אוהדי מכבי תל-אביב באיצטדיון בלומפילד / צילום: אביחי טבק
מאז פרסום פרשת ניצול הקטינות על-ידי הכדורגלנים, שכל מיני שמות אחרים שנותנים לה עלולים להתיר את גופן של הקטינות הבאות, אני מזועזעת קשות מהמחשבה מה עברו אותן בנות 15 בשעות בהן גברים מבוגרים העבירו אותן מיד ליד, כפי שטענה אחת הבנות.
אבל אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה להגיד - עזבו את שחקני מכבי תל-אביב, בהם המשטרה תטפל (או לא, כמו שראינו יותר מדי פעמים). לצד חיבוק הנפגעות, הגיע הזמן למעשה משמעותי לעתיד, כזה שיכול למנוע את הניצול הבא, את האונס שמעבר לפינה.
בימים אלה ניצבת בפני מינהלת הליגות לכדורגל הזדמנות היסטורית: במקום שפרשיית ניצול הקטינות תהיה האסון של הכדורגל הישראלי - היא יכולה להיות ההזדמנות הכי גדולה שלו לשינוי. שינוי שאין סיבה שיו"ר המינהלת ארז כלפון ושר התרבות והספורט החדש חילי טרופר לא יקפצו עליו. שינוי שיהפוך את הכדורגלנים שלנו לא רק לדוגמה לספורטיביות, אלא למודל לגבריות בריאה, מודל ליחס לנשים.
כדורגלנים ופרשיות ניצול מיני זה לא נושא חדש. פעם בכמה שנים נכנסת לחיינו פרשה מחרידה שעד היום הייתה עושה גלים לכמה ימים, מזעזעת בעיקר את ציבור הנשים בישראל, עוד מימי הפרשה עם השם המכובס - "הכדורגלנים ונערות הליווי" - עולות בכל פעם בעיקר שאלות של בגידה בבנות זוג או כשירות למשחק אחרי שניצלת כל הלילה לפני אישה בזנות. כל זאת, במקום לדבר על האישה עצמה ועל הלילה שנאלצה לעבור.
עכשיו אל תטעו - ברור שאני מאמינה שהרף הפלילי קריטי, חייב להיאכף, וכמו בכל פרשת ניצול מיני, הגיע הזמן שגם עם ענישה משמעותית. הרף המוסרי דרמטי, ונראה כי הפעם אולי סוף-סוף, גם אם לא יהיה אישום פלילי, במכבי תל-אביב יבינו שאי-אפשר לעבור לסדר היום על טענות לניצול של קטינות (בין אם חשבת שהן בנות 17 ויום ובין אם לא); אבל הגיע הזמן לדבר גם על המסר התרבותי, על דורות של שחקנים שגדלים פה למנגינת "השופט בן זונה", ואף אחד לא עצר לדבר איתם על מיניות בריאה, על שוויון מגדרי, על כבוד.
במאבק הפמיניסטי אנחנו לא פעם אוהבות להגיד שאנחנו בנסיגה משמעותית, שעל כל צעד קדימה אנחנו בתעופה שניים אחורה. אני רוצה להגיד שהשבוע האחרון סימל לי מעל לכל ספק שאנחנו בדהרה קדימה.
התגובה של המועדון של מכבי סימלה שהמפכה הבינלאומית במאבק באלימות נגד נשים מצליחה ומתקדמת. מי חלם על תגובה כה תקיפה נגד אלימות מינית ובעד נשים עד לפני כמה שנים.
בדומה לכך הייתה המהירות בה מפלגת ש"ס הודיעה כי לא ימונה חבר הכנסת המיועד ברוך גזהיי, שמתקרא רב ומספר בין יתר הגיגיו כי אלה המחשופים של נשים שמובילים אותן לחלות בסרטן השד (מחלה ממנה סובלת כל אישה שמינית בישראל, בלי הבדלי דת, גזע, או עומק מחשוף).
הימים הם ימים היסטוריים, ברשתות החברתיות מתייצבים לצד ארגוני הנשים גברים רבים שאומרים עד כאן - לא בקבוצת הכדורגל שלי, לא בבית ספרי.
אז נכון, אין ספק כי מסר ראשון נגד אלימות מינית יעבור אם כף-רגלם של שני הכדורגלנים לא תדרוך על אף מגרש בישראל שוב, אבל ממש לא די בכך. הכדורגל כבר מזמן הפך לחלק מהתרבות בישראל, בטח עבור צעירים רבים. מודלים לחיקוי והערצה, מועדונים שמגדלים שחקנים פוטנציאליים כבר מגיל 8, אלפי שחקנים בכל הארץ שמשחקים.
כל אלה עד היום אולי זכו לשיעורים במצוינות וספורטיביות, אבל הגיעה העת להעניק להם שיעור אמיתי נוסף לחיים, כזה שיכול לעשות מהפכה של ממש ביחס בין גברים לנשים בישראל.
מינהלת הליגות לכדורגל מתהדרת בכך שהיא קמה בין היתר כדי לייצר מעורבות בקהילה ולהקנות ערכים חינוכיים וספורטיביים. מה יותר ספורטיבי מכבוד לנשים? מה יותר ערכי משוויון בין המינים?
הגיע הזמן שכל שחקן כדורגל בישראל, מבכיר עד צעיר, יעבור הדרכה מתאימה לשוויון מגדרי. הדבר לא דורש תקציבי ענק, רק דורש אומץ ושאנשים שליבם במקום הנכון יובילו את עתיד הספורט הישראלי. זה בידיים של המינהלת, זה יכול לקרות בדחיפה של היו"ר ושל השר טרופר, שאין לי ספק שמאמינים בזה כמוני.
הכותבת היא מומחית לתחומי רווחה וקידום נשים, ממקדמות החוק לאיסור צריכת זנות