הוצאות ממשלה / צילום: Shutterstock
אחד הדברים המוזרים (בלשון המעטה), שקרו בתחילת משבר הקורונה היה ניסיונם של פקידי האוצר לבטל את ההוראה מרחוק לתלמידי בית הספר. נדרשה התערבות ישירה של ראש הממשלה כדי לבטל את הגזרה הזו. צעד זה מצטרף לעוד שורה ארוכה של צעדים (שחלקם נראה מוזר לא פחות), אותם יזם משרד האוצר, שלכולם מטרה אחת - הקטנת הוצאות הממשלה.
במשרד האוצר חוששים שהעלייה הצפויה בהוצאות והירידה הצפויה לא פחות במסים עלולים לגרום לגידול בגירעון, ואת זה הם רוצים למנוע. אבל האם העלייה בגירעון ממשלה בעת הזו באמת כל-כך מסוכנת? כדי לענות על השאלה הזו צריך להבין, שתקציב הממשלה איננו כמו תקציב של משפחה רגילה. כמו שרובנו יודעים מניסיוננו המר, אם משפחה נכנסת לגירעון ונאלצת לקחת הלוואות, היא תשלם על כך בעתיד ביוקר. היא תצטרך להחזיר גם את ההלוואה וגם את הריבית. אבל התיאור הזה לא ממש מתאים למה שקורה עם גירעון ממשלתי.
את ההתנהלות הכלכלית של הממשלה מתאים יותר להשוות להתנהלות של פירמה. איך מתנהגות פירמות? פירמות לוקחות הלוואות ומגדילות את הפעילות הכלכלית שלהם, דבר זה מאפשר להן להגדיל את הרווחים ולהחזיר את ההלוואות. אותו דבר קורה עם הממשלה. הממשלה לוקחת הלוואות ומשקיעה את הכסף בתשתיות, חינוך, בריאות (או סיוע לעסקים שנקלעים למשבר כמו במקרה שלנו). כתוצאה מכך, התוצר של המשק גדל, דבר שמביא לגידול בכמות המסים ומאפשר לממשלה להחזיר את ההלוואות.
האם המסקנה מהדברים האלה היא שלממשלות אין מגבלה על הוצאותיהם? כמובן שלא, מפני שגירעונות גדולים מדי עלולים לגרום לאינפלציה. אינפלציה גבוהה מדי (מקובל לדבר על מעל שני אחוז בשנה), מזיקה מאוד למשק (בעיקר למעמד הביניים ולשכבות החלשות), וזו הסיבה לחשש הגדול של פקידי האוצר מגידול בגירעון. בדרך כלל החשש הזה מוצדק, אבל היום המצב שונה. עוד לפני פרוץ הקורונה, האינפלציה בכל העולם הייתה מאוד נמוכה. אם נוסיף לכך את המשבר הכלכלי (שמקטין את הקניות של הצרכנים) ואת ירידת מחירי הנפט (שמקטינה את הוצאות היצרנים), הסיכוי להתפרצות של האינפלציה כמעט ולא קיים. וכאן עולה השאלה.
אם במצב הנוכחי הממשלה יכולה לקחת הלוואות כדי לממן את הגירעון הצפוי, מדוע פקידי האוצר מנהלים מלחמת חורמה על כל שקל. כדי להבין את התנהגות האוצר צריך לחזור לשנות והשמונים של המאה הקודמת. באותן שנים נקלעה ישראל לאינפלציה של מעל 400% שנגרמה בין השאר על ידי גירעון הממשלה גדול (בחלק מהשנים מעל 10% תוצר). בעקבות האירועים האלה, לקחו על עצמם פקידי האוצר את המשימה של צמצום הגירעון כדי למנוע חזרה של ממשבר כזה. אולם מאז אותו משבר עברו כבר 35 שנה והיום המצב שונה.
החוב הלאומי, שבשנות השמונים הגיע ל-260% תוצר (!), עומד היום על 60% בלבד, דומה למדינות כמו גרמניה ופינלנד והרבה פחות ממדינות כמו קנדה או אוסטריה (שלא לדבר על איטליה ויוון), וגם האינפלציה נמוכה מאוד. נראה שבמצב הנוכחי יכולים פקידי האוצר לשחרר מעט את החבל ולאפשר לממשלה להוציא את הכסף הדרוש, כדי לעודד את הפעילות הכלכלית של המשק. צעדים כאלה צפויים להגדיל בעתיד את ההכנסות מסים ולאפשר חזרה לגירעון סביר.
הכותב הוא חוקר בחוג לכלכלה במכללת עמק יזרעאל