונעת, שמוכיחה הלכה למעשה כיצד צעדים פשוטים דוגמת שטיפה תכופה של הידיים בסבון, שמירה על היגיינה והתחסנות בזמן הם יעילים, אפקטיביים ומצילי חיים לא פחות ממפגש פרונטלי עם רופא. הקורונה אף הוכיחה לנו כיצד הגעה למרפאה כשאדם חולה עשויה לגרום להידבקות של רבים - בדיוק הדבר שהיינו רוצים להימנע ממנו.
לכן, בבואנו להפיק לקחים מנגיף הקורונה ולבחון חזרה כזו או אחרת לשגרת החיים, יש להביא גם את הזווית הזאת ולהבין שהציבור אחראי לבריאותו ולהתנהגותו לא פחות מהרופאים. הגישה שלפיה "נגיע לרופא והוא כבר ירשום לנו משהו שיפתור את זה" מעולם לא הייתה נכונה, וכעת אנו מבינים עד כמה היא גם איננה רלוונטית לתקופת החיים הנוכחית. צעד כזה, במטפורה מתבקשת, הוא פלסטר על פצע מדמם.
דווקא בתקופה כזו, ובשגרה שבה מערכת הבריאות עמוסה לעייפה, חשוב כי הציבור יפנים באילו מקרים אפשר להסתדר עצמאית או לפנות לטיפול מרחוק ובאילו מקרים אכן אין מנוס מהגעה פיזית לבית החולים, ועד כמה חשוב להישמע להנחיות פשוטות וקלות, שבאמת משפרות את הבריאות שלנו. זו האחריות והחובה שלנו, בדיוק כפי שאנו מצפים מרופא שיטפל בנו.
אין מחלוקת על כך שמערכת הבריאות בישראל זקוקה למשאבים ולתעדוף גבוה יותר בסדרי העדיפויות הלאומיים, וחשוב להשקיע בה ולהעניק לה אותם בהקדם למען כולנו. שינוי הגישה וצעדים אלה ודאי לא יפתרו את כל הבעיות, אך בהחלט יקלו את העומסים עליה, יאפשרו לנהל אותם בצורה נבונה ומושכלת יותר ויאפשרו השקעה נבונה, מדויקת ונכונה יותר מכספי המסים שלנו.
הכותבת היא מרצה בכירה לתורת התורים וראש תוכנית SmartUp, תוכנית המצטיינים באפקה, המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב