מורה בבית ספר יסודי בארה"ב מעבירה שיעור באפליקציית זום / צילום: Amanda Inscore, רויטרס
משבר הקורונה שכפה עלינו את הלמידה מרחוק הציף את אחת הבעיות האקוטיות של משרד החינוך - למאות אלפי תלמידים במערכת החינוך אין מחשבים ואין תשתית אינטרנט.
תלמידים אלה שייכים לאוכלוסייה הענייה והמודרת, משפחות קשות יום, יוצאי אתיופיה ערבים, חרדים, ילדי מבקשי המקלט ועוד.
מחסור זה, יהפוך אותם בעתיד לאוכלוסייה מוחלשת אף יותר, אוכלוסייה שתתקשה לקחת חלק בעולם העבודה העתידי, שרובו ככולו יתבסס על יכולות שימוש ושליטה באמצעים דיגיטליים.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ל-24% ממשקי הבית שיש בהם ילדים, אין חיבור לאינטרנט. וב-16.7% ממשקי הבית שיש בהם ילדים אין אפילו מחשב אחד.
לא מדובר במשפחות ובילדים שאין להם עניין במחשבים ובאינטרנט, אלא בכאלה שאין להם את היכולת הכלכלית לרכוש אותם, יכולת כלכלית שמונעת מהם השתתפות שוויונית במערכת החינוך .
במאה ה-21 מיומנות דיגיטלית היא יכולת הכרחית להשתלבות בשוק התעסוקה, בהשכלה הגבוהה, ובחברה בכלל.
כבר היום עולם העבודה והשירותים מבוסס על יכולות מקוונות, וכבר היום יש אוכלוסיות שמודרות ממקומות תעסוקה ומקבלת שירותים מקוונים בגלל חוסר הנגישות של אמצעים אלה עבורם.
בעולם בו מצופה מאתנו לוותר על המענה האנושי ולהתנהל באופן דיגיטלי עוד הרבה לפני הקורונה, נשאלת השאלה - מה נעשה על מנת ליצור תשתית דיגיטלית ולצמצם את הפער הדיגיטלי ממנו סובלים האוכלוסיות המוחלשות?
מגפת הקורונה הדגישה את עוצמת התלות שלנו בטכנולוגיה ואת הפערים בנגישות שלה לאוכלוסיות השונות. שירותים בסיסיים כמו מרשם לתרופה, הזמנת מזון וקשר עם סבא וסבתא נעשו באמצעים טכנולוגיים שלא היו זמינים לכולם, אך המגפה מספקת לנו גם הזדמנות לעשות תיקון.
כסגנית ראש העיר תל-אביב-יפו וכממונה על השירותים החברתיים, של אחת הערים המתקדמות בעולם, העושה שימוש נרחב בדיגיטל עמדתי על המשמר כך שיתבצע תהליך הנגשה של הטכנולוגיה, ובמידת הצורך שישמר מענה אנושי לאותם אוכלוסיות שאינן מתמצאות עדיין בדיגיטל. קשישים, עולים חדשים, ומשפחות מצוקה שעולם הדיגיטלי רחוק מהם, צרכים את ההכוונה וההנגשה של הטכנולוגיה על מנת לצרוך שירותים בסיסים.
את הקדמה אין לעצור, אך קידמה אינה יכולה להיות אמתית אם היא משאירה מאחור את החוליות החלשות בתוכם היא מתרחשת.
יתרה מזאת, תשתית דיגיטלית נגישה, לאוכלוסיות אלה, יכולה לספק הזדמנות לצמצום פערים חברתיים, הזדמנות עבורם ללמידה עצמאית מבלי להיות תלויים במבוגרים בעלי ידע בסביבתם, שהרי אנו חיים בעולם גלובלי בו הידע האנושי הוא נחלת הכלל.
הצורך עלה עוד ב-1996 כשהוקם פרויקט "מחשב לכל ילד" בחסות ממשלת ישראל, שמטרתו להעניק מחשב ותוכנות לילדים ממשפחות מעוטות יכולת על מנת לצמצמם פערים בין השכבות המבוססות לשכבות המוחלשות.
אך בפועל פרויקט זה העניק בעשור האחרון רק כמה עשרות אלפי מחשבים בלבד, ואותם ילדים ש"זכו " במחשב לא הצליחו לעשות בו שימוש אפקטיבי בין השאר בגלל הניתוק בין הפרויקט למערכת החינוך וכנראה בגלל מחסור תשתית אינטרנטית.
בעקבות משבר הקורונה ממשלת ישראל קיבלה החלטה פופוליסטית -להעניק 500 שקל לכל ילד וילדה שטרם מלאו להם 18 (עד 4 ילדים במשפחה). מענק זה חשוב לאותן משפחות שנקלעו למצוקה כלכלית אך לא לכולן. היה צריך להעניק את הכסף רק למשפחות הזקוקות לכך, ובשאר הכסף לספק לאותן משפחות כלים אמתיים ואמצעים לצמצם את הפערים:
מחשבים, אינטרנט והדרכה ללימוד מיומנויות מחשב.
התיקון צריך להתבצע בראש ובראשונה במערכת החינוך הממלכתית האמורה לייצר שוויון בהזדמנויות. מחשבים וחיבור לרשת האינטרנט הם הבסיס לרכישת השכלה בעולם המודרני.
כמו שמערכת החינוך מלמדת קריאה וכתיבה, היא צריכה ללמד את האלפבית של העתיד. אוריינות דיגיטלית, מחשב וחיבור לרשת האינטרנט הם המחברת והעיפרון בחינוך המודרני.
מגפת הקורונה הציפה את עוצמת התלות שלנו בטכנולוגיה ואת הפערים בנגישות הדיגיטלית לאוכלוסיות השונות, אנחנו כבר באיחור רב והגיע הזמן לטפל במחדל בדחיפות.
מחשב וחיבור לאינטרנט לכל תלמיד ותלמידה היא משימה שמדינת ישראל, הסטרטאפ ניישן יכולה לעמוד בו.
זו השקעה משתלמת לעתיד טוב יותר, שוויוני יותר וצודק יותר, עבור כולנו.
הכותבת היא מנחה, מרצה ופעילה חברתית, לשעבר סגנית ראש עיריית תל-אביב מטעם מרצ