פרופ' מנואל טרכטנברג / צילום: איל יצהר
"מדינת ישראל עמדה בכבוד בפן הבריאותי של משבר הקורונה, על אף הכשל הניהולי", אומר פרופ' מנואל טרכטנברג. "אבל המבחן הגדול לפנינו, וצריך להבין את זה. הפוטנציאל לתסיסה חברתית הוא מאוד גדול, וההשלכות עלולות להיות קשות מאוד. זו שעת מבחן קשה - אבל אנחנו יכולים להתמודד עם זה. ואני מקווה שהפוליטיקה לא תכשיל את ההתמודדות הזאת".
במבט קדימה, טרכטנברג אומר בראיון ל"גלובס", אפשר לזהות אתגרים כבדים, ובהם העובדה שפגיעת המשבר לא מתחלקת באופן שווה. "כשאתה מסתכל על הנתונים, מי מובטל או מושבת היום? מי מיליון האיש האלה? השכר הממוצע שלהם נמוך ב-33% מהשכר הממוצע במשק. יש בהם יותר נשים ויותר צעירים. זה אומר את הכול. יש כאן פגיעה דיפרנציאלית. אם כולם מרגישים שהם נפגעו באותה מידה, אז אפשר לומר 'אוקיי, כולנו מהדקים את החגורה ועוברים את הסערה'. אבל זה לא ככה".
השבוע התפרסמו הנתונים העדכניים של הלמ"ס, שמתארים במספרים את עומק המיתון אליו נקלע המשק. בחישוב שנתי, התוצר התכווץ ברבעון הראשון ב-7.1%. "לצערי הרב התוצאות לרבעון השני יהיו יותר גרועות כמעט בוודאות", אומר טרכטנברג. "מכיוון שהמכה הגדולה של הסגר, ובכלל המצב הכלכלי, יבואו לידי ביטוי ברבעון השני. ברבעון הראשון תפסנו את מה שקרה במחצית השנייה של מרץ, אבל ברבעון השני יבוא לידי ביטוי אפריל, שהוא החודש הכי גרוע, ולפחות מחצית ממאי. כלומר מחצית מהרבעון השני הוא זה שסבל מההשלכות החמורות של הסגר. ולכן מה שראינו זה פרומו. זה לא מייצג במלוא העוצמה את המכה לכלכלה".
במקביל לנתוני הלמ"ס, בנק ישראל פירסם השבוע תחזית צמיחה מעודכנת, לפיה המשק יתכווץ בשנה כולה ב-4.5%. "הכל עניין של תחושות יותר מאשר של חישובים מדויקים, אבל אני חושב שהתחזית של בנק ישראל לשנה כולה אופטימית מדי", אומר טרכטנברג. "אני חושב שהתוצאה תהיה יותר גרועה, בסביבות 6%. כך או כך המספרים האלה מאוששים את מה שידענו. בצורה חסרת תקדים בהיסטוריה של מדינה ישראל, 2020 תיזכר כשנה שבה התוצר של המדינה צנח באחוזים ניכרים".
"יש יכולות וגופים, וזה לא בא לידי ביטוי"
"פרדוקס הקורונה בישראל". זו הייתה כותרת ההרצאה שנשא טרכטנברג בכנס שנערך לפני כמה שבועות במכון הורביץ לניהול אסטרטגי בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב. הכנס עסק ב"היבטים אסטרטגיים בניהול משבר הקורונה והיום שאחרי", והפרדוקס אותו מזהה טרכטנברג נוגע בדיוק בנקודה הזאת: כשל ניהולי, שלצידו תוצאות בריאותיות טובות. והכשל הזה, הוא מסביר, צריך להטריד אותנו לאור מה שעוד בפתח.
"כשאתה מסתכל על מספר המתים מקורונה, המספר מאוד נמוך וזה ללא ספק הצלחה. מצד שני הניהול של המערכה היה ניהול כושל ביותר". איך מיישבים את הסתירה? פרופ' טרכטנברג, מאוניברסיטת תל אביב ומוסד שמואל נאמן בטכניון, מציין שלושה גורמים. "בהתחלה התקבלו החלטות טובות מאוד, בעיקר סגירת הכניסה לארץ בשלב מוקדם, והסגר ההדרגתי.
"שנית, העובדה שעם כל הביקורת יש אצלנו עדיין שכבה ממש טובה של פקידות בכירה.
"הדבר השלישי הוא שגם מערכת הבריאות התגייסה מלמטה למעלה. אני מכיר את הדברים, ואת חלקם מקרוב. ההתארגנות שהייתה בתל השומר וגם באיכילוב היא מדהימה, וגם יוזמת הבדיקות במכון ויצמן ובאוניברסיטת תל אביב. הייתה התגייסות מלמטה שבעצם מילאה את הוואקום. ולצידם ההתערבות והפעולה הנמרצת של מערכת הביטחון, ובעיקר של צה"ל. הם בעצם מתישהו לקחו פיקוד על הצד הניהולי, הקימו חמ"ל במכון גרטנר, ומי שניהל את זה זה הצבא, וגם המוסד היה מעורב".
מה היה הכשל הניהולי?
"למשבר יש מגוון אספקטים. בהתחלה, ההיבט הבריאותי היה דומיננטי, ובצדק. וכאמור, התקבלו החלטות טובות בהתחלה, ואפילו טובות מאוד. אבל כבר אז התרחשה הפאשלה האדירה בפורים. זה כשל ניהולי. במקום לתת הוראה חד משמעית שאין התכנסויות והתקהלויות, נקודה, ניתן היתר למה שאחר כך הפך לבעיה מספר אחת: ההתפרצות במגזר החרדי. יש מי שמאשים את החרדים. אני לא מאשים אותם, אלא את מי שאיפשר את זה. היה היתר מפורש. זה לא כמו ההילולה בהר מירון, ששם התפלחו.
"דבר שני זה בתי האבות. מדי ערב הייתה בטלוויזיה קריאה נואשת של משפחות שעמדו בחוץ ואמרו 'קורה פה משהו רע'. יום אחרי יום. לא עשו כלום. זה אחד הדברים שהכי מקפיצים אותי, כי ברור שאפשר היה להציל חיים בפעולה לא מסובכת, שזה לבדוק ולבודד. אל בתי האבות הגיעו באיחור של משהו כמו שלושה שבועות".
"דבר שלישי, התחום הכלכלי. מההתחלה ועד היום זה היה כשל טוטלי. לא ניתן מענה. היו 'כאילו החלטות'. אמרו 80 מיליארד שקל. איזה 80 מיליארד שקל? על מה אתה מדבר בכלל? הרוב היה צריך להיות בצורה של הלוואות, בתנאים מועדפים. לא קרה כלום בהתחלה. מספר ההלוואות שניתנו היה אפסי. או המענקים לעצמאים: גילו רק אחרי חודש שבעצם המענק לא ניתן לעצמאים בעלי חברה שמשלמים לעצמם משכורת. אבל רוב העצמאים פועלים בצורה כזו. אתה אומר לעצמך, 'מה זה הדבר הזה?'. הסיוע הכלכלי אמנם משתפר, אבל תחשוב, זה לקח חודשיים. זה כשל ניהולי.
"ולמה היה כשל ניהולי בתחום הכלכלי? מאוד פשוט. שר האוצר סיים את תפקידו וגמר עם זה לפני שנה. לא רק שהוא סיים את תפקידו באוצר, הוא סיים את תפקידו בפוליטיקה. עכשיו מה אתם רוצים מהבן אדם? אני לא מאשים אותו, אבל לא יכול להיות שהוא ימשיך לכהן בסיטאוציה הזאת.
"או למשל שי באב"ד (מנכ"ל האוצר היוצא). אני מכיר אותו, ואפשר להגיד עליו מה שרוצים, אבל הוא חכם וחריף. אספר לך קוריוז: לפני שנה וחצי עשו מסיבת פרידה גדולה בבנק ישראל לאשתי (המשנה לשעבר לנגיד בנק ישראל, נדין בודו טרכטנברג, א"פ). באב"ד דיבר שם ואמר 'זו הפעם האחרונה שאני נושא דברים במסיבת פרידה של מישהו אחר. כי זהו, אני סיימתי'. לפני שנה וחצי! אז מה אתה רוצה? הכשל פה הוא כשל קולוסאלי.
"מערכת החינוך - חוזרת רק עכשיו, שזה חכמה גדולה, כי חוזרים באופן כללי. אבל איך לנהל את הסיפור? מהיום הראשון עד היום זה אחד התחומים שבהם הכי כשלנו. ושוב, מי היה שר החינוך? מינוי פוליטי ארעי חסר תוחלת.
"ולבסוף הכישלון גם הסברתי. אפשר להגיד מה שרוצים על ברסי (מנכ"ל משרד הבריאות היוצא משה בר סימן טוב, א"פ). בסוף הדבר הזה נפל על הכתפיים שלו. הוא לא נחמן שי (שכיהן כדובר צה"ל במלחמת המפרץ הראשונה, א"פ). העניין של תקשורת מול הציבור הוא דבר שדורש הרבה חשיבה, היערכות. זה דבר קריטי בהתמודדות עם המשבר".
הכשל הניהולי שאתה מצביע עליו: זו תולדה של הסיטואציה הפוליטית? או שאולי יש כאן דפוס ישראלי, שבו אנחנו נקלעים למשברים ואז מאלתרים את דרכנו החוצה?
"אתה צודק שיש פה משהו שהוא מאוד בדי-אן-איי הישראלי. יש דוגמאות קיצוניות של מלחמת יום כיפור, שעד שלא בא שרון ולקח את המושכות ועשה את התפנית היינו בכשל טוטלי. אבל מעבר לדי-אן-איי, אנחנו די יודעים לנהל. כנגד האגדה האורבנית שאנחנו לא יודעים לנהל - הצבא יודע, יש מערכות וגופים שיודעים לעשות את זה". אבל יכולת הניהול של הצבא לא באו לידי ביטוי מלא, אומר טרכטנברג, "גם מסיבה פוליטית. הרי ראש הממשלה לא רצה לתת לבנט".
"ויש כאן גם כשל ברמה אחרת", מוסיף טרכטנברג. "יש גוף במדינת ישראל שנקרא רח"ל (רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון). הגוף הזה לא בא לידי ביטוי בכלל. אם זה לא בא לידי ביטוי בסיטואציה הזאת אז מתי?
"אז יש יכולות וגופים, וזה לא בא לידי ביטוי. ואלה דברים שצריך ללמוד אותם, להפיק לקחים ולהתארגן אחרת, כי זו הייתה חזרה גנרלית. תאר לעצמך שיבוא גל שני (של נגיף הקורונה), אפילו בעוצמה פחותה, יחד עם אירוע בצפון או אירוע בעזה. הרי ההסתברות לכך גבוהה באזורנו. מה אז?".
"אנחנו רק בהתחלה, שיהיה ברור. ואין ניהול"
"במבט קדימה", אומר טכרטנברג, "המשבר הופך בעיקרו למשבר כלכלי. ואנחנו רק בהתחלה, שיהיה ברור. ואין ניהול של זה. תראה מה שהולך להיות: יש 34 שרים שמחציתם מעולם לא היו בתפקיד של שר. רובם ככולם לא היו בתפקיד ניהולי. והם צריכים למנות את הצוות שלהם, ותוך כדי כך צריכים להעביר תקציב מדינה. ולא רק זה, הם צריכים להבין איך הגוף שנקרא ממשלה מתנהל. הרי זו ממשלה חסרת תקדים לא רק בגודלה אלא גם בהסכם הקואליציוני, בחוסר האמון המוחלט בין הצדדים.
"איך ינוהל המשבר הכלכלי בחודשיים-שלושה הבאים? אני מסתכל על זה ואני חרד. לא רק שהתוצר הלאומי של ישראל חוטף, ויירד לפחות ב-6%, ובהסתברות גבוהה יירד יותר, שזה אף פעם לא קרה לנו. אלא שכאמור הוא ייפגע דיפרנציאלית באוכלוסיות שונות, וזה גורם לתסיסה.
"איך ינוהל הדבר הזה? יש שר אוצר שאפשר להגיד מה שרוצים אבל כלכלה זה לא התחום שלו. אני עזרתי ליאיר לפיד כשהוא לקח את תפקיד שר האוצר. הייתי בא אליו הביתה והיינו יושבים בערב. זה קשה כשבן אדם לא מכיר את האינסייד של הכלכלה. ואני לא מאשים. אני אומר כעובדה. אתה צריך לקבל החלטות. ופה כבר יהיו החלטות מאוד כבדות משקל.
"אני שמתי את האצבע על הנושא של הניהול. החלטות נקודתיות אתה יכול לקבל. לפתוח ולסגור כשיש 300 או 400 (חולים), זה ניתן לתיקון. אבל אם אין לך מערכת שיודעת לתפקד באופן שוטף וממושך, ולקבל החלטות ולתקן את ההחלטות, בסוף אתה תחטוף. לא יעזור כלום".
אבל הממשלה היא דבר נתון. זאת הממשלה שהושבעה.
"זאת הממשלה. אבל גם הממשלה הזאת יכולה להקים מנגנון ניהולי למשבר. הרי זה משבר מסוג אחר. צריך להקים שלד של מנגנון שיידע להתמודד עם גל שני או מעין גל שני. אני חושש מאוד שזה לא יקרה. בין היתר כי יש מי ש'נהנה' מהמצב הזה, וזה ראש הממשלה. כי כשיש פיזור של 34 שרים ואין מנגנון, אז הכל בסופו של דבר עולה למעלה וזה נותן המון כוח לקודקוד".
במצגת שלו בכנס מכון הורביץ, אגב, טרכטנברג הציג הצעה למבנה ארגוני לניהול ברמה הלאומית. לפי הצעתו, מתחת לקבינט הקורונה, ולצד גופי הביצוע, יעמוד מטה קורונה שירכז את עבודתן של שמונה ועדות ייעודיות בחלוקה נושאית - מקשר עם הציבור, דרך חינוך וכלכלה, ועד אוכלוסיות מיוחדות.
גודל הממשלה הוא פשרה, תקלה, או שיש כאן באמת פיזור כוח שבעצם מרכז את הכוח בידי ראש הממשלה?
"אני לא חושב שזה קרה בגלל זה. זו הייתה התגלגלות של הדברים. אבל יש לי ביקורת מאוד גדולה על התוצאה הסופית. זה לא ביקורת ימין או שמאל. נתניהו ראש הממשלה. בסדר, קיבלנו. אני מכיר את השירות הציבורי, אני מכיר את המשרדים, אני מכיר את הגופים האלה. הנזק שנגרם כתוצאה מכך שאתה מתייחס לא רק למשרדים אלא גם לחלקים מתוך משרדים כאבני לגו שאתה מסדר, כשהעיקרון המסדר הוא פליטי ולא התאמה לתפקיד ולא סינרגיה ולא כלום, אז התוצאה לא יכולה להיות טובה למדינת ישראל. ובתוך זה האופק של השרים הוא בקושי שנה וחצי - אז אתה מבין, טוב לא יכול לצאת מזה. אז נכון, חסכנו לעצמנו בחירות רביעיות. אבל הברוך שנכנסו אליו במוקדם או במאוחר יתפוצץ לנו בפרצוף".
ויש את הסוגיה הנפרדת של מה המדיניות המאקרו כלכלית הנכונה.
"אני מסכים איתך, זו סוגיה נפרדת. אנחנו צריכים להבין עד כמה הסיטואציה יוצאת דופן. היא יוצאת דופן ברמה עולמית. אני רוצה להזכיר: מאז שנות ה-30 מעולם לא קרה שהתוצר הכלכלי של העולם כולו התכווץ בכמה אחוזים. אף אחד לא יודע בכמה זה יסתכם ב-2020 אבל זה יהיה לפחות 3%. זה מעולם לא קרה. יש התכווצות של הסחר הבינלאומי, בממדים מאוד משמעותיים.
"אם עושים זום למדינת ישראל, התוצר שלנו הולך להתכווץ בלפחות 6% לפי התחזית של קרן המטבע, עם פגיעה חזקה מאוד בענפים מסוימים, אבטלה מאוד גבוהה. זה סיטואציה שלא התמודדנו איתה מעולם. לא ב-2008-9, לא ב-2002, לא במלחמת יום הכיפורים ואפילו, למרחיקי לכת, לא במיתון הגדול של 1966. לא הייתה סיטואציה כזאת".
בישיבת הממשלה השבוע נגיד בנק ישראל אמיר ירון הדגיש את הצורך להוציא לפועל כמה שיותר מהר את תוכניות הסיוע הנוספות, גם אם הן לא מושלמות. זה מתקשר למסר שלך?
"לחלוטין כן. שמחתי שנגיד בנק ישראל אמר זאת. אנחנו עדיין עדים לקיפאון ביורוקרטי, באוצר בעיקר, שקשור בין היתר לחילופי גברי בהנהלת המשרד. יש פה גורמים אובייקטיביים, זה לא עניין של חוסר רצון, אבל יש לכך השלכות. כל מה שקרה בזירה הפוליטית, שלא הייתה ממשלה ואין תקציב, ורק עכשיו הקימו את הממשלה. כל זה בסוף בא לידי ביטוי, בין היתר, באותו קיפאון ביורוקרטי מול צורך דחוף לסיוע ותמיכה, בעיקר לעצמאים ולעסקים הקטנים, שהם אלה שסובלים בעיקר.
"השכירים סובלים, אבל מקבלים דמי אבטלה. ויש מגזרים שלמים, כל המגזר השלישי, שבכלל אין לו מענה היום. מדובר על עשרות אלפי עובדים שפוטרו או יצאו לחל"ת מהעמותות. וצריך להבין שפה הפגיעה כפולה כי העמותות האלה אמורות לתמוך בחלשים והן בעצמן הפכו למוכות, ואין להן כרגע מענה. כך שטוב עשה נגיד ישראל - בעצם הוא הוציא כרטיס צהוב לממשלה על ההיערכות הלקויה ועל ההתמהמהות בסיוע".
דיברנו על ניהול. מבחינת מדיניות, מה היית רוצה לראות את הממשלה עושה?
"צריך לעשות הבחנה ברורה בין שני חלקים שונים. תחשוב על חולה שמגיע במצב חמור, אני לא רוצה להגיד קריטי, לחדר מיון בית חולים. זה המצב של כלכלת ישראל כרגע. המשק חווה תאונת דרכים, הקורונה, ומביאים אותו לחדר מיון. מה עושים? בחדר מיון קודם כל מייצבים את המצב. קודם כל צריך שהאדם יחיה. זו פעולה מאוד שונה ממה שיבוא אחר כך, שזה דיאגנוזה יותר עמוקה, האם היו לו מחלות רקע או תהליך שיקום. אלה השלבים, וזה לא שונה מעולם הרפואה".
"כרגע אנחנו נמצאים בשלב של ייצוב מצב הפציינט, וזה כאמור לא נעשה בצורה מספקת. נעשו צעדים, בעיקר מול השכירים, לא נעשה מספיק מול העצמאים, ולא נעשה כלל לגבי המגזר השלישי.
"בו בזמן צריך לתכנן את השלבים הבאים. מה עושים מול אבטלה, שלפי ההערכות תרד ל-10% לקראת סוף השנה. מדובר על מסה. בפעם האחרונה שחווינו דבר דומה זה היה בגלל העלייה הרוסית - שהייתה תופעה מבורכת. הפעם מדובר על אנשים שעבדו יום לפני והוצאו החוצה בגלל המשבר. לחלקם לא יהיה לאן לחזור. יש סקטורים שנפגעו ולא יתאוששו בעתיד הנראה לעין. חלק מהפירמות הקטנות צריכות לעבור תהליך התייעלות, ולא יעסיקו אותם מחדש. מה עושים מול זה?
"מעבר לכך, לחשוב מהם מנועי הצמיחה החדשים של מדינת ישראל. צריך למחוק מהלקסיקון את הרעיון של לחזור למצב שהיינו בו. אתה לא מחזיר את המשק לשם. אין דרך לחזור לשם וזה לא רצוי. אתה מביא את המשק למקום אחר".
טרכטנברג מוסיף עצה לשרים הכלכליים בממשלה החדשה. "לא להתפתות לכותרות בעיתון של מחר בבוקר על מעשה ש'מיטיב' עם סקטור כזה או אחר. לא להתפתות לזה מסיבה כלכלית וגם לא מבחינה פוליטית. הכותרת של היום נשכחת מחר. אבל התוצאות הכלכליות, שלפיהן הם יישפטו, יישארו. ולא להתפתות לחזור על טעויות, כמו המענק פר ילד, שנתניהו הכריז עליו לפני חודש וחצי, שלא עשה כהוא זה, כלום, כדי לטפל בבעיות המיידיות שהיו באותו מקום. תקציב המדינה הוא בהגדרה שמיכה קצרה מדי, ובסיטאוציה הנוכחית השמיכה התקצרה עוד, צריך לשמור את התחמושת ולהשתמש בה בצורה מושכלת".
ובמבט קצת יותר ארוך טווח, לקינוח, אומר טרכטנברג, . "אני כן חושב שהמשבר הזה יהיה זרז לחשיבה מחודשת, לא רק אצלנו אלא בכל העולם".
איך למשל?
"הקורונה כשלעצמה לא משנה מציאות, אבל היא מעצימה תהליכים קיימים, טובים ולא טובים. קח את האי-שוויון, שהחל להעסיק את העולם ביתר שאת בעקבות המשבר של 2008-2009. זה רק החמיר מאז. כמו שאמרנו, בקורונה הפגיעה היא דיפרנציאלית, אז היא מאוד מעצימה את האי-שוויון. ההתמודדות עם הסוגיה הזאת תצטרך להיות הרבה יותר בסיסית. זה לא עניין של איזה התאמה בשוליים.
"העניין של שינוי האקלים, והעובדה שהכלכלה היא זאת שגורמת לזיהום ולשינוי האקלים, הצמיחה בכל מחיר והתוצאות הקשות שלה - השאלות האלה יעלו ביתר שאת. זה לא יהיה רק 'אוקיי יצאנו מהדבר הזה, חזרנו והתאוששנו'. לא. זה יכריח אותנו להתמודד עם שאלות עומק".