מימין לשמאל: עו"ד ליאת ארזי, ד"ר עו"ד ענת הורוויץ, עו"ד מורן כרמון, עו"ד עינת אוריאל, עו"ד ליזי בר שובל / צילום: איל יצהר
"אנחנו נמצאים במצב של מגפה כלכלית. יש למעלה ממיליון דורשי עבודה, עצמאים שעסקיהם קרסו, שוק ההון שקרס וגרם לאובדן חסכונות ופנסיה. כל אלה נתונים מדאיגים בפני עצמם, אבל אותנו מטרידה השאלה כיצד המצב הזה ישפיע על הלקוחות של הסנגוריה הציבורית שרובם מגיעים מרקע סוציו-אקונומי מוחלש, ועלולים במהירות להיקלע למצוקה כלכלית איומה. הגורם המרכזי ביותר לעבריינות חוזרת (רצידיביזם) הוא חובות כלכליים. אנחנו מקוות מאוד שיינקטו צעדים שיאפשרו פרק זמן סביר להתאוששות למי שזקוק לשיקום כלכלי, כי אחרת נראה התגברות בעבריינות".
את האזהרה הזאת שולחת עו"ד מורן כרמון, ראשת התחום הכלכלי בסנגוריה הציבורית, במהלך שיחה ארוכה שניהלנו איתה ועם ארבע סנגוריות בכירות נוספות בסנגוריה הציבורית. שיחה שגלשה לתחומים רבים שמעסיקים את הציבוריות הישראלית בזמן האחרון - החל ממשבר הקורונה והמשבר הכלכלי, ועד לזכויות נאשמים וחשודים, משפטים של נבחרי ציבור, והביקורת על הפרקליטות.
בנוסף לכרמון, השתתפו בראיון ד"ר עו"ד ענת הורוויץ, המשנה לסנגור הציבורי הארצי, עו"ד עינת אוריאל, מנהלת תחום בכירה במחוז מרכז של הסנגוריה הציבורית, עו"ד ליזי בר שובל ממחלקת הנוער במחוז מרכז, ועו"ד ליאת ארזי ממחלקת איכות הייצוג בסנגוריה הציבורית במחוז תל אביב. הראיון עם חמש הסנגוריות נערך ברובו בחדר קטן במבנה הסנגוריה הציבורית הישן ברחוב הנרייטה סולד בתל אביב. הכיבוד, כיאה למוסד שמשרת נזקקים, צנוע - קפה שחור די דלוח מהמטבחון הסמוך וכמה ביסקוויטים. חלקו השני נערך בהתכתבות, בשל המגפה שפרצה וההסגר שבא בעקבותיה.
הסנגוריה הציבורית מעניקה ייצוג משפטי לנאשמים ולחשודים מחוסרי אמצעים, לחלשים ולמודרים בחברה. העבודה הזו תמיד מורכבת, אבל המורכבות גדלה בימים של מגפה ומשבר כלכלי. "מאז שפרצה הקורונה, היה ברור לנו שהלקוחות שלנו הם הראשונים שעלולים להיפגע, גם בבריאותם וגם במישורים נוספים, כתוצאה מהמציאות החדשה והקשה שנכפתה עלינו", אומרת הורוויץ. "מטבע הדברים, האוכלוסייה המיידית שחששנו לגורלה הייתה אוכלוסיית הכלואים, בראש ובראשונה משום שתנאי המעצר והמאסר הם כאלה שאם הנגיף יחדור למתקני הכליאה, התוצאות עלולות להיות הרות אסון. צריך להביא בחשבון שמדובר באנשים הנמצאים בתנאי צפיפות קשים, בתאים שבהם הסניטציה ירודה והאפשרות להקפיד על היגיינה נאותה מצומצמת. בנוסף, רבים מהכלואים סובלים ממחלות רקע ומבריאות לקויה, ויש גם לא מעט בגילאים מתקדמים, הנמנים עם קבוצות שהוגדרו על-ידי משרד הבריאות כמצויות בסיכון".
איך אתן מתמודדות עם המצב?
"פעלנו ואנחנו ממשיכים לפעול בעיקר בשני מישורים: במישור מוסדי, כלומר בניסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות לצמצם את אוכלוסיית הכלואים על-ידי הקטנת מספר האנשים שנשלחים בימים אלה למעצר ולמאסר, ולהביא לשחרור מוקדם של אסירים שכבר יושבים בבתי הכלא. במישור הפרטני אנחנו מנסים להביא לשחרורם, ולו באופן זמני, של אסירים מבוגרים או כאלה הסובלים ממחלות רקע קשות ולפתור בעיות אישיות מורכבות שעולות, מטבע הדברים, בימים אלה".
בעקבות התפשטות המגפה, צומצמה עד לאחרונה במידה רבה פעילות בתי המשפט. איך זה משפיע עליכן?
"צמצום הפעילות הביא לפגיעה בלקוחות שלנו, שהיא קשה במיוחד כי במקרים רבים ההליכים נגדם הוקפאו בעודם נתונים במעצר, מאסר או תחת מגוון רחב של מגבלות כשהם לא יכולים להתמודד בבית המשפט עם החשדות או האישומים שהוגשו כנגדם. על רקע הימים הקשים שכולנו חווים, מאוד מרגש לראות כיצד סנגורים ציבוריים נרתמו ונרתמים במלוא המרץ למאבקים סיזיפיים על זכותם של הלקוחות שלנו להישמע בבתי המשפט ולקדם את עניינם, גם במסגרת ההליכים המצומצמים ביותר שהתקיימו בשלב הראשון של תקופת החירום ותחת האילוצים המשמעותיים שנמשכים גם בימים אלה".
"המערכת רואה את התמונה הצרה"
עו"ד ארזי אומרת שהיא מאוד מוטרדת מתקנות שעת החירום של הממשלה והשפעתן על זכויות האזרחים. "מפחיד אותי שהתקנות החדשות נותנות הרבה שיקול דעת לשוטרים להחליט מה זאת הפרה של החוק", אומרת ארזי. "ברור שאי אפשר להסדיר בחקיקה את פעילות האזרחים עד לרמת הפרטים הקטנים, ואז זה אומר שהשוטר ברחוב נדרש להפעיל שיקול דעת וזה גורם לחיכוכים ולהתלקחויות בין השוטרים לאזרחים. נתקלתי במצב ששוטר בא ואמר למישהו לא לשבת על ספסל ברחוב למרות שזה מתחת לבית שלו. זה מותר? זה אסור?".
הורוויץ מוסיפה שהיא מודאגת מאוד שאותן הגבלות שהוטלו מכוח תקנות שעת חירום לא ייעלמו גם כאשר תחלוף שעת החירום. לדבריה, קיים חשש שייעשה ניסיון מערכתי לשמר אותן מנימוקי עלות ונוחות של גופי אכיפת החוק.
למה את מתכוונת?
"אני מתכוונת לחוסר האפשרות של סנגורים להיפגש עם עצורים ולהעניק להם ייעוץ בפני חקירה, כאשר עליהם להסתפק בייעוץ טלפוני בלבד. גם מפגשים עם לקוחות הנמצאים במעצר או במאסר הומרו לקשר טלפוני בלבד, כשדיונים בעניינם של עצורים ואסירים בבית המשפט מתנהלים שלא בנוכחותם ועל דרך של היוועדות חזותית. כל אלה פוגעים באופן משמעותי באפשרות להעניק ייצוג איכותי ללקוחות שלנו, בזכותם לקחת חלק משמעותי בדיונים שמתנהלים כנגדם ובאינטרס הציבורי הרחב של הענקת הזכות להליך הוגן. לכן, חשוב להישמר מהפיכת הסדרים חריגים ופוגעניים לדרכי התנהלות כשרות שניתן לקבל בימים כתיקונם".
עו"ד בר שובל הולכת אפילו יותר רחוק עם הדאגה מפני המתרחש. "החשש העיקרי שלנו צריך להיות איך אנחנו שומרים על הצביון הדמוקרטי שלנו בתקופה שבה נדרשות פעולות מהירות ואינטנסיביות. דווקא עכשיו בשם הדחיפות אנחנו נדרשים לאיזונים ולמידתיות. המצב דורש מהדמוקרטיה שלנו הסתגלות והתאמה. אנחנו נדרשים לחשיבה מחדש וליצירת שינויים כדי שתתאפשר שמירה על זכויות הפרט".
למשל?
"אני חושבת שהכלים שהמדינה מבקשת לעשות בהם שימוש צריכים להיות גם ובעיקר בחקיקה, ולא רק הסתפקות בתקנות (כפי שפסק גם בג"ץ בסוגיית מעקבי השב"כ אחרי חולי קורונה, ח’ מ’). זה עניין חשוב. הקורונה תישאר כאן עוד זמן רב. בנוסף, שקיפות היא דבר חשוב. כמו למשל מה שקרה עכשיו עם השידורים של בית המשפט העליון".
הגורמים המרכזיים שמולם פועלת הסנגוריה הציבורית הם המשטרה והפרקליטות. זו האחרונה נתונה בעת האחרונה לביקורת חריפה ולעיתים משתלחת מצד גורמים שונים. כשד"ר הורוויץ נשאלת מה דעתה על הפרקליטות, הביקורת שלה מנומסת, אבל ברורה וחדה: "באופן כללי, הפרקליטות היא גוף מבצעי שעושה את התפקיד שהוא אמור לעשות. יחד עם זאת, השיטה האדברסרית (שבה השופט הוא מכריע פסיבי, על-פי העדויות המובאות בפניו, ח’ מ’) יוצרת התחפרות של מערכות אכיפת החוק בצדקת דרכן. יש כאן מערכת שכתוצאה מהעובדה שבאופן מסורתי צריכה להציג צד אחד מתוך ההליך הפלילי, מתקשה לראות את התמונה המלאה, ובסופו של דבר רואה את התמונה הצרה".
למה זה גורם?
"זה מוביל לחוסר נכונות של הפרקליטות להכיר בכך שיכולות להיות טעויות בהליך הפלילי. נוצרת תרבות של זלזול בצורך לשמור מוצגים מהמשפט הפלילי, דבר שמבטיח לאחר מכן את יכולתם של נידונים לחשוף טעויות. זה יוצר שורה של עיוותים שבחלקם הם בלתי נמנעים. במצב כזה, הדרך להבטיח מערכת משפט טובה יותר היא באמצעות ביקורת על רשויות האכיפה, שנובעת מזה שעל אנשים שנמצאים בעמדות כוח שהן כל-כך משמעותיות מבחינת זכויות האדם של כולנו חייבת להיות בקרה".
יש גוף שמבקר את הפרקליטות בראשות השופט בדימוס דוד רוזן.
"למרות שהשופט רוזן עושה עבודה חשובה ולמרות שיש גם ביקורת על הפרקליטות מצד בתי המשפט, חסרה ביקורת ובעיקר חסרה ביקורת עצמית של הפרקליטות. אנחנו רואים בארה"ב יחידות שמערכות אכיפת החוק הקימו בתוכן שבודקות את תקינות ההרשעות שלהן. בארה"ב, אם למשל יש מדובב של המשטרה שהתברר שהוא התנהג באופן פסול, או מתגלה מעבדה משטרתית שהייתה בה תקלה, הם לא מסתפקים בכך שזה התגלה באותו תיק אלא מסתכלים אחורה ובודקים האם התקלה השפיעה על תיקים נוספים. אצלנו זה לא נעשה. הפרקליטות אמורה לייצג את המדינה בהליך הפלילי ולשקול את האינטרס הציבורי הרחב".
מה דעתך על הטענות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על פגמים בחקירה של התיקים שלו?
"אני לא רוצה להתייחס ספציפית לתיקי נתניהו. אני חושבת שיש תקלות חמורות בחקירות וזה קורה לכלל הנאשמים. זו מנת חלקם היומיומית של הלקוחות שלנו. וזה מעבר לתנאים הפיזיים הקשים של המעצר והפגיעה בחיים של החשוד מעצם המעצר, הפגיעה בפרנסה, בשם הטוב, במשפחה. ההליך הוא העונש".
"בתחום הכלכלי יש הכבדה בענישה"
כשמדברים על כך שעצם ההליך הפלילי מהווה לכשעצמו עונש לנאשם ולבני משפחתו, חושפת עו"ד אוריאל נתון שהציבור לא מכיר. לדבריה, יש הבדל תהומי בין היחס לנאשמים בתיקים כלכליים לבין היחס לנאשמים בתיקים "רגילים". "עבריין מין שביצע עבירות מאוד חמורות ועבר תהליך שיקומי, סביר להניח שיזכה להקלה בענישה, ולעומתו, לעבריין של עבירה כלכלית שיעבור תהליך דומה, יהיה הרבה יותר קשה לזכות בהקלה הזאת ובכלל להיות תחת הכותרת הזאת של שיקום", היא אומרת.
וכרמון מוסיפה: "אחד הדברים שהדהימו אותי כשהגעתי לסנגוריה הציבורית הוא העולם של השיקום והטיפול. יש בארץ תפיסת עולם שאדם שעבר על החוק בתחום הכלכלי הוא נבל תאב בצע שפועל באופן רציונלי, שהשיקום לא רלוונטי לגביו. זו תפיסת המדינה שנטענת בבתי משפט וגם מתקבעת. כל עולם המשפט הפלילי הולך לכיוון של לשקול יותר שיקולי שיקום ושל הימנעות ממאסרים קצרים, ורק בתחום הכלכלי אנחנו רואים הכבדה של הענישה ומאסר בפועל כיעד עיקרי של הפרקליטות. זה קורה גם בתיקים של דיני תחרות וגם בתיקי מס מתוך תפיסה של הרתעה. בית המשפט לא מבקש תסקיר שירות מבחן לנאשמים בעבירות כלכליות. חלק ממה שאנחנו עושות זה לנסות לקדם את נושא השיקום והטיפול גם בקרב עבריינים כלכליים.
"יש הרבה מחקרים שמראים שחובות הם גורם מספר אחד לעבריינות חוזרת. זה נושא שמעסיק מאוד את לקוחות הסנגוריה הציבורית. בעצם, לאותם אנשים שמשתחררים אחרי מאסרים מאוד ממושכים כשלחובתם חובות גדולים, אין יכולת לשלם את החובות ולהיפטר מהם, כי הליכי חדלות פירעון לא חלים על קנסות ופיצויים שנקבעו כחלק מגזרי הדין. בית המשפט אמור להתייחס ליכולת הכלכלית של נאשמים, והוא לא עושה את זה מספיק".
בכלל, חמש הסנגוריות תמימות דעים בכך שיש בארץ שימוש יתר במשפט הפלילי. וכפי שהורוויץ מנסחת: "מערכת המשפט הפלילית אמורה להיות ‘שיורית’ ולטפל בהתנהגויות הפוגעות ביותר. בחברה הישראלית יש נטייה שכל פעם שוברת שיאים חדשים, לנסות לפתור כל בעיה באמצעות המשפט הפלילי וסמכויות שנלוות להליך הפלילי. אני רואה בזה סכנה מאוד גדולה".
לעימות התמידי שבו נמצאות הסנגוריות מול מערכת התביעה והמשטרה, לצד החומרים הקשים שאליהם הן נחשפות בעבודה, יש מחיר אישי לא פשוט. "הפליליות נכנסת לחיים האישיים. העבודה גורמת לך להסתכל בחשדנות רבה על סיטואציות מסוימות", אומרת אוריאל.
תני דוגמאות.
"יש אצלי הגברה של החרדות ופרשנות פסימית מאוד לסיטואציות שאני נתקלת בהן. ישבתי עם חברה בבית קפה והילד שלה, בן 9, רצה ללכת לשירותים. מבחינתה לא הייתה שום בעיה אבל לי זה היה נראה מזעזע שילד ילך לשירותים לבד".
הורוויץ: "קוראים לזה ‘טראומה משנית’. אנחנו חווים בכלי שני את המצוקות של הלקוחות שלנו ואת סיפורי המעשה שבגינם הם נחקרים ומועמדים לדין, וזה מותיר משקעים ומקדם שחיקה".
"השוק הפרטי הוא כלוב של זהב"
כשהן מספרות על המחיר האישי הכבד שהן משלמות, אני מתעניין למה הן בכלל צריכות את זה. מה הוביל כל אחת מהן לעזוב את מנעמי המגזר הפרטי ולהתגייס לשירות הציבורי לייצג חשודים ונאשמים משולי החברה, על כל המשתמע מכך.
אוריאל אומרת שהגיעה לסנגוריה בגלל שיקולים מקצועיים ועניין. "התיקים בסנגוריה הם מאוד מגוונים עם מגוון שאלות משפטיות מורכבות. כשהגעתי לסנגוריה גיליתי שיש נאשמים שהם נורמטיביים גם בתיקים שאינם תיקי צווארון לבן. בסוף, אתה פוגש נאשם, בין אם הוא נוחי דנקנר או גד זאבי או נאשם אנונימי. הסיטואציה של להיות נאשם תמיד מאוד קשה ונאשם הוא תמיד בחסר מאוד גדול מול המדינה שנמצאת ממול".
הורוויץ: "בסופו של דבר, כל אדם הוא הרבה יותר מהדבר הכי גרוע שעשה. גם אם החשוד או הנאשם עשה מעשה נורא, יש לו סיפור חיים שמסביר איך הוא הגיע לבצע את המעשה הזה. אין רוע טהור כמו שאין טוב טהור".
אחד הדברים המשותפים לכל חמש הסנגוריות הוא שהן חוו בעבר את מנעמי השוק הפרטי ועבדו במשרדי עריכת הדין מהמובילים בארץ ובכל זאת, כל אחת בזמנה, החליטה לעבור לשירות הציבורי ולהצטרף לסנגוריה הציבורית. הורוויץ החלה כסנגורית במשרד יעקב וינרוט, היא ייצגה נאשמי צווארון לבן, כמו השר לשעבר מאיר שטרית וניצב בדימוס יעקב גנות, המשיכה לאקדמיה והצטרפה לסנגוריה הציבורית ב-2012. ארזי עבדה במשרד גולפרב-זליגמן וייצגה, בין היתר, את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. אוריאל התמחתה במשרד שינמן-נגב-ניב ואחר כך עבדה במשרד עוה"ד גולדפרב ושות'. בין היתר, היא הייתה שותפה לייצוג של איש העסקים גד זאבי והרופא ד"ר ולדימיר יקירביץ'. כרמון התמחתה במשרד וינרוט ואחר כך עבדה אצל היועמ"ש לשעבר, יהודה וינשטיין, ועם עו"ד אלון רון. בר שובל עבדה במשרד שינמן-נגב-ניב ואחר כך כעצמאית.
אחד הדברים המשותפים לכל חמש הסנגוריות הוא שהן חוו בעבר את מנעמי השוק הפרטי ועבדו במשרדי עריכת דין מהמובילים בארץ, ובכל זאת, כל אחת בזמנה, החליטה לעבור לשירות הציבורי ולהצטרף לסנגוריה הציבורית.
אני מניח שבשוק הפרטי יכולתן להרוויח הרבה יותר.
כרמון: "נכון שיש פגיעה בשכר ואני עובדת פה לא פחות קשה ואפילו יותר קשה מבחינת עומס העבודה. אספר לך סיפור: בדיון האחרון שבו הופעתי כסנגורית פרטית, ייצגתי נאשם בתיק ניירות ערך. בסוף הדיון אמרתי לשופטת שאני עוברת לסנגוריה הציבורית. השופטת הרימה גבה ואמרה: ‘לעזוב משרד צווארון לבן בשביל הסנגוריה הציבורית זה הרבה פחות יוקרתי’. באתי לסנגוריה הארצית כי רציתי לעשות עבודה משמעותית בעיצוב המשפט הישראלי. לסנגוריה הציבורית יש כוח מאוד גדול להשפיע בתחום המדיניות והיום אני יכולה להוביל שינוי בהרבה דברים שהפריעו לי כסנגורית פרטית".
הורוויץ: "בדומה למורן, הסיבה המרכזית שבגללה מצאתי את עצמי כאן היא היכולת לעסוק במדיניות, בקידום נושאים שחשובים לי. להביא את דברו של הציבור שבדרך כלל לא נשמע בשולחן מקבלי ההחלטות. למשל, היום בתחום של המשפטים החוזרים. אני נציגה בוועדה שבראשה עומד השופט יורם דנציגר שהמשימה שלה היא לעמוד על הגורמים להרשעות שווא ולאחר מכן להציע דרכים לתיקון הרשעות שווא".
ארזי: "השוק הפרטי שמציע ריפוד ותגמול היה עבורי כלוב של זהב, ולכן לקח לי הרבה זמן לעשות את המעבר. אבל ברגע שאתה מרגיש שמשהו בך מתנוון ושאתה צריך להזרים דם חדש ב'פאשן הסנגוריאלי' שלך, אז הסנגוריה הציבורית שיש בה ראייה רוחבית של הדברים היא המקום הכי מתאים לעשות את זה".
עו"ד ליאת ארזי
מחלקת איכות הייצוג בסניגוריה הציבורית מחוז ת"א
בת 39, התמחתה אצל השופט זאב המר בביהמ"ש המחוזי בת"א. עבדה כעו"ד במשרדים ברם דחוח, ש. הורוביץ ובמשרד זליגמן. הצטרפה לסניגוריה הציבורית לפני כארבעה חודשים
ד"ר עו"ד ענת הורוויץ
המשנה לסניגור הציבורי הארצי
בת 58, התמחתה בביהמ"ש העליון ובמשרד עו"ד ליבאי-שינמן. במשך שנים ייצגה חשודים נאשמים בעבירות צווארון לבן כעו"ד במשרד יעקב וינרוט. אחר כך עברה לאקדמיה ושימשה כמרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. הצטרפה לסניגוריה הציבורית ב־2012
עו"ד מורן כרמון
ראשת התחום הכלכלי בסניגוריה הציבורית
בת 40, התמחתה במשרד יעקב וינרוט ועבדה כעו"ד בתחום הצווארון הלבן במשרדים של היועמ"ש לשעבר, יהודה וינשטיין, במשרד ש. הורוביץ ובמשרד ורדי לשם רון. הצטרפה לסניגוריה הציבורית ב־2013
עו"ד עינת אוריאל
מנהלת תחום בכירה - המחלקה לאיכות הייצוג בסניגוריה הציבורית מחוז מרכז
בת 43, התמחתה במשרד שינמן-נגב-ניב ואחר כך עבדה כעו"ד בתחום הצווארון הלבן במשרד עוה"ד גולדפרב ושות'. הצטרפה לסניגוריה הציבורית ב־2010
עו"ד ליזי בר שובל
מחלקת הנוער בסניגוריה הציבורית מחוז מרכז
בת 38, התמחתה במשרד ש. הורוביץ. עבדה כעו"ד בייצוג עברייני צווארון לבן תחילה במשרד שיבולת ואחר כך במשרד שינמן-נגב-ניב. לאחר מכן פתחה משרד עצמאי. הצטרפה לסניגוריה הציבורית ביולי 2017
