צעירות עם מסכות בת"א / צילום: Oded Balilty, AP
בחודש וחצי האחרונים גוגל ואפל עובדות על מערכת מעקב אחר התפשטות הקורונה דרך הסמארטפון, המבוססת על דיווח של אנשים - אם הם באים במגע עם מישהו שנושא את נגיף הקורונה, וזאת מבלי שיהיה צורך לשתף מידע על מיקום המשתמשים עם רשויות הממשלה. כעת, גורמים רשמיים במערכות הבריאות בארה"ב, באנגליה ובקנדה, טוענים שהמערכת תהיה חסרת תועלת.
שימוש באפליקציה מובנית של שתי החברות השולטות בשוק מערכות ההפעלה לטלפונים ניידים, אמור היה לפתוח יכולות מעקב וניטור משמעותיות עבור מקבלי ההחלטות, וכן לספק להם את האפשרות להגיע לכל סמארטפון במערב.
המערכת שלהן עובדת בגישה מבוזרת, במסגרתה המפגש בין שני אנשים שאחד מהם נשא קורונה מחושב ומתועד על מכשירי המשתמשים עצמם. המערכת עובדת על ידי החלפה של מפתח הצפנה פרטי בין סמארטפונים סמוכים באמצעות טכנולוגיית בלוטות', שמאפשר רישום בכל פעם שמשתמשים נמצאים בסמיכות זה לזה, מבלי לחשוף את פרטיהם או את מיקומם. כך, רק בעל המכשיר יקבל התראה אם יחשף לאדם אחר החולה בקורונה, ולא ממשלות, מערכות בריאות, או האקרים.
בשבוע שעבר, החברות עדכנו את מערכות ההפעלה שלהן כך שיתמכו בטכניקת שיתוף-המגע ויאפשרו פעולה של אפליקציות מעקב-מגע על בסיס ה-API שהשיקו, כלומר, מעין "שער" שמסוגל לקשר אפליקציות חיצוניות למערכת המעקב שפיתחו. אפל וגוגל הודיעו שבכל מדינה יתאפשר שימוש ב-API על ידי אפליקציה אחת בלבד, וכי היא חייבת להיות אפליקציה של גורם רשמי במדינה. בחודשים הבאים צפוי להתבצע עדכון נוסף בתוכנות ההפעלה, שיאפשר למערכת לפעול ללא צורך באפליקציה ספציפית.
למה זה בעייתי בעיני הממשלות
מעקב-מגע נחשב לאמצעי מרכזי המאפשר לאנשים לצאת מסגר ביתי, אולם קיימות בעיות משמעותיות של פרטיות הכרוכות בבקשה מאנשים לשתף עם הממשלה את המיקום שלהם ומידע אישי נוסף. המחשבה שמאחורי המערכת הייתה שאזרחים שמשתפים את מיקומם ממילא עם דואופול מפעילות הסמארטפונים, ישמחו על האפשרות לדווח להן על מיקומם בהקשר של הידבקויות בקורונה, מבלי לחשוף את מיקומם בפני הרשויות.
בשל הכללים הנוקשים שקבעו החברות, בכירים במערכות הבריאות הציבוריות טוענים כעת שהמערכת המוצעת תהיה חסרת תועלת. לפי הוושינגטון פוסט, גורמים בממשלות של מדינות מסויימות בארה"ב ביקשו משתי החברות לאפשר להן יותר שליטה על סוג המידע שהאפליקציות שלהן יכולות לאסוף - ונתקלו בסירוב.
למשל, גורמים במערכת הבריאות בארה"ב שביקשו גישה למידע על מיקום, כדי להבין כיצד הוירוס מתפשט באיזורים שונים ולאפשר הקלות במדיניות הסגר באיזורים בהם ההידבקויות הן מועטות יותר. לפי דיווחים, שתי החברות לא מוכנות לספק את המידע הזה לממשלות ולמערכות הבריאות לצורך מאבק במגיפה. זאת, למרות ששתיהן, ובעיקר גוגל, מאפשרת למפרסמים גישה למידע על מיקום במשך שנים.
בנוסף, רשויות הבריאות השונות בוחנות אפשרויות לבנייה של אפליקציות משלהן, אך נתקלות בהגבלות. למשל, אפל מגבילה את הגישה של מפתחי אפליקציות צד שלישי למידע על מיקום של משתמשים - מידע שהיא אוספת באופן קבוע. היא גם מגבילה את יכולותיהן להשתמש בטכנולוגיות בלוטות' למעקב ברקע, בטענה שהדבר מוביל לריקון הבטריה של מכשירי אייפון.
לפי דיווח ב-BBC, ממשלת אנגליה דחתה את המערכת של המוצעת של אפל וגוגל, ומשתמשת במערכת טכנולוגית אחרת למעקב אחרי הידבקויות במדינה. האפליקציה של מערכת הבריאות האנגלית הצליחה לעקוף את ההגבלה הזו, אך יש מדינות אחרות שלא. גם היא אנונימית ושומרת על זהות המשתמשים בסוד, אך ריכוזית - המידע אודות מיקומם מעובד בשרת מרכזי, שלממשלה יש גישה אליו, וכך היא יכולה לזהות מגמות התפשטות לפי מיקום.
הגבלות כאלה שאפל שמה על האפשרות של מפתחים להשתמש במידע על משתמשים מסייעת לשמירה על פרטיות במקרים רבים, אך גם מספקת לחברה יתרון תחרותי, עם פונקציונליות גבוהה יותר לאפליקציות שלה, על פני אפליקציות של מפתחי צד ג'.
כך למשל, מערכת מעקב ההדבקות של אפל וגוגל פועלת כל הזמן ברקע של המכשיר, ומבצעת מעקב שוטף אחרי מקרי הדבקה. לעומתה, עם גישה מוגבלת לבלוטות' אפליקציות של מערכות הבריאות צריכות להיות פתוחות על המסך כל הזמן, ולא יכולות לעבוד ברקע כשמשתמשים באפליקציה אחרת, או מכניסים את מכשיר הטלפון לכיס.
למה האנשים לא זורמים
לצד סימני השאלה על הפונקציונליות של המערכות הללו עבור ממשלות, עולים גם סימני שאלה לגבי ההתקבלות שלהן בקרב הציבור האמריקאי. בסקר שביצע הוושינגטון פוסט עם אוניברסיטת מרילנד, נמצא שמרבית אוכלוסיית ארה"ב לא מוכנים להשתמש באפליקציות של אפל וגוגל, או שאינם יכולים להשתמש בהן. הסקר מצא כי כמחצית אולוסיית ארה"ב מעל גיל 65 לא מחזיקה בסמארטפון - שזו האוכלוסייה בסיכון הגבוה ביותר מוירוס הקורונה.
מקרב מחזיקי הסמארטפונים, מחצית אמרו שישתמשו באפליקציה כזו, והמחציתהשנייה אמרו שלא. הנטייה להסכים לשימוש באפלקיציה היא גבוהה יותר בקרב דמוקרטים, והנטייה שלא להסכים בקרב רפובליקנים. 43% הביעו אמון בחברות טכנולוגיה, לעומת 57% שהביעו אמון במערכות הבריאות הציבוריות.