שר התקשורת החדש, יועז הנדל / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
מנכ"ל משרד התקשורת נתי כהן סיים השבוע את תפקידו בעקבות החלטתו של שר התקשורת החדש יועז הנדל למנות לתפקיד מנכ"ל מטעמו. הנדל צפוי למנות את לירן אבישר בן חורין, שעבדה עימו בעבר במשרד ראש הממשלה והיא גם זוגתו של איתי בן חורין, יועץ תקשורת שעבד עם בני גנץ בסבב ראשון בחירות 2019. המינוי של הנדל, הגם שהוא רשאי ותקין, תופס את המשרד בתקופה רגישה ומורכבת, לאו דווקא בגלל התהליכים המשמעותיים שהמשרד נדרש להשלים, אלא דווקא מסיבות אחרות.
השיח סביב האתגרים של המשרד בדרך כלל נסוב סביב שני צירים מרכזיים: השוק הסלולרי והשוק הנייח. עיתונאי התקשורת אוהבים לחזור ולהדגיש את המגה-אירוע בכל תחום - מתווה הסיבים האופטיים והשלמת מכרז הדור החמישי בסלולר. אי אפשר להמעיט בחשיבות הנושאים וכמובן שכדאי לסיימם, אבל הטיפול במשבר הקורונה בתחום התקשורת יותר חשוב כרגע. אם התחזיות יתממשו ואנו צפויים בחורף לקבל גל נוסף וחזק של קורונה, בתוספת מאיץ שפעת שתיאלץ להכניס את כולנו שוב לסגר, לא כדאי לסמוך על מה שראינו מבחינת איתנות תשתיות התקשורת. להלן כמה נקודות, שנדרש בהן טיפול מיידי לקראת המשבר הבא וכאן אין למנכ"לית החדשה זמן לעקומת למידה ארוכה.
1. מי עומד בעומס האינטרנט?
החוליה החלשה שהתגלתה בשרשרת האספקה של שירותי תקשורת בישראל היא חברות ה-ISP. רוב הקשיים באספקת תקשורת נייחת נוצרו בשל העובדה שבישראל, וכנראה רק בישראל, המפעילים מספקים אינטרנט באמצעות ספקיות אינטרנט שלא היו מסוגלות לעמוד בעומסים ותוך כדי משבר תיקנו ושיפרו ביצועים. בחיבור בין ישראל לשדרת האינטרנט העולמית לא הייתה בעיה, ושם גם מדובר במקטע שקל מאוד לטפל בו. הבעיה הייתה אצל מפעילים בחיבורים מול בזק ומול הוט, שאותם נאלצו לתגבר תוך כדי המשבר.
בטעות חושבים שרק עניין התמסורות בין ה-ISP לתשתיות הנייחות היווה צוואר בקבוק. חלק מספקיות האינטרנט לא היו ערוכות פנימית למשבר ומרכיבים שונים ברשתות לא תפקדו גם כאשר החיבורים לחברות התשתית הורחבו. אין מנוס וצריך לטפל בבעיה הזו כעת. ישראל לא יכולה להמשיך ולספק אינטרנט בצורה שלא קיימת בשוק מקום בעולם, דרך חברות ISP. השוק הישראלי בוגר ותחרותי וחייבים לאפשר אספקת אינטרנט מקצה לקצה לכל מפעיל.
2. מה עם אנטנות חדשות?
בשוק הסלולרי הבעיות שהתגלו בקורונה דומות למה שראינו בשוק הנייח בהיבט ההשקעות. מפעילים ש"חיים על הקשקש" ובקושי מרוויחים, משקיעים את המינימום ההכרחי. ואז, כשמתרחש משבר, כמאמרו המפורסם של וורן באפט, "אחרי שהגאות נעלמת, אפשר לראות מי שחה ערום".
במהלך התפרצות הקורונה התגלתה בשוק הסלולרי תופעה מדהימה. חברות הסלולר פתאום קיבלו טלפונים בהולים מראשי רשויות, שביקשו מהן להתקין אנטנות ששבוע קודם אותן רשויות סירבו בתוקף לאפשר להן להקים. בישראל כמו בישראל, המושג תכנון פוגש אותנו רק בנקודות כשל. האם מישהו מתאר לעצמו מה יקרה כאן לרשתות במקרה של מלחמה כאשר ייפגעו כאן אתרים סלולריים, או שייווצר עומס חריג על כל הרשתות?
תארו לעצמכם תקלה באחת הרשתות הסלולריות בזמן משבר הקורונה. יהיה כאן אסון. ישראל כשלה כישלון חרוץ בבניית ההכרה שתשתיות תקשורת אינטרנט הן משאב לאומי כמו מים וחשמל.
בקורונה ראינו עד כמה המצוקה גדולה באזורים ללא קליטה. ראשי רשויות מקומיות גורמים כאן לעוול גדול לתושבים שלהם כאשר הם לא מתירים הקמת אתרים. צדק דודי אמסלם, שר התקשורת היוצא, כאשר אמר באומץ שחייבים לחשוב כיצד מתקינים אתרי סלולר על בנייני מגורים כדי להתמודד עם הבעיה.
בישראל כמעט ולא נוספו אתרי סלולר חדשים בשנים האחרונות למרות הגידול באוכלוסייה ולמרות הבנייה הרבה. זה אומר שאם לא יתירו בניית אתרים חדשים, לא ניתן יהיה לקבל שירותי סלולר. ישנן שכונות בישראל שלא מקבלות תקשורת סלולרית עד היום, בגלל סירוב של ראשי רשויות. אותם תושבים שמתנגדים לבניית האתרים, בוכים כשאין להם סלולר בתקופת הקורונה ופתאום לא מצליחים להוציא שיחה או לצפות בווידאו. ואז מתקשרים לראשי הערים שרק קודם דרשו מהם שלא לבנות אתרים בשכונה שלהם.
הטיפול באתרים הוא משימה שאי אפשר להתיר בידי הרשויות. חייבים לחשוב על פתרון דרך הכרזה עליהם כעל תשתית תקשורת לאומית, ולהקל בהקמתם. אם המשרד להגנת הסביבה מנסה לשכנע ראשי רשויות להפסיק עם הפופוליזם, אפשר להירגע.
3. המגזר החרדי - קושי מקוון מגוון
כמו תמיד, המגזרים החלשים בחברה הם גם אלה שהכי סובלים בתקופת משבר. מה שקרה כאן במגזר החרדי בקורונה בהיבט התקשורת, הוא פשוט עצוב וכואב. זה לא רק עניין של תשתיות תקשורת ביישובים ובשכונות החרדיות שעכשיו חייבים לטפל בזה, זה האופן שבו המגזר החרדי מתקשר ולומד.
משפחה מרובת ילדים שצריכה לאפשר לכמה ילדים ללמוד מרחוק במקביל, זה חתיכת אירוע. לא רק תשתיות התקשורת כשלו כאן, אלא כל האופן שבו הם צורכים תקשורת דרך קווי תוכן וכל המחלוקות מול ועדת הרבנים לענייני תקשורת וחסימות הקווים. כל זה חייב להיפתר לקראת המשבר הבא. ישיבה שהמרכזייה שלה לא יכולה לאפשר חיבור המוני, או אתרים שלא מחוברים בתשתיות רחבות מספק, כל אלה יצרו כאן משבר קשה.
ואם כבר מדברים על המגזר החרדי, צריך להזכיר את המגזר הערבי ואת העובדה שהוט לא פרסה שם תשתיות וכל החלומות של פריסת סיבים אופטיים באותם מגזרים כנראה שלא נכללים בתוכניות של המשרד. כשהתקשורת צעקה והזדעקה על כך שהוט אינה מקיימת את חובותיה בחוק ולא פורסת תשתיות, משרד התקשורת עמד לצידה של הוט וגיבה אותה. היום אנחנו רואים את נמיכות הקומה של מקבלי ההחלטות, שעל תשתיות הוט לא מדברים בכלל. בושה.
4. מוקדי השירות - של מי האחריות?
אין מפעיל שיכול בזמן משבר לעמוד בלוחות הזמנים של 6 דקות מענה שקבע המחוקק. המשרד הקל על המפעילים בלוחות הזמנים, אבל עדיין לקוחות זועמים חיכו שעות למענה. וכאן בדיוק הבעיה. ההתערבות הגסה של המדינה בנושא השירות היא טעות אחת גדולה. צריך לאפשר למפעילים להתחרות גם בשירות. מפעיל שרוצה לספק שירות ולבדל את עצמו מול המתחרים, שיעשה זאת ויגייס אנשי שירות.
במקביל, יש לאפשר ללקוחות לבחור בעצמם מפעיל גם על פי רמת השירות שהוא נותן. למה המדינה צריכה להתערב אם יש לקוחות שלא רוצים שירות אנושי ורוצים רק מחיר נמוך? הניסיון בעולם מלמד שלא תמיד אלה שנתנו מענה אנושי ויקר דרך מוקדים, זכו להערכת הלקוחות. להיפך. יש דוגמאות ששירותים דרך הדיגיטל הועדפו בעיקר על-ידי צעירים בשל המחיר הנמוך של החבילות. בקיצור, צאו למפעילים מהווריד.