יצרני הרכב הגרמנים, וב.מ.וו באופן ספציפי, עובדים כיום קשה כדי להתאושש ממשבר הקורונה ולחזור לסוג של "נורמליות חדשה". בטרם חלף חודש מההשבתה הכפויה והממושכת של מפעלי הייצור בגרמניה, כבר השיקה החברה שלושה דגמים חדשים, כולל כביש-שטח חשמלי אסטרטגי, שייוצר בסין וייוצא משם לאירופה (ולישראל).
במקביל, היא מנסה לשקם את רשת הדילרים הגלובלית שלה, שטרם חזרה לתפקוד מלא, ועל הדרך היא הספיקה לסגור את פס הייצור של מכונית הספורט האייקונית I8 , לקדם אפליקציה שמזהירה את 90 אלף עובדי החברה על חשיפה פוטנציאלית לחולי קורונה ולהגדיל את היקף הייצור לשתי משמרות ביום.
ב.מ.וו עונה לקומפקט-קופה של מרצדס?
אחת המשימות החשובות ביותר שלה כרגע היא חידוש התנופה השיווקית של כמה דגמי מפתח, שהושקו ממש לפני פרוץ המשבר, ואחד מהם הוא סדרה 2 "גראנד קופה" החדשה. בעת השקת המכונית טענה החברה רשמית כי היא נועדה "להביא אל פלח הפרמיום הקומפקטי את קונספט הקופה ארבע-דלתות המצליח של מכוניות היוקרה הגדולות של ב.מ.וו".
אם היינו צריכים לסכם את המשפט הזה בשתי מילים, אלה יהיו "מרצדס CLA" - אותה קומפקט-קופה ארבע-דלתות מוחצנת של מרצדס, שהצליחה להפתיע את ב.מ.וו באמצע העשור ויצרה נישה ייחודית משלה עם כמעט 100 אלף מכירות בשנה.
אם למישהו יש ספקות שסדרה 2 גרנד-קופה היא תשובה ישירה (ומאוחרת) של ב.מ.וו לאותה CLA, העיצוב מפזר אותן. יש לה חרטום אגרסיבי, שחולק את עיצובו עם סדרה 1 החדשה ומחצין גריל ענק ומפוצל, פגושים נמוכים ופנסים עם תאורת "מסגרת המשקפיים" המוכרת של המותג. פרופיל הצד קמור, שרירי ו"מהיר", כמו אצל המתחרה של מרצדס, וגם הזנב שומר על מראה דינמי בזכות שמשה, שיורדת לאחור בקו תלול ונקטעת במעין הגבהה של מכסה תא המטען.
בסך הכל העיצוב פחות מוחצן משל CLA ומוכוון אל לקוחות יותר בוגרים, אבל זו עדיין מכונית מצודדת עם נוכחות כביש "ב.אמ.וואית", במיוחד כאשר היא מגיעה בצבע שחור ועם חבילת "M ספורט" קוסמטית, שכוללת חישוקים אגרסיביים, מפלטים מודגשים ועוד קישוטים, כמו רכב ההדגמה בו נהגנו.
תא הנוסעים מבוסס על סדרה 1 החדשה, שבמרכזה עמדת פיקוד על בסיס צמד מסכי LCD רוחביים. המראה הכולל פחות טכנולוגי ועתידני מאשר ב-CLA, אבל הוא עדיין פונה לדור האנדרואיד עם שלל אפשרויות להתאמה אישית של הגרפיקה, המידע ותאורת האווירה בתא. תנוחת הנהיגה הספורטיבית אופיינית מאוד למותג, המושבים הקדמיים תומכים היטב בגוף בפניות ונוחים גם בנסיעות ארוכות, הגה הספורט הנאה מכניס את הנהג לאווירה רצויה והכל עטוף בחומרים מהשורה הראשונה עם איכות גימור מוצקה כסלע ובידוד רעשים ראוי לרכב פרמיום.
סוף סוף: גם מצלמה לנסיעה לאחור
הנדסת האנוש שוכפלה מהדגמים הגדולים של החברה, כולל מתג הרוטור המוכר לשליטה בתפריטים, מוט הילוכים דמוי ג'ויסטיק וכמות סבירה של מתגים פיזיים לשליטה ידנית בפונקציות חיוניות. האבזור התקני כולל ערכה מקיפה מאוד של מערכות בטיחות אקטיביות ואפילו "סייענית קולית" יעילה נוסח "אלקסה", שמאפשרת לנהג להתמקד במה שקורה על הכביש. שמחנו גם לגלות שב.מ.וו סגרה כמה חורים מטרידים באבזור התקני של דגמי הדור הקודם כמו מצלמה לנסיעה לאחור, אם כי ברמת המחיר הזו אפשר היה לצפות לקבל גם מערכת ניווט תקנית ושליטה חשמלית במושבים.
מרחב הפנים פחות מרווח מאשר בכמה משפחתיות מדור אחרון דוגמת קורולה ומגאן, ומרווח הברכיים קצת פחות נדיב מאשר ב-CLA שנהנית מיתרון של 5 ס"מ בבסיס הגלגלים. אבל ה-2 מציע יותר מרחב מ-A3 סדאן, למשל, ויכולה לאכלס מאחור ללא קושי שני נוסעים מבוגרים פלוס נספח. גם מרחב הראש דורש פחות פשרות ממה שרומז הגג הקמור. תא מטען שימושי בנפח 430 ליטר יתקבל בברכה על ידי לקוחות משפחתיים.
כרגע משווקת המכונית בישראל בשתי תצורות הנעה. גרסת הבסיס בה נהגנו היא ה-218 שמארחת בחרטומה את מנוע ה-3 צילינדרים, 1.5 ליטר טורבו-בנזין, שמוכר לנו היטב משלל דגמי ב.מ.וו ומיני. בגרסה הזו הוא מייצר 140 כ"ס, שהם אמנם 4 כוחות סוס סמליים יותר מגרסת הבסיס הפופולרית של מרצדס CLA, אבל עדיין לא הספק מרשים במיוחד בימינו.
בשני מצבי התכנות המתונים של מחשב, הניהול המנוע והתיבה לוקים בתגובה די עצלה ללחיצה ואין להם הרבה מה להציע פרט לשיוט נינוח בעיר וצריכת דלק חסכונית. גם תאוצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-8.7 שניות לא תרגש אף אחד. מצב התכנות הספורטיבי כבר מחדד את העברת ההילוכים, מעניק זריקת מרץ אלקטרונית לטורבו ומאיץ את תגובת הדוושה ואת קצב צבירת המהירות בעקיפות ובעליות ארוכות. זו הפכה להיות חיש קל ברירת המחדל שלנו.
את הערך המוסף של ב.מ.וו (פרט לעיצוב כמובן) מספקת התנהגות כביש נעימה ומהנה. אמנם ל-2 החדשה יש כעת הנעה קדמית, כמו לסדרה 1 החדשה עליה היא מבוססת, אבל השלדה שלה מרגישה הדוקה וקלילה, תודות למשקל עצמי נמוך יחסית וחלוקת משקל מאוד מאוזנת, ומתברכת בהעברות משקל מהירות ונעימות ובהיגוי חד, שמשדר היזון חוזר מדויק בפניות הדוקות. בקיצור, שלדה, שפוטנציאל שלה רחוק שנות אור מהיכולות הצנועות של מערכת ההנעה. היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות על הכביש המהיר טובה, כצפוי וכראוי. נוחות הנסיעה סבירה בהחלט עם ספיגה טובה של מהמורות עירוניות ובין עירוניות למעט רמפות הרעדה, שמקפיצות את החלק האחורי אל-על.
ב.מ.וו 218 גראן-קופה מאובזרת ברמה סבירה בהחלט עולה כ-252 אלף שקל, קרוב מאוד למחיר גרסת הבסיס של ה-CLA180. חבילת האבזור M-SPORT מוסיפה עוד כעשרת אלפים שקלים למחיר, אבל עדיין זולה בכ-30 אלף שקל מגרסת ה"פרוגרסיב" של ה-CLA, עם אותו מנוע של 136 כ"ס.
בסך הכל זו מכונית מהנה לנהיגה על כבישים ראויים, שבהחלט יכולה לשמש גם כאופציה ניהולית לנהגים, שגומאים הרבה מאוד קילומטרים בשנה. אמנם הביצועים של המנוע הצמחוני רחוקים מהציפיות, שיוצרים הסטיקרים המרשימים "גרנד קופה" ו-"M-SPORT" שעל הירכתיים. אבל סטטיסטיקת המכירות מגלה שעבור הלקוחות הטיפוסיים בפלח, זה כנראה לא באמת משנה.