נדחתה תביעת ההשתקה נגד שרון שפורר; אורבן תשלם לה הוצאות של 100 אלף שקל

"לא ניתן להתעלם מן הרושם שתביעתה של חברת אורבן נדל"ן נעשתה משום רצונה להשתיק את העיתונאית שרון שפורר מלפרסם את הקשר שבין החברה לבין דודו דגמי" - כך קבעה שופטת ביהמ"ש השלום בתל-אביב, רחל ערקובי, שדחתה את כל הטענות שהועלו בתביעת הדיבה שהגישה חברת הנדל"ן נגד שפורר, ואף פסקה לטובתה הוצאות בסך 100 אלף שקל.

במהלך שנת 2014 העלתה שפורר בחשבון הפייסבוק שלה 7 פוסטים על אורבן נדל"ן וקשריה עם העבריין דודו דיגמי, שהיה עד מדינה מרכזי בפרשה שתוארה על-ידי בית-המשפט כ"אחת מפרשיות הסחר בנשים החמורות שידעה המדינה". בין יתר הדברים שייחסה שפורר לאורבן, היא התייחסה אליה כ"חברה מפוקפקת", "נוראית", וכמי ש"המקורות הכספיים שלה מפוקפקים גם הם". 

בתגובה לכך, הגישה אורבן תביעת לשון הרע על-סך מיליון שקל נגד שפורר, במסגרתה טענה כי אין לקשר בינה ובין עברו הפלילי ומעשיו של דגמי, בהיותה תאגיד בעל אישיות משפטית נפרדת. אורבן אף ציינה כי דגמי "חזר בתשובה", וכיום הינו איש עסקים לגיטימי המוכר בעסקי הנדל"ן.

מנגד, טענה שפורר, באמצעות עוה"ד אורי קידר ועמוס נוה ממשרד כבירי נבו קידר בלום שייצגו בתיק "פרו-בונו", ומי שמשרדם היה ממקימי המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, כי בפרסומים שביצעה יש תועלת וחשיבות רבה לציבור שזכותו לדעת מי קשור לחברה.

ראיון שהעניקה שפורר בפודקאסט "אוף דה רקורד" בהנחיית דוד ורטהיים ב-5.12.19

בכתב ההגנה שהגישה שפורר באמצעות קידר ונוה אף נטען כי אורבן "מנהלת את עסקיה כאחרונת העבריינים, פועלת תוך הולכת אימים והפעלת לחצים, מנהלת קשרים עם גורמים עברייניים, מסתירה מידע מלקוחותיה, מבנקים וגורמים עמה באה במגע, והכל כפועל יוצא מקשריה עם הגורם הקשור בחברה, אדם בעל דפוסים פליליים מהחמורים שיש, בהם אף אישומים בניסיון אונס, סחר בנשים, סרסרות, סחיטה באיומים והחזקת סמים".

"דגמי טרם הכיר בחומרת מעשיו בעבר"

כפי שהסבירה ערקובי בפסק דינה, גם לאחר שחתם דגמי על הסכם עד המדינה בפרשה בה שימש כעד דומיננטי, "הוגשו נגדו תלונות במשטרה, שמצטרפות והופכות כאחד עם עברו הפלילי החמור במועדים הרלוונטיים לפרסומים, ומעידות על המשך התנהלות לא לגיטימית". גם עדויות של אנשי החברה בעבר ובהווה, שהעידו בין היתר כי בחברה "רב הנסתר על הגלוי", ועדויות של המתלוננים על דגמי, סייעו לערקובי להגיע למסקנתה כי דבירה של שפורר חוסים תחת הגנת האמת הקבועה בחוק איסור לשון הרע. 

השופטת הבכירה ערקובי קבעה כי פרסומיה של שפורר חוסים תחת ההגנה של "אמת בפרסום". היא הסבירה כי עדותו של דגמי עצמו ועמודים מתוך חקירותיו במשטרה מתארים "מסכת קשה וחמורה של סחר ואלימות כלפי נשים, קורבנותיו של דגמי ושותפיו, והדחתן לזנות תוך כפייה, סחיטה ואיומים", ואף דחתה את טענותיה של אורבן לפיה הוא "חזר בתשובה ואיש עסקים לגיטימי אשר עוסק בעסקים כשרים בלבד". 

"התמונה שעלתה בפניי הינה כי במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה דגמי טרם חזר בתשובה כטענתו, וטרם הכיר בחומרת מעשיו בעבר. דומני כי כאשר כנגד התובע מוגש כתב אישום חדש הקשור לסחיטה ואיומים בהקשר של עסקת מקרקעין ופינוי, כאשר דגמי המשמש כרוח החיה של התובעת מוביל אותה לניהול הליכי פינוי תוך איומים כפי שפורט לעיל, לא ניתן לקבוע כטענת התובעת כי דגמי חזר בתשובה, הכיר בחטאו, ומנסה לנהל חיים נורמטיביים. אני סבורה כי מהחומר הראייתי שהונח בפניי, במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה דגמי עדיין לא עשה את המפנה המיוחל של התנערות מעברו הקשה", קבעה ערקובי.

ערקובי אף התייחסה לחומרת העבירות שבהן היה מעורב דגמי, וקבעה לגביהן את מה שטענו שפורר ועורכי דינה לאורך כל הדרך: "העבירות שהיה מעורב בהן כפי שפורט לעיל, אינן מסוג העבירות שניתן לומר ביחס אליהן 'חזרתי בתשובה' בהבל פה, ובכך לרחוץ בנקיון כפיו. המדובר בעבירות קשות ביותר המצמררות את כל מי שיש בליבו ולו קורטוב של חמלה כלפי האחר, הזולת. דומני כי בטרם ניתן יהיה לקבוע כי אדם שהיה מעורב בעבירות מסוג זה אכן שינה את דרכיו, צריכים לחלוף מספר שנים שבהם נראה בפועל במציאות הממשית התנהגות מסוג שונה, התנהגות אחרת המצביעה על שינוי אורח חיים ועל שינוי נורמות ההתנהגות".

עוד הוסיפה השופטת הבכירה כי "מבחינת ביהמ"ש העובדה כי הגורם בעדותו לא הצליח להביא את עצמו לכלל חרטה כנה ואמיתית באשר להתנהגותו כלפי הנשים שבהן סחר, ועדיין התנער מחלקו בפרשה הקשה, העובדה כי הגורם המשיך בהתנהלות אגרסיבית כלפי אנשים שנדרש פינויים (גם אם היה צדק בעמדת התובעת בנוגע לעצם הפינוי ואינני נדרשת לכך), עצם ההתנהלותה אגרסיבית מצביעה על חוסר הפנמה של תיקון המידות שאין חולק כי קלקול גדול היה בו. אדגיש כי כל הדברים נאמרים ביחס למועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, התרשמותי הייתה כי ככל שחלף הזמן הגורם הבין שעדיף לטובתו האישית להימנע מנקיטת שיטות פסולות והתנהגות כאיש עסקים תביא לו ולחברה תועלת אישית גדולה יותר", הוסיפה.

בנוסף להגנת אמת בפרסום, קבעה ערקובי כי לשפורר עומדות גם הגנות "אמת דיברתי" ו"תום הלב", וכי ברור שבפרסומיה היה עניין ציבורי: "שפורר הוכיחה כי נקטה את הצעדים הנדרשים על מנת לאמת את טענותיה כלפי אורבן בטרם ביצוע הפרסמים, בין היתר, על ידי עיון בפסקי הדין, החלטות, כתבי אישום, חומרי חקירה רלוונטיים, מסמכים מתיק החברה, שיחות עם גורמים הרלוונטיים לפעילות אורבן ולדגמי וכדומה". עוד הוסיפה ערקובי, כי "התרשמותי מעדותה של הנתבעת הייתה כי פרסומיה נעשו מתוך כוונה מלאה וכנה להגן על הציבור."

באשר להוצאות על-סך 100 אלף שקל שנפסקו לטובתה של שפורר, נציין שמדובר בסכום גבוה יחסית בהשוואה לסכומי ההוצאות שפוסקים בתי-המשפט בהליכים מעין אלה. כפי שציינה ערקובי, "לאור משך ההליך, מספר העדים שנחקרו, היקף הישיבות והיקף החומר, ולאור מהות התביעה וסכום התביעה, אני סבורה כי יש להורות על שיעור הוצאות ריאליות וממשיות שישקפו את כמות העבודה הרבה".