שלמה אליהו ומשה ברקת / צילום: תמר מצפי ורפי קוץ
המשבר ביחסים בצמרת מגדל בין בעל השליטה שלמה אליהו לבין ניר גלעד, האיש שהוא עצמו מינה לתפקיד יו"ר הנכס המרכזי שלו - מגדל חברה לביטוח, אינו הראשון מסוגו בקבוצת הביטוח, שפעם הייתה הגדולה והמובילה בענף וכיום רחוקה ממעמד זה. משבר האמון האישי והחריף בין השניים החל מזמן, והוא לא ייפתר לפני שתושג הכרעה מי מהם נשאר בחברה, אם בכלל.
הממונה על רשות שוק ההון, ד"ר משה ברקת, לקח במובהק את הצד המתנגד להדחה של גלעד בידי אליהו. אבל, גם אם המהלך שדירקטוריון מגדל אחזקות החל בו להדחת גלעד מראשות החברה הבת מגדל חברה לביטוח, הוקפא לפי שעה בלחצו של הממונה, נראה שאליהו וחברי הבורד שחברו אליו למהלך, לא יוותרו. כך שהשיא עוד לפנינו.
השרשרת הבעייתית במיוחד של הדחות וכהונות קצרות מדי בקבוצת מגדל החלה בסוף 2017, כשאליהו הזיז את בנו עופר אליהו מתפקיד המנכ"ל ואת יוחנן דנינו מתפקיד היו"ר, על מנת לסלול את הדרך לחזרתו לתפקיד יו"ר הקבוצה שבשליטתו. מאז אליהו הביא מנהלים ומאס בהם במהירות.
הממונה הקודמת על רשות שוק ההון, דורית סלינגר, והממונה הנוכחי ברקת, נוטים לראות בצעדיו של אליהו מבחן למנהיגותם. וזה מה שקורה גם הפעם, על רקע המתח שבין חוקי הקניין וחוק החברות, שלפיהם לאליהו יש זכות למנות ולהזיז דירקטורים מטעמו, ובין חוקי הפיקוח שבמידה רבה מייתרים את משמעות השליטה בחברות ביטוח וגם בבנקים.
למעשה, אם אליהו לא יורשה למנות יו"ר לחברה שבשליטתו כרצונו, בנוסף למגבלות המשמעותיות על חלוקת דיבידנדים בגופים מפוקחים, הרי שמדובר בסימן נוסף לכך שאין דבר כזה שליטה בגוף פיננסי מפוקח. כך שגם אם רוב הונו של בעל השליטה מושקע בחברה, בסופו של דבר הוא יושב בספסל האחורי, כמו כל בעלי המניות מהציבור, ללא כל יכולת השפעה אפקטיבית בנכס שבשליטתו.
הנרגנות של אליהו ביחס לנעשה במגדל נובעת גם מאובדן הערך הגדול שנגרם להשקעתו בחברה - הוא רכש את השליטה בה לפי שווי של 5.1 מיליארד שקל ואילו כיום היא שווה "רק" 2.2 מיליארד שקל. בין לבין, החברה רשמה באמצע מרץ האחרון את נקודת השפל של כל הזמנים, כששוויה עמד על 1.3 מיליארד שקל בלבד, והיא רחוקה מלהיות יצרנית דיבידנדים.