אישה עם מסכה בכיכר דיזינגוף בתל אביב / צילום: Corinna Kern, רויטרס
האם המגזר העסקי מתמודד עם משבר הקורונה באחריות ואיזה תפקיד עליו לקחת בתהליך ההתאוששות? נדמה שאפשר כבר לערוך סיכום ביניים ראשוני ולחשוב על הצעדים הבאים תוך התייחסות להתאוששות מכלילה - כלומר כזו שתכלול גם קבוצות מוחלשות יותר. כעיקרון מנחה יש לציין כי מחקרים שנעשו בארה"ב וניתחו את ההתאוששות הכלכלית לאחר משבר 2008, הראו כי נדרשת התייחסות מיוחדות לקבוצות המוחלשות יותר כדי שאלו יוכלו להתאושש גם כן מהמשבר ואף לתרום לצמיחה הכוללת.
במדינת ישראל, תרבות הנתינה התאגידית במצבי חירום השתרשה והיא מופעלת באופן כמעט אוטומטי. רשתות העבודה ושיתופי הפעולה אשר התפתחו בשנים האחרונות בין עסקים לארגונים חברתיים מוכיחים עצמם כעת כתשתית למתן מענים. ככלל, עסקים גדולים רבים הגדילו את היקפי התרומה והתגייסו בצורה משמעותית לשיתופי פעולה עם ארגוני המגזר השלישי.
בציר העובדים, הסיטואציה הפעם מורכבת יותר; ההחלטה הממשלתית, השגויה לדעתי, לעודד למעשה הוצאת עובדים לחל"ת, כלומר להופכם למובטלים זמנית, במקום לתמוך במעסיקים כך שיוכלו להמשיך ולהחזיק בעובדים, יצרה מצב חסר תקדים בו אחת החזיתות היא מאות אלפי מובטלים. לצד הפגיעה הכלכלית הברורה עובדים אלה גם נותקו מהסביבה החברתית במקום העבודה ואיבדו מתחושת המשמעות והערך של היותם עובדים וחלק מארגון. מצבם של ספקים ובפרט עצמאים המספקים שירותים לעסקים קשה עוד יותר. מצב זה מציב איום קשה על החוסן החברתי, אמון וסולידריות בחברה הישראלית.
במשבר החריף כעת, מתחדד גם הצורך של עסקים להראות לשם מה הם קיימים. עסקים לא יכולים להתקיים בלי רווח אך גם בלי תפקיד משמעותי ואף חיוני הזוכה להכרה ואמון של הציבור. תפקידם של עסקים החיוניים לחיי היומיום כמו רשתות הקמעונאות, חברות המזון, הבנקים והתקשורת מקבל חיזוק וחלקם כבר לוקחים חלק פעיל במאמץ להפחית את מפלס החרדה והדאגה. חברות הניקיון אשר בימים שבשגרה נתפסות כשירות מובן מאליו אשר אין ממש צורך להתייחס אליו, מקבלות תפקיד כמעט הרואי. גם התעשייה מזכירה לנו כמה היא חיונית ומשמעותית לחיינו.
בהינתן גודל המשבר הכלכלי והחברתי החזוי והעובדה כי כספי התרומות מעסקים לא יוכלו לגדול ואף עשויים לרדת נדרשת תפיסת עבודה חדשה. העיקרון המנחה להבנתי צריך להיות התאוששות מכלילה - הגדרת הצעדים הנדרשים כדי להבטיח שהקבוצות החלשות ביותר מבחינה כלכלית וחברתית יוכלו גם הן להתאושש מהמשבר.
המגזר העסקי יכול לקחת כאן חלק חשוב תוך מינוף הידע, היכולות וגם השיקולים העסקיים; לא מדובר בפילנתרופיה אלא בניתוח רגיש ומכויל יותר לקבוצות המוחלשות יותר וכיצד באמצעות התאמות נדרשות יהיה ניתן לאפשר להם להתאושש ולתרום לצמיחה. מתבקשים כאן שיתופי פעולה עם רשויות מקומיות, עמותות המתמחות בתחומים ומגזרים שונים ועוד. צעדים שכאלה יכולים גם לקבל ביטוי בקמפיינים השיווקיים של החברות ולתרום בכך להגברת הסולידריות והחוסן החברתי.
השילוב שבין תחושת משמעות ומטרה מחוזקים לקיומם של עסקים לבין התפקיד הטבעי של הנעת הכלכלה, מהווה הזדמנות לעסקים לתרום להתאוששות שתהיה הפעם מכלילה יותר ובטווח הארוך לסולידריות ולחוסן העמוקים של החברה הישראלית.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון מעלה לאחריות תאגידית