גילה גמליאל בולמת את תוכנית המשרפות של קודמה בתפקיד

רק לפני פחות מחודש הכריז המכרז להגנת הסביבה על התקדמות התהליך להקמת מתקני השבת אנרגיה מפסולת, אך היום, כך נודע לגלובס, החליטה השרה הנכנסת גילה גמליאל להקפיא את התוכנית ולבחון אותה מחדש. במפגש שקיימה היום השרה להגנת הסביבה עם ארגוני הסביבה, היא עדכנה אותם על החלטתה לבחון את הקמת המתקנים מחדש במסגרת גיבוש מדיניות פסולת, ולמידת הפתרונות הנוספים בתחום. ההחלטה מתקבלת לאחר התנגדויות רבות שצפו מעל פני השטח בתקופה האחרונה, לאור תוכנית הקמת משריפות הפסולת שקידם השר היוצא - זאב אלקין.

לאחר שנים של ניסיונות כושלים להפחית את היקף הטמנת הפסולת בישראל, הוחלט לאחרונה במשרד להגנת הסביבה לקדם הקמה של מתקנים להשבת אנרגיה באמצעות שריפת פסולת, שיטפלו ב-23% מהפסולת המצטברת והגדלה משנה לשנה בישראל, פסולת שייורית שלא ניתן למחזר. רק בחודש מאי, אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות הליך מזורז להקמת שלושה מתקנים בצומת מורשה, במתחם חירייה ובאשדוד, בנוסף לשני אתרים שאושרו לפני כן בנגב, באורון ובנאות חובב, ובנוסף למתקן שהמשרד להגנת הסביבה פרסם כבר מכרז לבנייתו ליד מעלה אדומים. המשרד להגנת הסביבה אף תיכנן להרחיב את המתקנים למוקדים נוספים ברחבי הארץ. ההשקעה במשרפות נאמדת בכ-4 מיליארד שקל, שהצטברו לאורך השנים בקרן הניקיון (קרן שאליה מועברים כספי היטל ההטמנה), ופרויקט המשריפות נחשב לפרויקט דגל של מנכ"ל המשרד, גיא סמט, ושל השר הקודם - זאב אלקין.

מדינה בְּזבל

מדינת ישראל ממוקמת במקומות האחרונים מבין מדינות ה-OECD בנושא ניהול הפסולת שלה, כשהיא מטמינה כ-80% מהפסולת הרבה הנוצרת בבתי האב. הטמנת פסולת פוגעת בקרקע, במקורות המים ואף מייצרת זיהום אוויר המהווה איום על בריאות האדם ועל הסביבה, ויתר על כן - גוזלת שטחים הולכים וגדלים, בהתאם לגידול המהיר באוכלוסייה. בנוסף לכך, רק לאחרונה דיווח המשרד להגנת הסביבה כי כלל שריפות הפסולת בישראל באתרים מוסדרים ופיראטיים תרמו בשנת 2018 כ-60% מפליטת חומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים לאוויר.

מתקני השבת אנרגיה מפסולת פועלים ברחבי העולם, כשהם מנצלים את הערך האנרגטי שבפסולת לצורך יצירת חשמל. יחד עם זאת, התהליך בישראל מלווה בהתנגדויות רבות של מועצות ורשויות מקומיות, וכן של ארגוני סביבה. לדברי המתנגדים, התהליך נעשה בלא שיתוף ציבור, כאשר כלל לא בטוח שבשנת 2020, כשהעולם מיישם יותר ויותר פתרונות של כלכלה מעגלית ומחזור פסולת, דווקא בישראל מקדמים פתרונות שיושמו במקומות אחרים לפני שנים רבות, וייתכן כי יש טובים מהם. עוד חוששים הארגונים כי שיעור הפסולת שתועבר אל המשריפות יהיה גדול מכפי שטוען המשרד להגנת הסביבה, והדבר יבוא על חשבון העברת פסולת למיחזור - כאשר בישראל אין תעשיית מיחזור, והמשרפות עלולות להפוך לפתרון לכל פסולת באשר היא. בנוסף, תושבים רבים וארגוני סביבה שונים חוששים שבהיעדר פיקוח ואכיפה סביבתית הדוקה, מתקנים אלה יהפכו למטרדים, ויובילו לפליטת מזהמים דווקא בסמוך למקומות ישוב. כמו כן, המודל הכלכלי שהמדינה מציעה, על פיו המשריפות יוקמו על ידי יזמים פרטיים, מוריד את המעורבות, האחריות והמחויבות של הרשויות המקומיות, ולא משיב לציבור את הכסף שהוא משלם על הטיפול בפסולת שלו.

"אדם פותח את החלון ותחתיו ייסעו אלפי משאיות זבל"

אחד המתנגדים הבולטים להקמת המשריפות, הוא אבי גרובר, ראש עיריית רמת השרון. לדבריו, הקמת משרפות בסמוך לעיר תוביל לעצירת התרחבות העיר ותוביל ליצירת בעיית מגורים באזור המרכז, כאשר השטח עליו מתוכננת לקום המשרפה, מיועד למתקני תשתית שיאפשרו את המשך התרחבותה של רמת השרון. "אם תוכניות הבנייה כפי שהן יצאו לפועל ותוכנית המשרפות תעמוד על תילה זה יצור מציאות המקבילה לכך שמישהו ישים מתקן כזה בכיכר רבין. אדם פותח את החלון ותחתיו נוסעות אלפי משאיות זבל", אמר גרובר. "באירופה מתקנים כאלה הם חוליה אחרונה בשרשרת אחרי טיפול של הפרדה במקור בבתי התושבים. האחוז מהפסולת שמטופל במתקנים הוא מזערי ולכן אי אפשר להשוותו לישראל. כאן מעיפים הכול לאש ומה שיהיה יהיה. אין לזה אח ורע".

גרובר מודאג גם מהשפעות בריאותיות, ואומר: "בדיונים על מתקני השריפה אנשי משרד הבריאות הודיעו שהם אינם יודעים להעריך את הנזק הבריאותי שיגרם מהם. אנחנו לא ניתן לתושבי רמת השרון להיות שפני ניסיון", אומר גרובר. "מצד אחד עוצרים את המשק כולו בגלל סכנת קורונה ומצד שני בונים מתקנים שעלולים להוות סכנה בריאותית. במיקום הנוכחי הן נמצאות מאות מטרים מבתי מגורים, ברדיוס לא הגיוני. יהיו מפגעי ריח וגזים שיסכנו את בריאות התושבים".

גם מומחי סביבה, אינם שבעי רצון מהתוכנית להקמת המשרפות כפי שהיא מתוכננת בשלב זה, ומהדרך שבה נבחר פיתרון המשרפות על פני פתרונות אחרים. "מדינת ישראל לא יכולה לקבל בשלב זה החלטות באופן הטיפול בפסולת. כל ההתנהלות עד היום, לא הייתה מסודרת, ולא הייתה מבוססת על מחקר בלתי מוטה. אין ראייה מרחבית מבחינת הטיפול בפסולת, ואין מחקר פסולת משמעותי. אי אפשר לעבוד בשליפות. צריך לבצע עבודה מקיפה - לרבות בחינת חלופות וניתוח כלכלי מקיף", אמרה פרופ' אופירה אילון, העוסקת מזה שנים רבות במחקר בנושא פסולת במוסד שמואל נאמן ואוניברסיטת חיפה. "אם תבוצע עבודה כזו, תתקבלנה תשובות שונות לגבי אזורים שונים בארץ. יכול להיות שהפתרונות שמתאימים לבאר שבע, לא מתאימים לקריית שמונה. יכול להיות שלבאר שבע, הפיתרון שמתאים כרגע הוא פתרון הטמנה, לעומת מצב שונה לחלוטין בקריית שמונה, שם אולי נכון לקדם משריפות או מתקנים קטנים לטיפול אנארובי. סט הטכנולוגיות קיים, לא צריך להמציא אותו. המשרד להגנת הסביבה ביקש להקים מתקנים של 1,500 טון לשריפה ביום - אלו מתקנים גדולים מאוד, כאשר בעולם מדברים על מתקנים של 500-700. לא ברור על סמך מה".

כדי לבחון את הדרכים האופטימליות לטיפול בפסולת, בשנת 2014 פורסם במשרד מכרז בהיקף של 40 מיליון שקל להקמת מרכז מחקר פסולות לאומי לחומרים, פסולות ומיחזור. מטרת המרכז הייתה לגייס את מיטב המוחות באקדמיה הישראלית ליצירת פתרונות מעשיים בתחום החומרים, הכלכלה המעגלית והטיפול בפסולת ולשמש כזרוע ייעוץ מקצועי למשרד. מסיבות שונות, התקציב קוצץ ויועד לפעילות אחרת.

אילון אף מדגישה את הצורך הרב בעירוב הציבור, לשם הצלחת פרויקטים תשתיתיים. "נושא קריטי נוסף הוא עירוב הציבור - לא "שיתוף הציבור". ראינו באיטליה למשל איך מערבים את הציבור. לרשויות המקומיות יש אינטרס, הן יכולות להיכנס למתקנים ולראות את הביצועים הסביבתיים, כי הן שותפות. בארץ, המטרה היא לעבוד עם היזמים בעוד הרשויות המקומיות לא מעורבות. אם לא יהיה עירוב ציבור, יהיה שידור חוזר של 'ליוויתן'. אנחנו נראה מחאה והתנגדות של התושבים. כשאין אמון, הכל מתמוטט".

בארגונים הסביבתיים, בירכו על החלטת השרה לבצע חשיבה מחודשת על ההחלטה. "שמחנו לשמוע את התלבטויותיה של השרה גמליאל לגבי התכנית לקדם בשריפת פסולת בישראל ועל הבנתה את הצורך לקדם תכנית לאומית לטיפול בפסולת, אשר תבטיח שימור מקסימלי של כל חומרי הגלם שנמצאים בפחי האשפה ותמנע את זיהום האוויר שייגרם כתוצאה מהמשרפות", אמרה מאיה יעקבס, מנכ"לית ארגון 'צלול', שנאבקה בהחלטה לקדם הקמת משרפות. "לאור ריבוי הדעות המקצועיות בתחום, ארגוני הסביבה סיכמו כי יפעלו יחד לגיבוש נייר המלצות, אשר יבטיח בחינה מחודשת של הנושא. כל ארגוני הסביבה תמימי דעים כי שריפת הפסולת היא החלופה הגרועה ביותר והבלתי רצויה. השאלה שיש לענות עליה היא האם ניתן להימנע לחלוטין משריפה או אם תהיה חובה להקים משרפה אחת. בכל מקרה, אין חולקים על כך שחייבים למנוע הקמת 8-9 משרפות אשפה ברחבי הארץ ולמקסם את המיחזור ואת הפרדת הפסולת במקור".

בתגובה לדברים, אמרה השרה גמליאל: "כחלק מהליך קביעת המדיניות, השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל מבצעת בימים אלה בדיקת עומק של אסטרטגיית הטיפול בפסולת על כל מרכיביו. השרה מתכוונת לבדוק מגמות עולמיות ומודלים כלכליים וכן להתייחס לעמדות הציבור והארגונים השונים. השרה טרם גיבשה את עמדתה כלפי מתקני השבת האנרגיה או כל מיזם אחר".