ח"כ מיקי זוהר / צילום: שלומי יוסף, עיבוד תמונה: טלי בוגדנובסקי
גם בימים שאחרי נאום התוכחה בבית המשפט, רבים מתומכי ראש הממשלה ממשיכים להדהד אחד מהדברים שטען שם: הוא, בנימין נתניהו, האדם הראשון בהיסטוריה שעומד למשפט רק משום שכתבו עליו בעיתון דברים טובים. "המציאו סעיף מיוחד בעבורי שלא קיים באף ספר חוקים בארץ ובעולם", הוא סיפר למצלמות. "מאז הכרזת העצמאות של ארה"ב לא הוגש נגד אף אדם כתב אישום בגין סיקור עיתונאי אוהד".
על התזה חזרו בין השאר יו"ר הכנסת יריב לוין - "האישומים נגד ראש הממשלה חסרי תקדים בדמוקרטיות המערביות"; אוסנת מארק - "מנדלבליט הצליח לתפור תיק על עבירה שלא קיימת"; וגם יו"ר הקואליציה מיקי זוהר - "המציאו לכבוד נתניהו עבירת שוחד חדשה שנקראת סיקור חיובי".
התיאורים האלה, שעלו אפילו בניתוחים של כמה פרשנים משפטיים, חוטאים לעובדות לפחות בשלוש נקודות.
האישום לא נקרא "סיקור אוהד". אין סעיף שאוסר ליהנות מעיתונות מלטפת, אבל כתב האישום לא "תפר" לנתניהו סעיף כזה. בתיקי 2000 ו-4000, שנוגעים לקשריו עם מוזס ואלוביץ', נתניהו נאשם בסעיף 284 לחוק העונשין, "מרמה והפרת אמונים". בתיק 4000 הוא נאשם גם בסעיף 290, "לקיחת שוחד". מרכיב חשוב בסעיפים האלה הוא ניצול לרעה של כוח שלטוני - "עושה במילוי תפקידו מעשה… הפוגע בציבור", במקרה הראשון; "לוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו", במקרה השני.
ואכן, לפי האישומים, בפרשת 4000 נתניהו "הפעיל את כוחו וסמכויותיו כעובד ציבור", כולל שימוש בעובדי ציבור אחרים, כמו דוד שרן ושלמה פילבר, כדי לקדם אינטרסים עסקיים של שאול אלוביץ'. בפרשת 2000 הוא "ניצל את מעמדו וכוח המשרה כדי לקבל טובת הנאה אישית". בקיצור, השאלה היא לא רק מה נתניהו קיבל, אלא מה הוא נתן.
לא ראשון מסוגו בישראל. הרבה עובדי ציבור נאשמו כמובן בניצול משרתם תמורת טובות הנאה. אבל לפחות במקרה של ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני, אחת מטובות ההנאה התבטאה בהטיית סיקור. שמעוני נאשם שקידם עסקים של קבלן, הן תמורת מאות אלפי שקלים, הן תמורת סיקור תומך במקומון והשבתת הפעילות של אתר "עוין". שמעוני אומנם הורשע בנובמבר שעבר רק על השוחד שקיבל בכסף, אבל השופטת לימור מרגולין-יחידי הדגישה שטובות הנאה יכולות להתבטא עקרונית גם בצעדים לשיפור דימויו של נבחר הציבור וב"פרסום אוהד וחיובי".
לא תקדים עולמי. בניגוד לטענה רווחת, מקרה נתניהו אינו "הפעם הראשונה ברמה עולמית" שבה אדם נאשם בעסקה מושחתת לקבלת סיקור אוהד. בכתבה של "המשרוקית" בדצמבר הצגנו תקדימים לחקירות כאלה בכמה מדינות, שבמקרה אחד הובילו להרשעה: נשיא פרו אלברטו פוג'ימורי נידון ב-2015 לשמונה שנות מאסר בגין מעילה בכספי ציבור כדי להטות לטובתו את הסיקור בשמונה צהובונים. מה שנתן היה תקציבים ממשרד הביטחון; מה שקיבל היה כותרות שסייעו לו בבחירות. פוג'ימורי זוכה לבסוף בערעור בנימוק של מחסור בראיות.
לקריאה נוספת:
כתב האישום נגד נתניהו, מוזס ובני הזוג אלוביץ'
הכרעת הדין במשפטו של איתמר שמעוני
בדיקת המשרוקית - מיקי זוהר על ההאשמות נגד נתניהו
"מאוסטרליה ועד פרו: לא רק בישראל חוקרים סיקור חיובי לפוליטיקאים", המשרוקית של גלובס
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדם, ראש הממשלה בנימין נתניהו, איריס ושאול אלוביץ' וארנון (נוני) מוזס מכחישים את המיוחס להם, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.