בצלאל סמוטריץ’ / צילום: יצחק קלמן
ח"כ בצלאל סמוטריץ' שיתף בטוויטר דיווח של גלי צה"ל על שינוי שקידם בימיו האחרונים במשרד התחבורה: טסט לרכב פעם בשנתיים. והוא נימק: "על רקע ההתפתחות הטכנולוגית ומערכות ההתראה של כלי הרכב החדשים, אין שום הצדקה להמשך הדרישה לטסט בכל שנה, גם לא אחרי שלוש השנים הראשונות. כל שנתיים מספיק בהחלט, אולי אפילו כל שלוש. יש מדינות שכבר עשו את זה. זו גם עמדת הדרגים המקצועיים במשרד, ואני מקווה שזו ההחלטה שתתקבל".
קוראי המדור שמחזיקים במכונית פרטית מכירים את החובה הבלתי-נעימה להיטלטל פעם בשנה למכון בדיקה מורשה, לבלום בהישמע האות ולהיפרד מכמה מאות שקלים; ובמקרה של רכב ישן - לעבור את הטקס כל שישה חודשים. האם במדינות אחרות זה אחרת?
נבחין קודם כל בין שני סוגים של מבחני רישוי לרכב: הטסט הראשון, שנים אחדות אחרי שהרכב יצא מהניילונים, והטסטים הבאים, כשכבר יש עליו קילומטרז'. כ-270 אלף המכוניות שנקנות בשנה בישראל מצוידות מראש ברישיון תקף לשלוש שנים; אחר כך יש לחדש אותו אחת לשנה.
האיחוד האירופי מכתיב לחברות האיחוד תדירות מינימלית לבדיקות לרכב: לא יותר מארבע שנים אחרי העלייה על הכביש, ואז לפחות כל שנתיים. עד 2014 המדיניות הייתה מקלה יותר, אבל באיחוד מעדיפים להחמיר. אלה רק דרישות מינימום. ספרד ואיטליה אימצו אותן כלשונן, אבל חברות אחרות תובעות יותר. רוב המדינות שבדקנו מסתפקות בבדיקה אחת לשנתיים למכונית ותיקה, אבל חלקן קיצרו את תוקף הרישיון של מכונית חדשה. בגרמניה הטסט הראשון מגיע כמו אצלנו אחרי שלוש שנים. באירלנד - אחרי שנתיים. בשבדיה הנדסו פתרון כזה: ראשון אחרי שלוש שנים, שני אחרי שנתיים, שלישי והלאה אחרי שנה.
גם באוסטרליה יש הבדלים פנימיים. בניו סאות' וויילס, המדינה המאוכלסת ביבשת, תקופת החסד למכונית חדשה אורכת חמש שנים, אבל אחריה נדרש טסט כל שנה. באמריקה - מערב פרוע. ברוב המדינות, כולל מישיגן - המגרש הביתי של יצרני הרכב - אין חובה לערוך בדיקות רישוי תקופתיות. בקליפורניה דורשים רק בדיקת מזהמים כל שנתיים. בניו יורק הגישה הפוכה: טסט כל שנה, גם למכונית חדשה, ושוב בכל העברת בעלות.
■ בשורה התחתונה: דברי סמוטריץ' נכונים ברובם. יש מדינות שדורשות טסט ראשון ארבע וחמש שנים אחרי שהרכב עלה על הכביש, ואחר כך כל שנתיים. לא מצאנו מדינות שבהן טסט לרכב ותיק תקף לשלוש שנים.
תחקיר: ארן רונדל