מבקר המדינה מתניהו אנגלמן / צילום: אתר המלג
מאחורי דוח מבקר המדינה בעניין עצמאות גופי הרגולציה בתחום השידורים מסתתרות שתי דרמות: האחת היא הפיכת מוסד מבקר המדינה למוסד מלטף המדינה, והשנייה קשורה להטבות הרגולטוריות שניתנו לערוץ 20.
בלשון יבשה ולקונית, מתוארים בדוח מחדלים בני 25 שנה בנוגע להימנעות מהקמת רשות תקשורת עצמאית; אי-החלת רגולציה על האינטרנט, כאילו הוא איזה כלי תקשורת זניח; וכפילות מיותרת ובזבזנית בין הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו והמועצה לשידורי כבלים ולוויין.
אז מה באמת התחולל בין נובמבר 2016 לאפריל 2018?
הדוח עוסק בתקופה שבין נובמבר 2016 לאפריל 2018, אבל מי שקורא אותו מתרשם שבתקופה הזאת אולי התרחשו כמה אירועים נקודתיים. האמת היא אחרת. תקופת הזמן הזאת משקפת את ההקצנה הרבה ביותר ביחסי פוליטיקה ושידורים בהיסטוריה של מדינת ישראל. כמה נוח לעסוק באנקדוטות כמו תקציב המועצה לשידורי כבלים ולוויין (מנכ"ל משרד התקשורת עיכב חודשים ארוכים את הדיון בתקציב המועצה, מי יודע למה?) או מינוי חברים במועצת הרשות השנייה (לכל המועמדים מטעם שר התקשורת הייתה זיקה או זיקת עבר לשר, למפלגתו או לשר אחר בממשלה), כשבחוץ מתחוללת מהומת אלוהים: תחלופת שרי תקשורת; פירוק ערוץ 2 ואחר-כך מיזוג ערוצי רשת ועשר שמהווים את הכישלון הרגולטורי הדרמטי בשוק הטלוויזיה; מנכ"ל משרד התקשורת הופך לעד מדינה - מה שהוא שופך אור על אופי תהליכי קבלת ההחלטות במשרד; והליך החקיקה השערורייתי של ההטבות לערוץ 20. כך מערפלים את המציאות ומוציאים אותה מהקשרה.
למעשה, גם כתבי האישום שהוגשו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בנובמבר 2019 היו ידועים למי שבחר לפרסם את הדוח הנוכחי רק עכשיו. אם יש משהו שאפשר ללמוד מהם, זה שאין מדובר על מדיניות לגיטימית שביקש בנימין נתניהו לממש כנבחר ציבור, אלא על הלך רוח ודפוס של מי שמבחינתו כל האמצעים כשרים כדי להשיג לעצמו סיקור אוהד בתקשורת. את אלה אי-אפשר למצוא בדוח המבקר, אפילו לא ברמת המסגור. כאילו המינויים למועצת הרשות השנייה התנהלו בחלל ריק, וכאילו האיום של שר התקשורת לסגור את המועצה לשידורי כבלים היה איום תאורטי ומנומס.
ועוד, הדוח אינו כולל שמות. מן אנונימיות שכזו. חיפשתי "נתניהו", פילבר", "הנגבי", "קרא" - ולא מצאתי. הדבר בולט דווקא בהשוואה לדוח הביקורת של המבקר הקודם, יוסף שפירא, משנת 2017 שעסק בניגודי העניינים של ראש הממשלה נתניהו בתפקידו כשר התקשורת.
וזה מבלבל, משום שבשנים האחרונות התחלפו לא פחות מארבעה שרי תקשורת - נתניהו, אקוניס, הנגבי וקרא, היות שלראש הממשלה היו ניגודי עניינים. אז איך אפשר לדעת בכל פעם למי הכוונה כשכתוב "שר התקשורת"?
ערוץ 20 - "תיק 5000"
ואז מגיעה התייחסות המבקר לשערורייה של תיקון חוק התקשורת שנועד להיטיב עם ערוץ 20, בדרך שהייתה מנוגדת לכל כללי חקיקה ומנהל תקינים ולעמדת הדרגים המקצועיים במשרדי התקשורת, האוצר והמשפטים.
ערוץ 20 הוקם כערוץ מורשת יהודית. בחלוף הזמן זלגו תכניו לעולם התוכן העיתונאי-חדשותי. על כך נקנס פעם אחר פעם על-ידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין, שקיימה איתו במקביל מגעים כדי לאפשר לו לשדר חדשות בתנאי שיכפיף עצמו לדרישות מינימליות - כגון הפרדה בין הבעלים לבין המערכת העיתונאית. אולם העובדה שהערוץ בחר למקם את עצמו כמעין פוקס ניוז ישראלי שימחה את ראש הממשלה. לא מפני שהערוץ היה ימני, אלא מפני שהוא ראה בו מקום עיתונאי מחבק.
בינואר 2018 הודיעו אנשי ערוץ 20 כי הם אינם יכולים עוד לעמוד בנטל המחויבויות הכספיות והאחרות שלו, וכי בכוונתם לשגר מכתבי פיטורים לכלל העובדים. פרקטיקה ידועה בקרב ערוצי טלוויזיה במחוזותינו, כדי להפעיל לחץ על הרגולטור. בכך נפתח המסע הלא ייאמן להצלתו: הוא התחיל בכך שהסמכות לטפל בתיקון החקיקה הועברה בכוח ובאופן חסר תקדים מוועדת הכלכלה של הכנסת בראשות ח"כ איתן כבל מהאופוזיציה, לוועדת הכנסת בראשות ח"כ יואב קיש מהליכוד, המשיך בהעברת החלטת בזק בוועדת השרים לענייני חקיקה, שנועדה לאפשר הקלות רגולטוריות לערוץ, והסתיים בחקיקה שהפכה את רגולציית הטלוויזיה על ראשה.
את כל הסיפור הזה לא תמצאו כמובן בדוח המבקר. מבחינתו, די להסתפק בהערת שוליים שבה הוא מציין ביובש כי הטיפול בערוצים הייעודיים עבר מסמכות מועצת הכבלים לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ולעסוק בסוגיה החשובה באמת: האם שר התקשורת קרא העליב את יו"רית מועצת הכבלים או לא.
המבקר מתאר איך בינואר 2018 פנתה יו"רית מועצת הכבלים והלוויין אל היועץ המשפטי לממשלה וטענה כי שר התקשורת דרש ממנה להתעלם מחווֹת-הדעת המשפטיות ולפעול בדחיפות לאישור שידורי חדשות קבוע לערוץ, ואמר לה דברים קשים בנושא פיזור המועצה. היא ביקשה שהיועץ המשפטי לממשלה יגן עליה. זה אומנם לקח כמה חודשים, אבל ביוני 2018 פנה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה במכתב לשר התקשורת ובו הדגיש כי אל לדרג הפוליטי להתערב בשיקול-דעתה העצמאי ובעבודתה של המועצה.
ובכל זאת, על אף המילים המדודות של המבקר, ניסיונות העידון, הבריחה המכוונת שלו מדיון ב"תיק 5000" והרחקת ראש הממשלה וסביבתו ממנו, אפשר להבין עד כמה גדולה השערורייה:
"מועצת הכבלים והלוויין הוקמה מתוך תפיסה ששר התקשורת אינו אמור לעסוק במישרין בהסדרת התכנים, ועיקר ההסדרה והפיקוח על הגופים המשדרים מתבצעים באמצעות מועצות ציבוריות, שאמורות להיות עצמאיות ולפעול ללא השפעות פוליטיות...
"אף בלי לבחון את הסוגיה, אם המקרה הנידון הוא בגדר המקרים שנמנו בחוק ובתקנות, יש להקפיד כי היחסים בין השר למועצה ישקפו מערכת יחסים תקינה וראויה בין שר לבין מועצה ציבורית עצמאית שצריכה לפעול בהתאם לשיקולים מקצועיים ועניינים, ולא לפי שיקולים פוליטיים צרים...
"נוכח העובדה שפיזור המועצה מקנה לשר סמכות למלא את תפקידיה עד למינוי מועצה חדשה באופן המעורר חשש לאיון החיץ האמור, פיזור המועצה או איום בפיזורה צריכים להיעשות בזהירות המתחייבת".
אגב, הפרסום בערוץ 13 מספטמבר 2019, המגובה בהקלטות, שממנו עולה כי ראש הממשלה עצמו העביר בזמן אמת, תוך כדי שמתנהלות נגדו חקירות על מעורבות יתר לטובת ידידיו בתקשורת, הוראות לשר התקשורת איוב קרא לאיים בביטול המועצה לשידורי כבלים ולסייע פרסונלית לערוץ 20 - אינו מופיע בדוח.
לא מופיעה בו גם העובדה המצערת שכל ההנחות שהופרחו לאוויר במהלך החקיקה התגלו כמופרכות. ערוץ 20 לא הפך לערוץ רב-רייטינג, ערוצים קטנים חדשים לא הגישו בקשה לרישיונות שידור, הסחרור בשוק הטלוויזיה הוביל לצמצום התחרות ולאיחוד ערוצי עשר ורשת, ולא להגברת התחרות כפי שהובטח.
דוח המבקר משקף את הפתגם הידוע שלפיו חצי אמת היא שקר שלם. מי שעוסק בתיקון החקיקה של ערוץ 20 רק מהפרספקטיבה של יחסי שר התקשורת והמועצה לשידורי כבלים, מעוות ומערפל את המציאות. המציאות הייתה שתוך כדי החקירות בתיק 4000, המשיך ראש הממשלה ללא לאות באותו דפוס עברייני של תגמול רגולטורי למי שמסקר אותו באופן חיובי, והכול במעטפת מזויפת של טיעונים בדבר תחרות בשוק התקשורת ותוך רמיסת כל כללי המשחק, שעצמאות המועצה לשידורי כללים היא החלק הקטן שבהם.
דוח המבקר הנוכחי, המלטף את מבוקריו ומנסה להציג מציאות חלקית, הוא תקדים מסוכן לעצימת עיניים וויתור מראש, אולי במכוון, על היכולת לייצר בקרה שלטונית כל-כך נחוצה במחוזותינו, דווקא במרחבים הרגישים ביותר של יחסי תקשורת ופוליטיקה.
ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה.
*** גילוי מלא: ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר חיברה את הקוד האתי של "גלובס"