בנימין נתניהו ובני גנץ / צילומים: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"; יוסי זמיר. עיבוד: טלי בוגדנובסקי
לכאורה, חברי הכנסת היו צריכים להכיר בעל פה את ההסכם הקואליציוני החדש. הלוא המסמך הזה מתיימר לתת פתרון לתסבוכת שהעסיקה אותם במשך שלוש מערכות בחירות. הוא מגדיר את כללי המשחק הפוליטי בישראל לשלוש השנים הקרובות ועשוי להשפיע על המבנה החוקתי שלה גם אחר כך. מאז שנציגי הליכוד וכחול לבן חתמו עליו ביום שני לפני שבוע, ההסכם הקואליציוני הזה הוליד הצעה לתיקון חוק יסוד הממשלה, וכן ועדה מיוחדת בכנסת שביום ראשון כבר הקדישה לתיקון 17 שעות דיון סוערות. ואילו ביום שני הבא הוא יעסיק 11 שופטי בג"ץ שיבחנו במקביל שמונה עתירות נגד חוקיותו.
בפועל, השיבושים והסילופים חוגגים. פרסום ההסכם הקואליציוני נתן את האות למבול של טענות שגויות או מטעות לגבי תוכנו - בייחוד מצד אנשי כחול לבן ומפלגת העבודה. מה באמת נאמר שם על גודל הממשלה, על הטיפול בקורונה, על קידום תוכניות מדיניות ועל שלטון החוק? אולי הצדדים לחוזה לא קראו את האותיות הקטנות; אולי קראו ולא הבינו; אולי הבינו והעדיפו שאנחנו לא נבין. כך או אחרת, עשינו בשבילם מקצה שיפורים.
אכן, המילה המפורשת "וטו" לא נכתבה בהסכם. אבל אין הבדל בין העיקרון של "הסכמה ההדדית" ובין וטו. ההסכם קובע שבוועדת השרים לחקיקה "לא יועלה על סדר היום" נושא שלא הוסכם עליו בין היו"ר מכחול לבן ובין ממלא מקומו מהליכוד, ושבישיבת הממשלה לא יוצגו נושאים שלא הוסכם עליהם בין גנץ לנתניהו. אם אחד הצדדים מתנגד, הוא למעשה מטיל וטו.
חוק יסוד הממשלה קובע שלפני בקשת אמון הכנסת, כל ממשלה תודיע על "קווי היסוד של מדיניותה". ההסכם הנוכחי קובע, בניגוד לכך, שבהקמת הממשלה יוצגו רק קווי יסוד ראשוניים שקשורים למאבק בקורונה. שאר העקרונות יגובשו בעתיד: "לאחר כינון הממשלה יוקם צוות לשם ניסוח קווי היסוד של הממשלה בתקופת האחדות".
ההסכם בין הליכוד לכחול לבן דוחה את גיבוש קווי היסוד לתום "תקופת החירום", ואכן אין בו אף מילה על הנושאים שלפיד ציין - חוץ מסעיף אחד. סעיף 27 קובע שמינהלת ניצולי השואה תהיה באחריות שר מכחול לבן. בנספח להסכם שכחול לבן חתמה עם העבודה דווקא שולבו תוכניות מפורטות להעלאת קצבאות לנכים, קשישים ועניים, אבל זו הצהרת כוונות חד-צדדית שהליכוד לא שותף לה.
יש כאן שתי הטעיות. ראשית, אף שההסכם קובע שבחצי השנה הראשונה ("תקופת החירום") "לא יבוצעו מינויים בכירים בשירות הציבורי הטעונים אישור הממשלה", כל שרה ושר יוכלו למנות במשרדם מנכ"ל חדש. שנית, הטענה שמינויי הבכירים יובאו תמיד לאישור בממשלה מבוססת על בלבול: ההסכם מתייחס מראש למינויים "הטעונים אישור הממשלה", לא למינויים אחרים. באשר לאיוש המשרות האלה נאמר שצוות בין-גושי, עם יו"ר מהליכוד ויו"ר מגוש כחול לבן, יגבש כללים מוסכמים. מה הם יהיו? אין לדעת.
אשכנזי צודק שהיום כבר קיימים 30 משרדי ממשלה, כולל משרד ראש הממשלה, ולפי ההסכם יהיו בממשלה החדשה 31. הוא צודק גם שעיקר הנזק בממשלה גדולה, לדעת מומחים, נובע מריבוי משרדים ולא מריבוי שרים. ובכל זאת, כיום מחזיקים במשרדים 23 שרים בלבד, וההסכם מדבר במפורש על תשעה שרים נוספים בשלב הראשון, "כולל ראש הממשלה וממלא מקומו", וכעבור שישה חודשים עוד שניים לכל צד - סה"כ 34.
הטענה של שמולי על החוק הצרפתי מוזרה. "החוק הצרפתי" המפורסם אוסר על ניהול הליכים פליליים נגד ראש המדינה. מאחר שכתב האישום נגד נתניהו כבר הוגש לבית המשפט, חוק צרפתי ממילא לא היה מגן עליו. יאיר לפיד השיב לשמולי בטוויטר: "קרא את ההסכם שאתה חתום עליו. יש סעיף שמאפשר לביבי לכהן גם אם יורשע". ואכן, למעשה ההסכם מרחיב את ההגנה על נתניהו: בעוד שלפי חוק יסוד הממשלה הנוכחי, אם יורשע במחוזי הוא יוכל להיות ראש ממשלה אך לא שר או ממלא מקום, הרי בנוסח המתוקן שצורף להסכם נכתב שהסעיף שמחייב שר להתפטר אחרי הרשעה בערכאה ראשונה לא יחול על ראש ממשלה "חלופי".
ההסכם קובע ששר יוכל למנות "סגן שר אחד או שני סגני שר" מהגוש שלו (ליכוד או כחול לבן), והנוסח המתוקן של חוק יסוד הממשלה יוצר אפשרות כזאת. סעיף מיוחד אף מאפשר לכל גוש למנות שני סגנים "צולבים" - סגן מכחול לבן אצל שר מהליכוד ולהיפך. אבל ההסכם גם מגביל את מספר הסגנים בממשלה החדשה לשמונה מכל גוש, כלומר 16 סגנים בממשלה של 34 שרים. הממשלות הבאות, אם לא יחזירו את חוק יסוד הממשלה לקדמותו, לא יהיו כפופות למגבלה הזאת.
בהסכם אכן אין התייחסות מפורשת לא להתגברות על פסיקות בג"ץ ולא למתן חסינות לנבחרי ציבור. אבל ישנם סעיפים שעשויים לקדם שינויים כאלה. לדוגמה, ההסכם קובע שיו"ר הכנסת יהיה מטעם הליכוד, לפי פרסומים, היו"ר מיועד הוא יריב לוין, שתמך בעשור האחרון בשינויים עמוקים במעמד בג"ץ, כולל הוספת פסקת התגברות כללית בחוק יסוד. לוין גם קרא ליולי אדלשטיין לא לקיים לפני חודש את פסיקת בג"ץ.
אם להיות קטנוניים, המילה "קורונה" מופיעה 12 פעמים בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, ועוד כמה פעמים בהסכם בין כחול לבן לעבודה. אבל לא מפורטת שום תוכנית למאבק במגפה, אלא רק הקמת "קבינט חירום לענייני הקורונה". יש גם הצהרה כללית שהממשלה תדאג לאוכלוסיות שנפגעו מהמגפה ותקצה כספים להתמודדות איתה בתקציב המדינה, אבל לא נאמר איך.
אכן, מעבר לקביעות הכלליות על קבינט הקורונה והכוונה לקדם חוקים הקשורים בקורונה, ההסכם לא אומר מילה על הדרך שבה יטפלו במגיפה ובהשלכותיה. גם בהסכם בין כחול לבן לעבודה אין תוכניות כאלה.
פרץ מדבר כאן על המכשולים שההסכם מציב בפני החלת ריבונות במחטף. מדבריו עולה שתוכנית הריבונות של נתניהו תצטרך לעבור שלושה מכשולים - גם קבינט, גם ממשלה וגם כנסת. אבל זה לא מה שנאמר בהסכם הקואליציוני. ההסכם לא מחייב להגיש את תוכנית הריבונות לכנסת, והחוק מאפשר לממשלה להחיל ריבונות בלי אישור בכנסת. מה שההסכם מעניק לנתניהו הוא אופציה לקדם את ההצעה בכנסת, אם הוא רוצה. לדוגמה, אם שרי העבודה וכחול לבן לא יתמכו בתוכנית שלו, הוא יוכל לעקוף אותם באמצעות קידום הצעת חוק פרטית בכנסת. ההסכם קובע מפורשות שרק ח"כ מהליכוד יוכל להגיש הצעה כזאת.
סעיף 28 בהסכם בין כחול לבן לליכוד באמת קובע שנתניהו וגנץ יפעלו "תוך חתירה לשמירה על האינטרסים הבטחוניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל, ובהם הצורך בשמירה על היציבות האזורית, שמירה על הסכמי השלום וחתירה להסכמי שלום עתידיים". אבל הסעיף הבא, מספר 29, קובע שנתניהו יכול להביא את ההצעות לדיון בממשלה למרות סעיף 28. הוא יצטרך רק "לדון ולהתייעץ" עם גנץ לפני כן.
נהפוך הוא: כמו שהסברנו, סעיף 29 מאפשר לנתניהו להביא בפני הממשלה הצעה "על אף האמור בסעיף 28 לעיל". הוא צריך לקיים עם גנץ "דיון והתייעצות" על העקרונות, אבל הגורם היחיד שבאמת חייב להסכים הוא ארה"ב.
לקריאה נוספת
ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן
תיקון לחוק יסוד הממשלה - ממשלת חילופים
ההסכם הקואליציוני בין כחול לבן לעבודה
נספח להסכם הקואליציוני בין כחול לבן לעבודה