אישה שעוטה מסכה מטיילת עם הכלבה שלה בכיכר דיזינגוף בתל אביב / צילום: Corinna Kern, רויטרס
אם הייתם אומרים למישהו בתחילת 2020 שהעולם יכנס להסגר, וכולנו נסגר בבתים הוא היה חושב שהשתגעתם. אבל הבלתי יאמן קרה ואנשים החלו לגלות את העולם ברדיוס 100 מטר מביתן. תחושת הקירבה לבית גילתה אצלם דבר נוסף: הם לא רדופים על ידי הזמן כמו בימים רגילים. וכמו פעם, הכל חזר להיות איטי. אולי דווקא הקצב האיטי הזה יותר בריא לנפש האדם?
אנשים מסתגלים מהר, ובטח גם לשגרה כבר התחלנו להסתגל בחזרה. ואולי אפילו שכחנו מה הרגשנו כשהיינו כלואים, או מוגנים, בתוך הבית שלנו. אבל היה משהו פוקח עיניים בתקופה הזו שבה כיבו לנו את העולם שבחוץ. לקחו מאיתנו לא רק את העבודה והפגישות והפקקים, אלא דווקא את הדברים הכיפיים בחיים: חיי חברה, טיולים, בילויים, תחביבים. ובכל זאת, בשביל הרבה אנשים זו הייתה מנוחה, למרות שעבדו מהבית, ולכאורה היה להם יותר קשה. אם עד לפני הקורונה החיים שלנו היו בקצב עולה, בזמן המגיפה הקצב שלנו ירד והחיים הפכו להיות קצת יותר איטיים.
מוזמנים להאזין ולעקוב אחרינו בספוטיפיי, אפל פודקאסטס , גוגל פודקאסטס או באפליקציה האהובה עליכם.