ניידת משטרה / צלם: תמר מצפי
יותר ממיליון מאזרחי ישראל ובני משפחותיהם מודאגים בימים אלה. מיליון אנשים שיש להם מוגבלות תפקודית חמורה. מתוכם, 235,000 ילדים עם צרכים מיוחדים, שלומדים בחינוך המיוחד.
השבוע נהרג בחור בן 34 עם צרכים מיוחדים, על הרצף האוטיסטי, מירי של שוטרים. המחשבות עליו לא מרפות ממני. מה הרגיש ברגעיו האחרונים. מה חשב. האם הבין בכלל מה קורה... והמשפחה שלו, שהשקיעה בו וגידלה אותו למרות כל הקשיים, ששלחה אותו - בחור עם צרכים מיוחדים למקום העסקה מוגן - ולא זכתה לראותו יותר.
אני בטוח שתתבצע חקירה שבמסגרתה יתבררו כל הפרטים. אבל החקירה הזו תתבצע לגבי מקרה אחד.
בשבועות האחרונים היו לפחות ארבעה מקרים של אנשים עם מוגבלות שנקלעו לעימות עם שוטרים או אנשי ביטחון. שלושה מהמקרים הסתיימו במוות. אחד מהם הוא איאד אלחאלק.
השני - שיראל חבורה, שהייתה לו מוגבלות נפשית, השתולל ברחוב בראש-העין, גם הוא שלף סכין ופצע שוטר - ונורה למוות.
השלישי - מוסטפא יונס, שהיה עם אפילפסיה ועבר בדיקה פסיכיאטרית בבית החולים שיבא, ונהרג לאחר עימות עם מאבטחים ביציאה מביה"ח. מוסטפא שלף סכין לעבר המאבטחים, נורה - ונהרג.
המקרה הרביעי אירע ב-10 באפריל. מוישי, בחור חרדי בן 34 עם מוגבלות שכלית, נעצר באלימות על-ידי שוטרים בירושלים.
אלה ארבעה מקרים, אבל יש עוד רבים אחרים.
אפשר להסתכל על כל מקרה לגופו, לחקור, למצוא ממצאים ולסגור את התיק, אבל אני רואה כאן מגמה מדאיגה, שמעידה על כך שהמשטרה לא באמת מבינה התנהגויות שונות של אנשים עם צרכים מיוחדים.
15% מאזרחי ישראל, בני 20 ומעלה (בערך 815 אלף איש), הם בעלי מוגבלות תפקודית חמורה. בנוסף, 235,000 ילדים לומדים בחינוך המיוחד. אם נרחיב את המעגל גם למשפחות המיוחדות, אלה שיש בהן בן או בת משפחה עם מוגבלות, נגיע למספרים עצומים.
המשפחות הללו מודאגות. יש להן בן או בת משפחה שמתנהגים בצורה שונה, מוזרה, לא מקובלת. לעתים אלה הפרעות התנהגות, שכוללות טווח רחב של תבניות התנהגותיות חוזרות, אנטי-חברתיות, תוקפניות ומרדניות, שיש בהן הפרה של הזכויות הבסיסיות של אחרים או של נורמות וחוקים חברתיים תואמי גיל.
לפעמים מדובר בקושי בהדדיות חברתית ורגשית ומוגבלות ביכולת לפתח קשרים חברתיים. זה יכול להיות תנועות חזרתיות, קיבעון התנהגותי והיצמדות לרוטינות.
לעתים מוגבלות נפשית יכולה לבוא לידי ביטוי במחשבות, בלחץ ובהצפה רגשית, שפוגעים ביחסים חברתיים, בכישורי טיפול עצמי ובשיפוט המציאות. זו מוגבלות שכוללת מצבים כמו דיכאון, חרדות, פוסט-טראומה, סכיזופרניה של גיל הילדות והנעורים והפרעות אכילה.
לפעמים אנשים פשוט לא שומעים - חירשים, לפעמים יש כאלה שלא מבינים סיטואציות חברתיות.
מפגש של אנשים כאלה עם שוטר הוא בעל פוטנציאל נפיצות גבוה מאוד. בסבירות גבוהה, שני הצדדים לא מפרשים נכון את ההתנהגות של השני, וזה יכול להביא לעימות, לאלימות, להתנגדות וכמו שאנחנו רואים - גם למוות.
ולאחר רצף המקרים הללו, המון הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים פשוט מפחדים לשלוח אותם לבד לרחוב או לבית הספר.
לכאורה יש את הפתרון הכי פשוט: תמנע מהילד שלך את המפגש עם השוטר. תהיה איתו כל הזמן, או תדאג שיהיה ברור שהוא עם צרכים מיוחדים. המתוחכמים במיוחד מציעים "לסמן" את הילדים הללו, כך השוטרים יידעו שהם עם צרכים מיוחדים ויימנע עימות פוטנציאלי.
נו, באמת. הרי מעבר לאקט המשפיל, המבזה והמתייג, המשמעות של זה היא העברת האחריות לאנשים עם מוגבלות ולמשפחותיהם.
הפתרון האמיתי הוא - כמו תמיד במקרים של מגמה - פתרון מערכתי, של מדיניות.
משטרת ישראל חייבת להבין של-15% מהאזרחים שהיא חייבת להגן עליהם יש מוגבלות. הם שונים. הם מתנהגים שונה, מדברים שונה, שומעים ורואים שונה (או בכלל לא), חלקם לא מדברים והאחרים לא מבינים.
שוטרי ישראל חייבים לקבל הדרכה מקיפה, יסודית, במסגרת ההכשרה שלהם, על מה הם צרכים מיוחדים. איך לזהות את הצרכים המיוחדים, איך להתמודד איתם, איך להימנע מעימות איתם, איך להכיל התפרצויות ולהבין שלא כל מי שמאיים - באמת מתכוון לבצע.
הם חייבים ללמוד להבין שאם מישהו לא עוצר כששוטר מורה לו לעצור, אולי הוא פשוט לא שומע אותו כי הוא חירש. אם מישהו בורח מהשוטר, אולי הוא עם מוגבלות שכלית ונבהל. ואם הוא לא עונה לשוטר, אולי הוא פשוט לא מבין אותו או לא יודע לדבר.
שלא יהיו טעויות: אני גאה בשוטרי ובשוטרות ישראל וגם במשטרה עצמה. אני סומך עליהם ומחנך ככה גם את הבנות שלי. אבל אני מצפה שהמשטרה תבין גם את מי שיש לו צרכים מיוחדים, תדבר איתנו, ההורים המיוחדים, ותכניס לתכנית ההדרכה שלה את נושא הצרכים המיוחדים.
רק ככה נעצור את המגמה הזו וניתן סיכוי שווה לכולם.
הכותב הוא אב לילדה בחינוך המיוחד ומייסד דף הפייסבוק והלינקדין "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה