הנשיא דונלד טראמפ בבית הלבן / צילום: Alex Brandon, Associated Press
סבלנות בשנת בחירות אינה מצרך חיוני או נחוץ. הטווח הקצר, או הקצרצר, חשוב לאין ערוך יותר מכל טווח קצת יותר ארוך.
דונלד טראמפ אמר פעם, לפי המסופר, כאשר אמרו לו משהו לא נעים על העתיד הפיננסי של ארה"ב, "כן, אבל אני כבר לא אהיה כאן". הוא התכוון למה שיקרה לאחר תקופת כהונתו השנייה.
עכשיו הנשיא חושש שלא תהיה תקופת כהונה שנייה. אמנם הסקרים טעו ב־2016, אבל אין זאת אומרת שהם תמיד יטעו, או תמיד יטעו לרעתו. מדד הסקרים המצוטט ביותר, realclearpolitics.com, מעמיד את ג׳ו ביידן ביתרון של 4.7%. זה לא יתרון מוחץ, אבל זה יתרון סולידי מספיק כדי להדיר שינה מעיני הנשיא ואנשיו.
עצבנות נודפת מסביבות טראמפ, והיא משתקפת באופי הסהרורי של חלק מן ההכרזות הבוקעות משם. למשל, בנו האמצעי של הנשיא, אריק, אמר השבוע בראיון בטלוויזיה, כי מיד לאחר ה־3 בנובמבר (יום הבחירות לנשיאות), "הנגיף ייעלם כבמטה קסם", והכול יחזור וייפתח, מפני שהנגיף היה מלכתחילה אמצעי למנוע מאביו מלהביא 50 אלף איש לכל אחת מעצרותיו.
טראמפ עצמו לא הרחיק לכת במידה כזו. הוא רק טוען בימים האחרונים, שהדמוקרטים רוצים להבטיח כי לא תהיה תרופה ולא יהיה חיסון בששת החודשים הבאים, והכלכלה תוסיף לשקוע, מפני שרק כך הם יוכלו לנצח.
קצת פחות מסחררת
תסכולו של הנשיא מובן בהחלט. הייתה לו כלכלה טובה לשנת בחירות עד בוא הנגיף. הגאות עמדה בשנתה העשירית, התעסוקה לא יכלה להיות מלאה יותר, והוא חשב שהסכמי הסחר עם סין עומדים להניב פרי. ואז בא "האויב הבלתי נראה", זה עם הכתר, והסיר את הכתר מראשו.
משרד התקציבים של הקונגרס, שהוא מכון מחקר על־מפלגתי קטן ורב השפעה, העריך אתמול שהתוצר המקומי הגולמי של ארה"ב יפחת ב־11% ברבעון השני של השנה, והאבטלה תגיע ל־15%.
זה כשלעצמו אינו גילוי גדול. המספרים האלה משקפים את מה שכולנו ראינו. כלכלה ענקית עצרה בחריקה, ומיליוני עובדים עפו ממנה. איש אינו מתכחש לקטסטרופה. לעומת זאת, הנשיא ואנשיו מנסים לשכנע את עצמם ואת זולתם שעוד מעט קט תתחיל ההתאוששות, והיא תהיה מסחררת.
לא לפי משרד התקציבים של הקונגרס. נתוניו הראו אתמול, שהאבטלה עדיין תעמוד על שיעור מחריד של 8.6% בסוף השנה הבאה. ההתאוששות המסחררת תהיה קצת פחות מסחררת ממה שנחוץ לנשיא ערב בחירות.
מי יכיר את הקניון
אבטלת המונים, הנובעת מן הנתונים האלה, מאיימת להפוך לתוצאה ארוכת־טווח של משבר הקורונה. תוצאות ארוכות־טווח מתחילות להיערם בשולי הדרך. 14 רשתות של בתי כלבו ושל מסעדות כונסות את נכסיהן בדרך האפשרית לפשיטת רגל.
חלק מהן כבר הודיעו שגם בשוך הקורונה הן אינן מתכוונות לחזור, כמו נימן־מרקוס, כתובת חשובה של קניות למעמד הבינוני הגבוה. מזעזעת הייתה ההודעה של JCPenny, אשר בלעדיה קשה לדמיין קניון אמריקאי, מחפשת הגנה מפני נושיה בחיקו של בית משפט לפשיטות רגל.
לעומת זאת, לרשת בתי הכלבו המפורסמת ביותר, וולמארט, אין על מה להתלונן. היא הודיעה אתמול שרשמה צמיחה של 10% ברבעון השני, וצמיחה של 74% במסחר מקוון. אמריקאים שידם משגת בילו חלק ניכר מתקופת הסגר באגירה. אין לי כל מושג מדוע. אם תסלחו לי, אני רק צריך לפתוח את שלושת ארגזי וולמארט, שעתה זה הגיעו אל מפתן ביתי. אני תוהה מה הם כבר יכולים להכיל, אולי את 18 הגלילים של מגבות־נייר שהזמנתי?
אפילו לקליפורניה אין כסף
תוצאה ארוכת טווח אחת של המשבר היא מצוקה תקציבית איומה במדינות האינדיבידואליות של ארה"ב: חוקותיהן של 49 מ־50 המדינות מחייבות את ממשלותיהן לאזן את התקציב. אי אפשר אפוא לצבור גרעון בימי סגריר.
ניסיונות להוסיף תיקון דומה לחוקה הפדרלית לא עלו יפה, והממשלה בוושינגטון פטורה מן הצורך לאזן. ואף אמנם לא הונפק בה תקציב מאוזן זה עשרים שנה; ועל פי חישוב מחמיר בעצם לא היה איזון זה 50 שנה. הפטור מאיזון הוא שאיפשר לקונגרס להקציב שלושה טריליון (3,000 מיליארד) דולר לנפגעי הקורונה, ונראה שעוד היד נטויה.
הגיעו הדברים לידי כך ששורת מדינות פנו בשבוע שעבר לממשלה הפדרלית בבקשה לסיוע כספי דחוף, כדי שיוכלו לשלם את שכרם של עובדים חיוניים, בכללם צוותי אמבולנסים. את קבוצת המדינות הזו הנהיגה קליפורניה, שכלכלתה הייתה יכולה להעמיד אותה במקום השמיני בעולם אילו הייתה ארץ עצמאית.
תוצאה ארוכת טווח של המשבר הזה היא אפוא היחלשות אפשרית של המדינות לעומת הממשלה המרכזית. זו תהיה תוצאה לא רצויה לאיזון הפדרלי בארה"ב, אם כי רצויה בהחלט בעיני דונלד טראמפ, אשר צחצח חרבות בחודשיים האחרונים עם שורה של מושלי מדינות, בייחוד מן המפלגה הדמוקרטית. הוא הכריז, בטעות, שלנשיא יש "הסמכות הטוטלית", והמושלים סרים למרותו. הוא לא התמיד בטענה הזו, אבל גם כך היא היתה חסרת תקדים.
אתיופי וסיני נגד אמריקה
השאלה המכבידה על מטה הבחירות של הנשיא היא איך לשנות את הדינמיקה בזמן משבר. כאן נראה שהנשיא החליט פשוט לחזור וללחוץ על הכפתורים המוכרים של 2016.
לפני ארבע שנים הוא צבר תמיכה נלהבת מצד מי שהיו שותפים לדעתו כי אמריקה היא קורבן של ניצול ושל חוסר הגינות מצד זרים; וכל קודמיו, דמוקרטים כרפובליקאים הפגינו תמימות, או טיפשות, או חוסר מיומנות, או אפילו בוגדנות כאשר הרשו את הניצול הזה.
לא ברור כמה אמריקאים ידעו עד לאחרונה שאי שם בז׳נבה יושב לו ארגון הבריאות העולמי. עכשיו, W HO (בראשי התיבות האנגליים של שמו) הוא בן בית בכל טרקלין אמריקאי, בייחוד בטרקלינים המקבלים את החדשות שלהם מרשת פוקס. הנשיא טראמפ הפך את WHO לסוכן הראשי של סין במאבקה להדביק את העולם החיצון, אם זה בכוונה ואם זה מתוך רשלנות.
מה נוח לנשיא שהאיש העומד בראש הארגון הוא מדען אתיופי, עם שם שרוב האמריקאים יתקשו להגות. מה קל לרמוז, שהאתיופי והסינים קושרים נגד אמריקה. לרוע המזל, האתיופי, ד"ר טדרוס אדנאהום גברייסוס, אינו מפגין וירטואוזיות בקו האש של טראמפ. כמעט כל הצהרותיו נקראות מן הכתב, שזורות מליצות שדופות, ונעדרות ניואנסים דיפלומטיים ופסיכולוגיים הנחוצים לכהונה כזאת. מנכ"ל של ארגון רב-לאומי אינו ניחן בכוח ביצועי. במקום ׳מנהל׳ היה הולם אותו יותר המושג ׳מכנס׳. כוחו המוגבל נובע מציפיות של הממשלות החברות.
כאשר הוא נמצא על הכוונת של נשיא אמריקאי חסר מעצורים, מוטב לו שלא להתווכח או להתנצח עם הנשיא כמו היה שווה בין שווים.
ד"ר טדרוס והרודנים
מינויו של ד"ר טדרוס, ב־2017, עורר מלכתחילה הסתייגויות, בהתחשב בזה שכמעט כל הקריירה שלו עד אז עברה בשירות למשטרי דיכוי בארצו. גם אם הוא עסק בעיקר בבריאות, לפני שנעשה לזמן קצר שר החוץ, האמנות העיקרית שהוא פיתח וליטש הייתה הנחת דעתם של דיקטטורים.
עכשיו הוא מואשם, אולי לא בלי צדק, שהוא גילה עודף להיטות להניח את דעתו של הדיקטטור הסיני, שי ג׳ינפינג. הארגון סמך את ידיו על טיפולה של סין בנגיף הקורונה מיום גילויו בווהאן ואילך. הארגון נמנע מלהכריז על הקורונה כ"מגפה" עד אמצע מרץ. הארגון אפילו ביקר את ההגבלות ששורת ארצות, כולל ארה"ב, הטילו על כניסת נוסעים מסין, בייחוד אם הגיעו מווהאן, אך כי סין עצמה הטילה הגבלות על עשרות מיליוני סינים מווהאן.
אתמול איים טראמפ להוציא את ארה"ב מן הארגון בתוך חודש, אם הוא לא ינהיג "רפורמות". ד"ר טדרוס וסין הסכימו אתמול לפתוח חקירה של התנהלות הארגון בחודשים האחרונים. החקירה מעניקה פסק זמן כלשהו לארגון, והיא גם משרתת את צרכיו הפוליטיים של טראמפ. לכאורה, חקירה מבטאת הכרה ברצינות טענותיו.
הוא יכול למדוד אותה כפי שהוא מודד את החקירה־על־החקירה המתנהלת עכשיו במשרד המשפטים בוושינגטון. היא נוגעת לנסיבות ההחלטה לחקור את קשריו עם רוסיה. יום אחר יום הוא טוען שקונספירציה פלילית נרקמה נגדו בימיו האחרונים של ממשל אובמה.
הנה כי כן, הוא נשיא המגן על ארצו מפני קונספירציות זדוניות, מבית ומחוץ. זו יכלה להיות תימה מרכזית בנאומי הבחירות שלו. אבל "האויב הבלתי נראה" מונע אותו מלשאת את הנאומים האלה.
משאת נפשה של כל מפלגה
צ׳ארלי קוק, אחד החזאים הפוליטיים המוערכים ביותר בארה"ב, בזכות רקורד מצוין ועל־מפלגתי, אומר כי בהשפעת משבר הקורונה מצטיירת עכשיו אפשרות לא בלתי סבירה שהדמוקרטים ינחלו בנובמבר ניצחון בחירות "משולש": הבית הלבן, בית הנבחרים והסנאט. הוא מבסס את הערכתו על ניתוח ארצי ומדינתי מפורט.
נשיא עם רוב בשני בתי הקונגרס הוא משאת נפשה של כל מפלגה פוליטית בארה"ב. זה מה שהיה לרפובליקאים בשנתיים הראשונות של נשיאות טראמפ. זה מה שהיה לדמוקרטים בשנתיים הראשונות של נשיאות אובמה. זה צירוף לא שגרתי, שנובע ממנו כוח ביצועי ותחיקתי עצום ממדים. זה הזמן שבו נשיא מסוגל להפוך את נשיאותו ל"טרנספורמטיבית", כפי שייחל פעם אובמה לעצמה.
ידיעת האיום והפוטנציאל של התפתחות כזאת עומדת להזריק הרבה מאוד אדרנלין לעורקיה של הפוליטיקה האמריקאית במהלך הקיץ החם והמסובך הזה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny