ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון / צילום: Amir Cohen, רויטרס
גם אני נפלתי לרגע לספין. בכל זאת, מגבלות תנועה, לא רואים משפחה וילדים בבית בלי מסגרות. וכשמזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד אומרת לקרן מרציאנו ויונית לוי שהמורים לא ילמדו בקיץ, זה מקפיץ את העצבים הרופפים גם ככה. הפיד געש וגם סוציאל-דמוקרטים מובהקים כמוני הביעו פליאה על העמדה שהציגה בן דוד או התמקדו בצורת העברת המסר במקום בתוכן.
אבל כעבור כמה שעות הבנתי מה קורה פה. הממונה על השכר במשרד האוצר קובי בר נתן התראיין בבוקר שלמחרת ברדיו ואמר שדרישת האוצר מהמורים היא גם ללמד מרחוק עכשיו וגם ללמד בחופש הגדול, בלי לקבל על כך תגמול נוסף. וזאת, כאשר המורים כבר הסכימו ללמד תשעה ימים נוספים מבלי שום תגמול נוסף.
כמה טלפונים לחברים במערכת החינוך הפכו את התמונה למכוערת עוד יותר. למעשה, בתחילת המשבר הציעה הסתדרות המורים את ההצעה ההגיונית והפשוטה ביותר שנדמה שכל הורה היה חותם עליה עכשיו - חופש עכשיו, לימודים בקיץ. ימים שיוחסרו עכשיו יוחזרו אחר כך. פשוט, לא? אבל משרד האוצר והחינוך התעקשו להמשיך בלמידה מרחוק, ומכאן החל מחול של הפצת ספינים ושקרים שהביא לכך שחלק מההורים בישראל בטוחים היום שמה שהמורים רוצים זה לא תגמול מתבקש על עבודה נוספת אלא פשוט לברוח מאחריות ולהשאיר אותנו לבד מתחת לאלונקה.
אין שקר גדול מזה. 200 אלף מורות ומורים בישראל, יש להזכיר, משתכרים שכר מחפיר. דוח של ה-OECD משנת 2019 קבע שהשכר של מורים בבית ספר יסודי בישראל- אותם מורים שהסתדרות המורים מייצגת- נמוך ב-4,200 שקל בחודש משכר עמיתיהם במדינות המפותחות, זאת בשעה שהם מלמדים בכיתות הצפופות במערב ונדרשים ללמד יותר שעות מאשר בכל מדינה אחרת. כן, ישראל מובילה את המדינות המפותחות במספר ימי הלימודים בשנה. מקור העומס שאנחנו ההורים מרגישים ושמגיע לשיא עכשיו בקורונה הוא אחר - המספר הנמוך של ימי החופשה שלנו. בעוד שבמרבית המדינות המפותחות ימי החופש הקבועים בחוק נעים בין 20-30, אצלנו מדובר על 12.
נכון, יגידו המקטרגים, אבל המורים בישראל נהנים מימי חופש רבים. הסיבה לכך היא שבניגוד לעובדים אחרים במשק, למורים לא מתאפשר לקחת ימי חופש בכפוף להעדפותיהם ובתיאום המעסיק. כחלופה לכך, הם מקבלים חופשה קבועה ומרוכזת בקיץ. חופשה שהמורים נדרשים כעת לקצץ תמורת השלמת ימי לימודים, מבלי לקבל על כך שקל נוסף ותוך כדי תכנון מאפס והפעלה מלאה של למידה מרחוק כפי שדורש מהם משרד החינוך. שימו את עצמכם בנעליים של מורה (עם ותק!) המשתכר 8,000 שקל בחודש. האם לא הייתם מנסים, באמצעות ארגון העובדים המייצג אתכם, להיאבק בהצעה המבישה הזאת ולכל הפחות לקבל תגמול הולם עבור עבודה נוספת?
ופה, בעצם, קבור הכלב. מה שהממשלה באמצעות ראשי האוצר מנסה לעשות הוא לנצל את המשבר שמתרחש עכשיו כדי להגיע להישגים במשא ומתן על הסכם שכר חדש למורים אחר כך. כלומר, לקצץ את ימי החופש של מורים מבלי להעלות כמתבקש את שכרם, במקום לערוך שינוי מן היסוד במשולש הורים-מורים-תלמידים על-ידי העלאת שכר המורים, הגדלת ימי החופשה של הורים וחיזוק החינוך הציבורי דרך הקטנת כיתות, התאמת מערכת החינוך למאה ה-21 ויישום חוק יום לימודים ארוך. אבל הרבה יותר קשה לעשות את כל אלה והרבה יותר קל לפזר שקרים וספינים נגד ציבור שנמצא בכל ימות השנה, וגם עכשיו, מתחת לאלונקה. כפי שהממשלה מפקירה את מיליון המובטלים, העצמאים והעסקים הקטנים ומשקיעים בנו האזרחים פחות מאשר משקיעות רוב מדינות המערב בתקופה הקשה זאת, כך היא מפקירים את המורים. כולנו בסירה אחת.
הכותב הוא מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון