בית החולים איכילוב / צילום: אסף לוי
בשבוע שעבר התכנסה לראשונה הוועדה לקיצור תורנויות של ההסתדרות הרפואית, או בשמה הרשמי "הוועדה לבחינת מתכונת עבודת הרופאים ואופי התורנויות בבתי החולים", שמטרתה לייצר מתווה להפסקת תורנויות של מעל יממה.
בואו נצא מנקודת הנחה שתורנות של יממה היא דבר נורא ויש שלב מסוים בחיים שהגוף, מבחינה פיזית, לא עומד בזה. באופן אישי, תורנות אצלי היא אפיזודה של שלושה וחצי ימים בערך: ההכנות הנפשיות והפיזיות יום קודם, התורנות עצמה, וההתאוששות ממנה שלוקחת יום וחצי - יומיים.
עכשיו אחרי שאמרנו את זה, יש להבין שבעיית התורנויות הארוכות היא עטיפת המתנה שמחזיקה בתוכה את כל הבעיות של מערכת הבריאות, שבה אשפוזים מיותרים, קשר רופף בין קהילה למרכזי אשפוז והיעדר רצף טיפולי הן רק מספר חוליות בשרשרת של התנהלות לקויה. אזקק שלוש בעיות מרכזיות אשר לדעתי פתרון טוב שלהן יכול לסייע בקיצור התורנויות ללא הגדלה משמעותית של תקציב הבריאות:
הבעיה הראשונה - ניהול נכון של כוח-אדם ושל מומחים.
השבוע עשיתי לעצמי מעקב קטן, ובדקתי כמה שעות בפועל אני עוסקת ברפואה שדורשת ממני את ההכשרה הארוכה שעברתי, וכמה שעות בפועל אני עוסקת בפרוצדורות שצריך חצי שעה עד יממה וחצי הכשרה כדי לבצע, כמו אקג, בדיקות דם, הכנת מבחנות, הזמנת יעוצים וכו'.
ביום עבודה שנמשך שמונה שעות, העיסוק שלי ברפואה נטו משתנה בין שעה וחצי לשלוש שעות. ביום של תורנות מיון יש יותר עיסוק ברפואה עצמה, ועדיין מדובר על חצי מהזמן, במקרה הטוב. זו איוולת שאין כדוגמתה; המדינה השקיעה מאות אלפי שקלים בהכשרה שלי, ובסוף שולחת אותי לעשות עבודות מזכירות שלא תורמות להכשרה בשום צורה ולתחושתי אפילו פוגעות בה, כי אין ריענון של החומר, גם אם זה רק לזמן קצר. אמנם אני סטאז'רית, אבל גם מתמחים עוסקים פעמים רבות בעבודות שהיו יכולות להיעשות בידי אנשי מקצוע אחרים, ולהתרכז בהכשרה נטו.
נכון לשנת 2019, כ-1,507 סטודנטים קיבלו רישיון, כלומר, בשנת 2018 היו במערכת כ-1,507 סטאז'רים, שעלות העסקתם הייתה על סך כולל של כ-225 מיליון שקל.
הוספת צוותים פרה רפואיים עם ביטול מוחלט של שנת הסטאז' והכנסת רופאים למערכת שנה מוקדם יותר הם פתרונות זמינים וישימים, שלא רק שלא דורשים תוספת תקציבית משמעותית, אלא אפילו מפנים תקציב שיכול להיות מנותב באופן הרבה יותר יעיל.
הבעיה השנייה - הסתמכות על תורנויות לשם הגעה לשכר הולם.
שכר הבסיס חייב לעלות. סטאז'רים, מתמחים ומומחים צעירים משתכרים 30-50 שקל לשעה, ואת הדלתא בין שכר שהוא קצת גבוה ממינימום ובין משכורת טובה עושים בתורנויות. צריך להבין שככל הנראה השכר ייפגע, ואת ההחלטה האם זה משתלם או לא תעשה הקהילה הרפואית לעצמה. בהורדה משמעותית של התורנויות לא נגיע לממוצעים שהיו עד היום, אבל לשם הגעה להסכם בר מימוש, גם אם לא משתווה למה שקיים היום, חייבים לשקול העלאה של הבסיס.
למשל, נוכל לייצר משרות התמחות של 75% משרה למי שמעוניין (אולי אפילו במחיר של הארכת ההתמחות בשנה). מכל מספר תורנויות כאלה לגזור עוד תקן, וכך הרווחנו פעמיים: הורדנו שעות עבודה ואפשרנו את זה באמצעות תקנים נוספים.
הבעיה השלישית - מנגנון קאפ לקוי מיסודו.
הכסף נשאר בתוך המערכת, ולא מביא שום תועלת: כפי שהדגים מחקר של מכון טאוב מ-2019, בתי החולים מתוגמלים על כל יום אשפוז ב2,279 שקך בממוצע, זאת כאשר המאושפז לא מטופל בבית חולים ששייך לקופה, וזאת לעומת עלות של אשפוזים המשכיים או של אשפוזי בית, שעולים כ1,250 שקל בממוצע.
כמות האשפוזים הלא הכרחיים יכולה גם היא לפנות תקציבים לקהילה חזקה יותר, ובמקביל להוריד עמוס משמעותי במחלקות. חולים שמאושפזים שלא לצורך הם מעמסה על הרופא המטפל ובנוסף חשופים בעצמם למגוון זיהומים של בתי חולים. הציפייה של חולה מאושפז לקבל את כל הבדיקות "כאן ועכשיו" גם בלי אינדיקציות לבדיקות דחופות, בשילוב של תורים ארוכים בקהילה וחוסר נשיאה ישירה בעלויות האשפוז מצד המטופל, יוצרים מנגנון שמעודד אשפוז גם אם אינו הכרחי וכך מגדיל משמעותית את עומס העבודה במחלקות (הפנימיות בעיקר). שינוי יסודי בנוסחת הקאפ הוא אחד המפתחות להבראת המערכת, לקיצור תורנויות ולקבלת שירות טוב יותר. שינוי זה דורש בד בבד גם את חיזוק הקהילה, בין היתר ע"י הגדלת זמינות תורים למומחים ולפרוצדורות.
בשורה התחתונה מדובר רק בחלק מהבעיות, אך המרכזיות בעיניי, במערכת מורכבת. קיצור תורנויות דורש חשיבה מעמיקה על מערכת הבריאות. כל פתרון פלסטר רק ינציח את הבעיות הקיימות, וכל עוד לא תיעשה חשיבה מחודשת נמצא את עצמנו שוב יוצאים לרחובות בעוד עשור.
הכותבת היא סטאז'רית בבית החולים "השרון", פעילה בפורום הסטאז'רים של הר"י וממייסדי פורום כרמל לרפואה וכלכלה