שירה גרינברג, מאיר שפיגלר, איציק שמולי / צילום: איל יצהר, דוברות משרד האוצר
לאחר מאבק ממושך של ארגוני החברה האזרחית, הגיעו משרד האוצר ומשרד הרווחה להסכמה על מתווה משותף לעצירת קיזוזי דמי האבטלה מקצבאות הבטחת הכנסה, מזונות, זקנה, נכים ושארים. המשמעות: הכספים שקוזזו מקצבאותיהם של האוכלוסיות המוחלשות, לאחר שהוצאו לחל"ת בשל משבר הקורונה ולא היו זכאים ל"כפל קצבאות" - יוחזרו. בנוסף הוסכם כי כספים אלו לא יקוזזו גם בחודש יוני.
בכך, עתיד לבוא לסיומו מחדל קיזוז הקצבאות, זאת בהנחה שהכנסת תאשר את החקיקה הזמנית בנושא בשבוע הבא.
אלא שהדברים אינם מוסדרים לטווח הארוך. הפתרון שניתן לתקופה הקצרה של חודשי הסגר, הוא במידה רבה פלסטר זמני לבעיה המדממת גם בימי שגרה; דמי אבטלה, רשת הגנה חלקית וזמנית שאותה מעניקה המדינה לאנשים שברגע איבדו את האפשרות להתפרנס, אינם מוענקים דווקא לאלו שמתקיימים משכר נמוך לצד קצבה זעומה.
כדי להסביר על מה המהומה, יש להבין תחילה איך פועל המנגנון המדובר לקיזוז כפל קצבאות:
ובכן, במהלך תקופת הקורונה פוטרו או הוצאו לחל"ת כ-40 אלף אזרחים שזכאים בשגרה להבטחת הכנסה (זקנה, נכות, שארים). בימים רגילים של טרום-הקורונה, המדינה לא מאפשרת לאותם אזרחים ליהנות מ"כפל קצבאות" - כלומר, אותו מפוטר או חל"תניק יוכל לזכות רק בתשלומי הבטחת הכנסה. התוצאה: במצב של פיטורים או חל"ת, אזרחים אלו - שלרוב נמנים על האוכלוסיות המוחלשות מבחינה כלכלית - מאבדים הכנסה משמעותית.
במשרד האוצר סירבו תחילה להעניק את הסעד הזמני לכ-40 אלף מפוטרי הקורונה הזכאים לקצבה, למרות עמדת הביטוח הלאומי, ושלחו את הארגונים החברתיים למאבק ארוך לצד סיוע אד-הוק במזון וסיפוק הצרכים הקיומיים של אלו שנותרו ברגע אחד ללא עבודה, עם קצבה זעומה, ומצב פיננסי שלא מאפשר קבלת הלוואה.
אותו משבר חריף הוליד גם הזדמנות: תיקון עוול היסטורי, באופן כזה שגם אחרי משבר הקורונה יאפשר למפוטרים או חל"תניקים לזכות לכפל קצבאות.
תקווה לשינוי? "חיי עוני ללא אפשרות מילוט"
מה הסיכוי לשינוי? טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי, מבהירה כי הארגונים החברתיים ימשיכו את המאבק, לטובת ביטול קבוע של היעדר כפל קצבאות בנוגע לקצבת אבטלה. "דווקא למבוגרות עובדות, חד-הוריות, נכים ואנשים שחיים בעוני, שיוצאים לעבודה ומפוטרים, צריכה המדינה לאותת שיש להם גב ורשת ביטחון, שיעודדו אותם לצאת לעבוד", אומרת ניר. "המצב הקיים דן אותם לחיים בעוני ללא אפשרות למילוט".
איציק שמולי, שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, מבטיח לפעול לפתרון עוולת הקצבאות גם בימי שגרה, ולא להסתפק בפתרון הזמני שניתן למפוטרי הקורונה. "קיזוז הקצבאות בתקופת הקורונה בפרט ובשגרה ככלל הוא עוול לאוכלוסיות החלשות ביותר", אומר שמולי. "אני שמח שהצלחנו לבטל את הקיזוז בתקופה זו ואפעל כדי לתקן את העוול גם בשגרה".
לפי נתוני שירות התעסוקה המוכרים למשרד האוצר, דווקא העובדים בעלי השכר הנמוך במשק הם הראשונים שיצאו לחל"ת, ולפי הערכות - הם לא יהיו הראשונים לחזור מהאבטלה שנכפתה עליהם. "אנחנו רואים שבענפים שבהם השכר גבוה, מי שנפלט אלו האנשים בעלי השכר הנמוך, ודאי בענפים בהם העבודות יחסית פשוטות. הפגיעה העיקרית היא בחלקים החלשים יותר בחברה ובשוק העבודה", מסביר בנימין בנטל, פרופ’ לכלכלה באוניברסיטת חיפה וחוקר במכון טאוב.
ואכן, מניתוח אגף הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג עולה, כי העובדים שהוצאו לחל"ת השתכרו בממוצע כ-33% פחות מהשכר הממוצע במשק. השכר הממוצע של המושבתים עמד על 6,342 שקל בחודש, בהשוואה לשכר הממוצע במשק ב-2019 שהסכתם ב-10,481 שקל לחודש. גם לפי דוח של משרד האוצר עצמו, בנוגע למפוטרי הקורונה, מצוין כי "מדובר בעובדים חלשים יותר להם קושי גדול יותר לחזור למעגל התעסוקה". כלומר, ספק אם הסעד הזמני שניתן עד יוני, יהווה פתרון מלא.
גם בטווח הארוך, מדגיש בנטל, זו הזדמנות לתקן את המצב הקבוע. "אין שום סיבה שיימנעו מאנשים להשתתף בשוק העבודה - וזה מה שהצעד הזה עושה. אנשים נענשים על זה שהם יוצאים לעבוד. בתנאים הקיימים, האינטרס הראשון במעלה הוא להחזיר אנשים לשוק העבודה, וזה גם נכון בטווח הרחוק. בהינתן המצב הקיים, צריך לנתק את הקשר בין השתתפות בשוק העבודה לבין קצבאות. משרד האוצר יצטרך לשאת בעול בטווח הקצר, אבל התמורה תגיע מאוד מהר כי ההשתתפות בשוק העבודה תגדל והתוצר יעלה".
מה עושים? "להעלות את הקצבאות"
גם בימי שגרה, הקצבאות בישראל לא הופכות את הזכאים להן לעשירים. למעשה - במרבית המקרים, הן אינן מאפשרות קיום בכבוד. פרופ’ ג’וני גל, חוקר מהאוניברסיטה העברית וממכון טאוב, הגיש יחד עם פרופ’ אבישי בניש וד"ר רוני הולר נייר עמדה למשרד האוצר והרווחה, שבו עמדו המומחים על גודל השעה לצורך רפורמה ברשת הביטחון הסוציאלי לאחר המשבר.
"מצד אחד, אין היגיון גדול בכך שיהיה כפל קצבאות. המצב הרצוי הוא שקצבאות יהיו מספיק גבוהות, ושאדם יוכל להתקיים מהן. זה נכון במיוחד לגבי הבטחת הכנסה ומזונות", מסביר פרופ’ גל. "אך הקצבאות עצמן נמוכות מאוד, ומה שקרה במשבר הזה, זה שאנשים שעשו מה שהמדינה מצפה שהם יעשו - נאלצו להתקיים בסופו של דבר רק מהקצבה המאוד נמוכה. צריך לתקן את מנגנון דמי האבטלה, כך שיספק מנגנון הגנה טוב יותר ונגישות רחבה יותר".
כעת, אומר גל, "יש תפיסה שאומרת שאנחנו לא צריכים להעלות קצבאות ולהקשות על הנגישות לקצבאות, ובפועל התוצאה היא שההוצאה על ביטחון סוציאלי ורווחה היא נמוכה לעומת כל מדינות הרווחה האחרות. יש לנו שיעורי עוני גבוהים יותר, ורמת אי שוויון גבוהה. יש עכשיו הזדמנות ונכונות ציבורית לתיקון המצב.
"מצד שני, בתקופה שבה יש ירידה בצמיחה והרבה אנשים מחוץ לשוק העבודה, יש גם דלות משאבים. המאבק על לאן יילך הכסף הוא מאבק לא פשוט, ולא בטוח שהממשלה הזו תהיה מוכנה לעשות את זה".
אז מה צריך לעשות?
"צריך להעלות את גובה קצבאות הבטחת ההכנסה, כך שלא יהיה נמוך מ-70% מקו העוני, כדי שהמעבר להכנסה משוק העבודה יהיה חלק. צריך ליצור מערכת שתאפשר לתת מענק עבודה חודשי, ויהיה ברור לאנשים שהם מקבלים תוספת להכנסה שלהם היום. אנחנו יודעים ששיעור המיצוי של מענק עבודה הוא משהו כמו 70%, ושיעור המיצוי של הבטחת הכנסה הוא בין 50%-70%. הרבה אנשים באוכלוסיות הכי מוחלשות שזכאים לקצבאות האלו - לא מקבלים אותן".
פרופ’ בנטל מסביר, כי בזמן שהממשלה מנסחת פתרונות למשבר הקורונה, עליה לשקוד על תוכנית שניתן יהיה ליישם במהירות במשבר הבא - או בגל השני, אם יפקוד את ישראל. "כל תוכנית שתגובש עכשיו, צריכה להיות כזו שהאוצר יתחייב אליה, גם אם יהיה גל שני. צעדי המדיניות צריכים להיות ברורים ושקופים, ובשום פנים אסור לחזור על התרגיל הזה של ההוצאה לחל"ת. זה צעד שהתברר כהרסני, ועכשיו ההחזרה של האנשים למקום העבודה היא בעייתית", אומר בנטל.
לטענתו, "גם עכשיו, אם אנחנו מסבסדים מעסיקים, אז הכוח מחולק בצורה לא סימטרית. מי שבלאו הכי חזק יותר - מקבל את הכוח, במקום לתת את הכוח למועסק באמצעות סובסידיה. ברגע שזה מראש ניתן למעסיק, יחסי הכוחות במו"מ מתעוותים לטובתו, במיוחד לגבי העובדים החלשים יותר".