השופטת בדימוס ורדה אלשיך / צילום: איל יצהר, גלובס
לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות של סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בת"א בדימוס, ורדה אלשיך. על פי טענת המבקשים, אלעד הלוי וחברתו "בית הלל - ניהול והשקעות" המיוצגים על ידי עו"ד מיכאל דבורין, לאלשיך ולמוסד לבוררות ("המשכן לבוררות") שולם סך של 900 אלף שקלים בתיק הבוררות. אולם לדבריהם, אלשיך היא לא זו שכתבה את פסק הבוררות אלא העבירה אותו למיקור חוץ.
בגין כתיבת פסק הבוררות בלבד, קיבלה אלשיך למעלה מחצי מיליון שקלים.
מדובר בתיק בוררות של קבוצת הרכישה "נופי חריש" נגד היזם הלוי, במסגרתו חויב הלוי לשלם מיליוני שקלים לחברי הקבוצה, לא כולל הוצאות משפט בסך למעלה מחצי מיליון שקלים. בפסק הבוררות מותחת אלשיך ביקורת נוקבת לאורך ולרוחב על התנהלות הלוי.
הערות בפונט אדום
בבקשת הביטול כתב עו"ד דבורין כי "פסק הבוררות, נשוא בקשה, זו לוקה בשורה של עילות ביטול חמורות שהבוטה בהן - אך לא העיקרית - היא העובדה שפסק זה נכתב על ידי 'גורם עלום' אשר את זהותו לא נדע - עת הבוררת דנן ושלוחיה מבהירים פעם אחר פעם כי הפסק נכתב על ידי הבוררת לבדה, בשים לב שהבוררת הנכבדה גבתה רק בגין כתיבת פסק זה סכום של 568,620 שקל שעניינו חיוב לפי שעות עבודה שלה ולא של איש זולתה".
עו"ד דבורין מבסס את טענתו, בין היתר, על הערות שנכתבו בגוף פסק הבוררות בפונט אדום. כך לדוגמה, בעמוד 139 לפסק נכתב "לא התרשמתי כי מדובר בהערכות מבוססות אשר יסודן בעובדות שניתן להסתמך עליהן, אלא הערכה, השערה בעלמא, אשר לא ניתן בנסיבות העניין לסמוך על פיה מסקנות משפטיות". לצד פסקה זו נכתבה ההערה: "לא מסכימה" (לצפייה בעמוד לחצו כאן).
בעמ' 214 לפסק נקבע כי "התובעים לא הוכיחו נזק ולפיכך תביעתם בעניין זה נדחית". לצד קביעה זו נכתב: "לא !!!!!!באמת???????" (לצפייה בעמוד לחצו כאן). גורם משפטי אומר ל"גלובס" כי סגנון כתיבתה של אלשיך עשוי להתאים לריבוי סימני הקריאה.
בעמוד 120 העוסק בטענת התובעים כי" עו"ד הלוי הפר אמונים, פעל בניגוד עניינים, הטעה וכו'", נכתבה ההערה בגוף הטקסט: "טרם קראתי" (לצפייה בעמוד לחצו כאן).
עו"ד דבורין ממשיך לתקוף את אלשיך ומציין כי סעיף זה הינו "כותרת", ולפיכך ההערה מופיעה גם באינדקס של פסק הבוררות. "עד כדי כך זילות הבוררת בהליך דנן שאפילו את האינדקס של פסק הבוררות היא לא קראה - כאמור לא רק לא כתבה - אלא לא קראה".
בבקשת הביטול נטען כי "כפי שנראה מהערות הבוררת על הפסק עולה גם המסקנה הקשה כי כבוד הבוררת לא רק שלא כתבה את פסק הבוררות אלא חלקים ממנו אפילו לא טרחה לקרוא - ממש כך".
לטענת עו"ד דבורין "מעשים אלו ממוטטים את מוסד הבוררות, נוגדים לכללי הצדק הטבעי, והם מהווים פגיעה אנושה לא רק באמון הצדדים בכבוד הבוררת אלא אף באמון הציבור בכללותו במוסד הבוררות".
"קוראת, לומדת ומסכמת"
יש לציין כי נוהג מקובל הוא שהבוררים נעזרים, כמו שופטים, בעוזר משפטי שכותב את טיוטת פסק הבוררות. אולם בדיונים בפני הבוררת אלשיך לא נכח אף עוזר משפטי מטעמה כדי לשמוע את דיוני ההוכחות. בנוסף, בבקשת הביטול מובא תמליל שיחה בין הלוי לבין מנהלת המשכן לבוררות, עו"ד רוני גרינברג, שהבהירה כי פסק הבוררת נכתב על ידי הבוררת לבדה וכי לא היה מעורב כל "עוזר משפטי".
אלעד הלוי: "אני רוצה רק להבין רגע, מה זה היא (אלשיך, א' ג') עבדה? הם עושים את זה לבד? עם עוזרים משפטיים? איך זה עובד שמה?"
רוני גרינברג: "לבד היא עובדת, מה זאת אומרת?"
אלעד הלוי: "הכל לבד?"
רוני: "זה כבר לא בית משפט שיש, אתה יודע, 50 תיקים על השולחן לכתיבה בעת ובעונה אחת. היא יושבת והיא עובדת וקוראת ולומדת ומסכמת ועושה את כל מה שצריך לעשות".
עשרות סתירות פנימיות וכשלים
עו"ד דבורין טוען עוד כי פסק הבוררות מכיל מספר יוצא דופן של סתירות פנימיות שאינן מתיישבות זו עם זו בשום אופן והכל - בשורשי ההכרעות במחלוקות הצדדים.
כך לדוגמה, במקום אחד נכתב כי תשלומי השכר שגבו המבקשים "ייותרו בידם", אך במקום אחר נכתב כי ""עליהם להשיב את מלוא השכר ששולם להם".
בעניין תשלומי "הקנסות על המקרקעין" ו"תשלומים אחרים", נכתב כי על המבקשים "להשיב את מלוא הסכום", אולם במקום אחר נקבע כי המשיבים "אישרו בהתנהגות" תשלומים אלו.
בבקשת הביטול המונה 120 עמודים, תוקפים קשות המבקשים את פסק הבוררות של אלשיך המונה אף הוא למעלה מ-300 עמודים, בהציגם עשרות סתירות, תמיהות וכשלים בהתנהלות ובפסק הבוררות של השופטת הבכירה בדימוס.
דוגמה בולטת לסתירה, שקשה למצוא לה הסבר, אפשר למצוא בפרט הפיקנטי הבא: הלוי העלה טענה בפני מנכ"לית המשכן לבוררות שבמסגרתו התנהל הליך הבוררות. הלוי טען כי ישנה בעייתיות בכך שאחד מחברי העמותה שתבעה אותו הוא קרוב משפחה של השופטת בדימוס נחמה מוניץ אשר עובדת כיום לצד השופטת אלשיך ב"משכן לבוררות".
אלשיך שפכה אש וגופרית על הטענה הזו. בעמוד 301 לפסק הבוררות שלה היא ציינה כי "מובן על כן שבעתיים, כי מעולם לא שוחחתי איתה (השופטת בדימוס מינץ, א' ג') בנוגע לתיק הבוררות, ומובן כי לא ידעתי, איני צריכה לדעת, ואף עתה איני יודעת על קשר משפחתי שיש לה ו/או למאן דהוא אחר מטעמה עם מי מהצדדים בתיק. מדובר בטענות מופרכות, דמיוניות והזויות".
אם כן, מבהירה אלשיך שאף עתה אין לה כל ידיעה אודות קשר משפחתי של הבוררת מוניץ עם מי מהצדדים בתיק. אולם שני עמודים לאחר מכן מצטטת אלשיך מייל של מנכ"לית המשכן לבוררות שנכתב בו כי "מבדיקה שקיימתי מול השופטת מוניץ עולה כי מר אלעד מוניץ הינו בן אחיו ז"ל של בן זוגה של השופטת מוניץ". כיצד אם כן יכולה אלשיך לטעון שאף עתה היא איננה יודעת על קשר משפחתי? לא ברור.
אלשיך סירבה להתייחס לפניית "גלובס" ואמרה ביחס לאלעד הלוי: "האיש מסכן ואני מרחמת עליו. תכתבו מה שאתם רוצים".
מטעמה של מנכ"לית "המשכן לבוררות", עו"ד רוני גרינברג, טרם נמסרה תגובה.
אלשיך פרשה שנה לפני הזמן על רקע "פרשת שיפוץ הפרוטוקול"
סגנית בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס, השופטת ורדה אלשיך בת ה-76 פרשה לפני כשבע שנים מכהונתה כשופטת, שנה לפני הגיעה לגיל פרישה על רקע מה שכונה "פרשת שיפוץ הפרוטוקול".
מדובר בתלונה שהוגשה נגדה לנציבות תלונות השופטים, על כך שאלשיך "שיפצה" פרוטוקול של בית משפט, לצורך תלונה שהגישה נגד עורך דין שהופיע בפניה, באופן שהעצים לכאורה את תיאור התנהלותו של עורך הדין.
נציב תלונות הציבור על השופטים דאז, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קבע כי אלשיך ביצעה תיקונים בפרוטוקול לאחר סיום הדיון בפניה זאת, בלי ליידע את הצדדים. בעקבות ההחלטה, נשיא בית המשפט העליון דאז, אשר גרוניס, ושר המשפטים דאז, יעקב נאמן ז"ל, החליטו לרשום נזיפה בתיקה האישי של אלשיך.
כשפרשה מכס השיפוט, כשנה וחצי לאחר אותה החלטה, הודיעה אלשיך בדרמטיות: "החלטתי שלא החוק, לא העיתונות ולא לשכת עורכי הדין יקבעו את מועד הפרישה שלי - אעשה זאת בדרכי, לפי רצוני, והחלטתי בעיתוי שאבחר".