מקלב, פורוש, גפני וליצמן / צילום: באדיבות הסיעות החרדיות
על הנייר, אין שינוי דרמטי בעמדות ההשפעה של שתי המפלגות החרדיות בכנסת, אף שכוחן גדל מספרית משלושה עשר לשישה עשר מנדטים, לעומת הכנסת שכיהנה עד הבחירות הראשונות בסבב של השנה האחרונה. אז כיהנו שלושה ראשי ועדות חרדים: משה גפני בכספים, יעקב מרגי בחינוך תרבות וספורט ואורי מקלב בוועדת המדע והטכנולוגיה.
כעת, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, גפני נשאר בכספים, מרגי יעבור לוועדת הכלכלה, ובעוד שתי ועדות יכהנו ח"כים חרדים לתקופה מוגבלת: בחוקה חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת יעקב אשר למשך שנה ורבע, ובראשות ועדת הקליטה יועמד ח"כ מש"ס למשך הכהונה של נתניהו בראשות הממשלה.
השינוי הוא לא מספרי אלא איכותי. או ליתר דיוק, כלכלי בעיקרו. שליטה קואליציונית וחרדית בשתי הוועדות החשובות ביותר לענייני כלכלה ולצידה ועדת החוקה חוק ומשפט שתיתן את הגיבוי המשפטי. איך שלא תנסה לזוז, ואיפה שהאופוזיציה תנסה לגלות התנגדות, ראשי שלוש הוועדות הללו יעצרו כל גילוי כזה באיבו.
ועדת הכספים היא הגזברות, קרי הוועדה שמאשרת את תקציב המדינה לפרטיו ואחר כך את כל ההעברות התקציביות בין הסעיפים, וכן שינויים בתקציב. בראשה עמדו לאורך השנים לא מעט חברי כנסת חרדים, מאברהם פורוש בשנות השבעים והשמונים דרך אברהם רביץ עשור לאחר מכן, ובהמשך יעקב ליצמן ומשה גפני. גפני מילא תשע שנים כמעט בשתי כהונות בראשות הוועדה.
ועדת הכלכלה היא ועדת הרפורמות. אין רפורמה כלכלית שלא עוברת בה ומגוון התחומים רחב במיוחד, תחבורה, תקשורת, משק האנרגיה, מים וחקלאות, דיור, מסחר ותעשייה. עוד בתחומי אחריותה התיאום והתכנון הכלכלי האסטרטגי; זיכיונות של המדינה בתחומים שונים; היא אחראית על הרגולציה, קרי האותיות הקטנות והסעיפים החשובים בחוקים וברפורמות, אשר קובעים בפועל כיצד אלה יתממשו.
חבר הכנסת איתן כבל היה יושב ראש ועדת הכלכלה מ-2015 ועד 2019 , נציגה של מפלגת העבודה שישבה באופוזיציה. הוא נחשב דומיננטי, היה מעורב עמוק בכל הרפורמות שהעבירה הממשלה, במשק האנרגיה - מתווה הגז, בתקשורת ועוד. "כנראה שבגללי הבינו בקואליציה את חשיבות הוועדה ולכן החליטו להחזירה אליהם", הוא אומר בחיוך היום. את חבר הכנסת יעקב מרגי מש"ס הוא מעריך, ואומר כי יהיה עליו לגלות אחריות ציבורית בתפקידו בראשות ועדת הכלכלה.
נתניהו הפקיד את הוועדות הללו בידי המפלגות החרדיות, לא מעט בזכות נאמנותן של אלה, והיותן ממושמעות, לא אחת הרבה יותר מחברי הליכוד עצמן בכל הקשור להחלטות קואליציוניות ולנושאים החשובים לראש הממשלה. הנאמנות הזו היא שאפשרה לנתניהו לנהל מו"מ מעמדת כוח ולהישאר למעשה בשלטון, וכל הניסיונות של כחול לבן לשנות עמדה זו לא צלחו.
בחינה של ההתנהלות של ראשי הוועדות החרדים, לרבות גפני בכספים, מראה כי הנאמנות הזו מיושמת גם כאן. בפועל הם הולכים עם מדיניות הממשלה, מממשים את החלטותיה, ונאבקים באופוזיציה בחירוף נפש. גפני, החזק שבהם, יודע לדרוש ולקבל, אבל זה נעשה לרוב בלי מריבות מתוקשרות ופומביות, אלא בשיחות ישירות עם ראש הממשלה, שר האוצר ובכירי האוצר.
הוא יוזם דיונים בנושאים העשויים להיות לא נוחים לממשלה, כמו סגירות מפעלים בפריפריה ופיטורי עובדים, ומעורב במציאת פתרונות. אבל בסוף, גם לאחר ביקורת והוצאת קיטור, הוא מעביר בוועדה שלו את מדיניות הממשלה. תקציב המדינה, שינויים בו והעברות תקציביות שוטפות.
הסוד של המפלגות החרדיות הוא הגדרת והשגת המטרות כבר בשלב המקדמי, בעת הקמת הממשלה בתוך ההסכמים הקואליציוניים, ואחר כך בכנסת הם פועלים ליישם את מה שהושג. הפעם יש בידיהם כלי משולש להשגת היעדים, בוודאי אלה הכלכליים.
כך למשל הדרישה החרדית ארוכת השנים להכניס לבסיס התקציב את סעיף התיקצוב של המוסדות החרדים. אפשר להיות סמוכים ובטוחים, שתקציב המדינה החדש לא יעבור בוועדת הכספים ללא מימושו של סעיף זה. חברי הכנסת החרדים טוענים כבר שנים, ובצדק מסוים, שבכל שנה עושים עליהם "סיבוב" של ביקורת כשהם נאלצים לאשר מחדש תקציב זה, המוגדר על ידי מתנגדיהם הפוליטיים 'סחטנות חרדית'.
ואם נשליך את תמונת המצב הזו לוועדת הכלכלה, הסעיף הקואליציוני העיקרי הרלוונטי לסוגיות דת ומדינה, הוא השמירה על הסטטוס קוו, המופיע בהסכמים הקואליציוניים של ש"ס ויהדות התורה.
משמע - ככל שיובאו רפורמות, תקנות לאישור או אפילו חקיקה שלהם קשר לענייני דת ומדינה, חבר הכנסת יעקב מרגי יהיה שם כדי לוודא שההסכם הקואליציוני לא יופר. וזה סיפור מורכב.
קחו למשל את סוגיית התחבורה הציבורית בשבת, שכמה מראשי הערים לקחו כמה צעדים קדימה בשנה האחרונה והחלו להפעיל קווי תחבורה בתצורות שונות במהלך השבת. אם וכאשר יובאו נושאים של תחבורה ציבורית לשולחן הוועדה, לצד הדיון הענייני בנושאים אלה, למרגי יהיה חשוב לוודא שלא יהיה בתוך זה שום שינוי לטובת תחבורה ציבורית בשבת. הוא יוכל להשתמש בכוחו כיו"ר הוועדה לעצור, לעכב או לבטל דיונים והתקדמות כדי לוודא שעמדת המפלגות החרדיות, כפי שאושרה בהסכם הקואליציוני, תיושם בשטח.
כך גם בסוגיות פתיחת בתי עסק בשבת, עבודות רכבת וכו'. ועם זאת, יאמר לזכות מרגי כי הוא - כדרכה של תנועת ש"ס - מצדד בקו ההידברות והעמדות המתונות יותר בנושאים אלה, בשונה מכמה מחבריו ביהדות התורה.
ל"גלובס" הוא אומר: " זהו תפקיד מאתגר ומחייב יותר מכל התפקידים שעשיתי כולל משר בממשלת נתניהו בין השנים 2009 ל-2013. אני מתכוון לשים דגש על נושאים הטעונים חיזוק ופיקוח אחרי משבר הקורונה, על מנת לוודא שמשרדי הממשלה ממוקדים בהחזרת המשק לקדמותו. בעניין הנושאים החרדיים אני מתכונן להתמקד בטובת החברה, העם והמשק כשהאזרח הקטן במרכז".
גם חבר הכנסת משה גפני אומר דברים דומים. בראיונות עימו בשבועות האחרונים הוא דוחה בכעס את הביקורת על תפקודו כיו"ר ועדה "חרדי". "תשאלו את המגזרים החלשים ביותר במשק מי עובד בשבילם הכי הרבה, גם כשצריך להתעמת עם האוצר ופקידיו, אני יודע לעשות את זה מצוין".
להשלישית, ועדת החוקה, משקל נכבד וחשוב בישום ההסכמים הקואליציוניים. אבל חבר הכנסת יעקב מדגל התורה הליטאית, דוחה על הסף את התפיסה הבסיסית שחבר כנסת חרדי ינהג רק לטובת המגזר שהוא מייצג. "האם כשחילוני עומד בראשות ועדה שואלים אותו אם הוא רואה את הדברים בפרספקטיבה חילונית?!".
לדבריו, הוועדה אינה ועדת מחטפים, והוא לא יכול לעשות בה מה שירצה. ועם זה הוא נותן דוגמה לניואנס חקיקתי שהוא כחרדי מנסה להשפיע עליו. אשר הגיש הצעת חוק לתיקון חוק הגזענות כך שגם החרדים יכללו בהגדרותיה כקבוצה העשויה להיפגע מהתבטאויות או מעשים גזעניים. הוא מסכם: "זו לא תהיה ועדה לנושאים חרדיים, אבל אבדוק שבדרך החקיקה, לא נפגעות קבוצות שונות בפסיפס של החברה הישראלית, בהן החרדים, אלמד את הנושא ואשאף לצדק".
ועם כל זה, בסופו של דבר מה שישפיע יותר מכל על עבודת הכנסת, הוא גודלה של הקואליציה, ועמדת הנחיתות המספרית של האופוזיציה. הגודל מבטיח העברה מהירה של כל מה שיוסכם בין נתניהו לגנץ, וככל שיש לכך קשר לנושאים חרדיים זה יעשה בהסכמה של הבכירים החרדים, דרעי-גפני0ליצמן.
הקואליציה הרחבה מבטיחה גם חילוקי דעות, לרבות בנושאי דת ומדינה, אבל הניסיון ההסכם הקואליציוני המפורט, והניסיון הפוליטי המועט של כחול לבן מבטיחים כי לפחות בהתחלה, הכנסת תיתן גיבוי למהלכי הממשלה, לרבות יושבי ראש הועדות החרדיים.