מהלך מפתיע מאוד התרחש בעולם התרבות לפני שנתיים, כאשר אחד מיוצרי הטלוויזיה החשובים ביותר כיום, ריאן מרפי ("אימה אמריקאית", "פשע אמריקאי") נטש את אולפן הבית של FX והיגר לנטפליקס, מוסיף עוד כמה קבין של יוקרה לשירות הסטרימינג.
שיתוף הפעולה הראשון שלהם היה "הפוליטיקאי", שזכה להתעניינות ושבחים, אבל לא יצר תהודה גדולה מדי. כמה חודשים לאחר מכן, והנה כבר מגיח אחד נוסף, ושוב כל העיניים מופנות אליה.
"הוליווד", שאותה כתבו מרפי ושותפו איאן ברנן, היא היסטוריה אלטרנטיבית של עיר החלומות, כזו שפוסעת בשבילים שחרש קוונטין טרנטינו בעשור האחרון עם "ממזרים חסרי כבוד" ו"היו זמנים בהוליווד" - סיפור היסטורי על מקומות ואנשים אמיתיים, אך באיזשהו שלב, מתנתק מהעובדות ומציג סיטואציה של "מה היה קורה אם". אחרי שטרנטינו הרג את היטלר והציל את שרון טייט, מרפי מנסה לחשוב מה היה קורה אם בשנות ה-40 של הוליווד העמדה הליברלית הייתה זו שמנצחת. יקום מקביל שבו אישה הייתה עומדת בראש אולפן גדול, ומחליטה לאשר תסריט של צעיר שחור, המביא את סיפורה של צעירה שחורה. בשנות ה-40 של העולם שלנו, הדברים האלו היו בגדר מדע בדיוני. למעשה, זה היה ככה גם הרבה זמן אחר כך.
כמו כל עבודותיו של מרפי, גם "הוליווד" על שבעת פרקיה נראית נפלא בכל האספקטים. גם הליהוק מלהיב, כאשר מרפי משלב בין תגליות צעירות (כולם יפים באופן לא אנושי) ושחקני אופי מהמעלה הראשונה. אבל "הוליווד" היא לא רק חגיגה לעיניים, אלא גם מבט מעט עצוב על חוסר היכולת שלנו לתת מקום שווה לשחורים, להט"בים ונשים, וכמה טוב היה לנו אם רק היינו פתוחים יותר.
עם זאת, מכשלתו העיקרית היא שהתסריט לא מצליח להתנתק מהקלישאות שאותן ניסה לנפץ. כל קו עלילתי מוכר להדהים, אין דמות אחת שלא פועלת בצורה הצפויה ביותר, ואת כל המהלכים אפשר לחזות פרק או שניים מראש. האהבה של מרפי להוליווד ולדמויות שלו חוצה את המסך ועל כן מרגשת, אבל בגלל הסיפור הצפוי קל לאבד בה עניין הרבה לפני שהיא מסתיימת.
דירוג: 3
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
