הפתרון הגרוע: הפיכת המדינה לבעלת השליטה בחברת אל עלהמשבר בחברת התעופה אל על, ובקשתה לסיוע עתק, לא יורד מסדר היום במשק. בנושא הסיוע של הממשלה לחברה חוברים להם יחד שני אירועים שונים: האחד, מצבה הכספי המורכב של אל על ערב משבר הקורונה; והשני, מגפת הקורונה עצמה והשפעתה על החברה.
שילוב אירועים אלו יצרו אצל הממשלה מעין בלבול באשר לדרך הסיוע הרצויה לאל על.
טוב הייתה עושה הממשלה אילו הייתה מפרידה את שני האירועים, ומפשטת בכך לעצמה את הסוגיה המורכבת שנוצרה. תחילה, על הממשלה להשיב על השאלה מה הייתה עושה אילו מגפת הקורונה לא היה באה לעולם, והחברה הייתה מבקשת ממנה, בחלוף שנות הפסד נוספות, סיוע כספי כדי שתעמוד במחויבויות שנטלה על עצמה.
דומני שהתשובה לשאלה זאת די קלה - הממשלה הייתה מסרבת לבקשה ומסבירה לאל על כי המדינה אינה יכולה ליצור איפה ואיפה בין חברות עסקיות במשק, וכי עליה להתמודד עם מצבה בכוחותיה היא, בין שבהתייעלות, גיוס הון, אסטרטגיה עסקית חדשה וכו'.
האם אי-היענות לבקשת הסיוע לאל על בתרחיש התיאורטי שהוצג לעיל, עלולה הייתה להוביל להפסקה מוחלטת של פעילותה, לפירוקה ולאובדן חברת תעופה ישראלית? הסבירות לפירוק החברה נמוכה מאוד. הרבה חברות תעופה בעולם פשטו רגל, וחברות התעופה האמריקאיות ממשיכות לקרוס שוב ושוב מדי כמה שנים. ובכל זאת, פשיטות הרגל לא הביאו להפסקת הפעילות של חברות תעופה אלו, אפילו לא ליום.
הדבר מתאפשר בדרך של בקשת החברה, או מי מנושיה, לבית המשפט להקפיא לזמן מה את כל חובות החברה, ולמנות נאמן מטעם בית המשפט אשר מגבש תוכנית הבראה לחברה, ובזמן זה החברה ממשיכה לפעול תחת הגנת בית המשפט (צ'פטר 11).
תוכנית ההבראה שמגבש הנאמן, ואשר מובאת לאישור הנושים ולאישור בית המשפט, כוללת בדרך כלל מחיקת חלק משמעותי מחובות החברה לנושים רבים, וכן תוכנית התייעלות.
לנאמן מטעם בית המשפט נתונות סמכויות רבות ובהן לערוך שינויים בהסכמי עבודה עם העובדים, לרבות צמצומים במספר העובדים, הורדות בשכר ובתנאי עבודה נלווים, והכול כדי למנוע את פירוק החברה.
ככל שתוכנית ההבראה כוללת תספורות לנושים, עולה הסיכון כי בעלי המניות הנוכחיים של חברות התעופה, יאבדו את כל השקעתם. כן ייתכן שהחברות יוצעו למכירה במכרז, למרבה במחיר, כחלק מתוכנית ההבראה. התמורה מהמכירה מממנת חלק מהחוב לנושים.
ובחזרה לישראל - חוק חדלות פירעון החדש בישראל, שנכנס אשתקד לתוקף, בספטמבר 2019, תומך בתוכנית הבראה שכזאת, ובמכירת החברה לגורם אחר. נזכיר, שלמדינה יש מניית זהב באל על, שמאפשרת לה להכתיב כי הרוכש יהיה גורם ישראלי המקובל עליה.
כעת, ורק כעת, ניתן לשאול - האם משבר הקורונה מכתיב פתרון אחר מאשר תוכנית הבראה תחת בית המשפט. מצד אחד, סיוע כספי לחברות תעופה כתוצאה מהמשבר הוא לגיטימי, אך מנגד, מצבה הרעוע של אל על עוד לפני משבר הקורונה, מחייב את הממשלה להיות מעורבת עד צוואר בגיבוש תוכנית הבראה לחברה.
כך, יהיה על הממשלה גם לשאת בתוצאות אם ההבראה תיכשל, ובחילוט ערבויות המדינה להלוואות שתיטול החברה בסכום של יותר ממיליארד שקל. גרוע יותר יהיה אם המדינה תהפוך לבעלת שליטה בחברה. דבר שיגרור הזרמות כספים חוזרות ונשנות של המדינה לחברה, כל אימת שקופת המזומנים שלה תתרוקן. נזכיר, שכך "הנשימה" המדינה את חברות תעש, מספנות ישראל ואחרות, שהיו בשליטתה עד להפרטתן.
במצב מורכב זה על הממשלה לשקול ולבחון מתן מענק כספי מדוד לאל על (ולא ערבות או רכישת הון), כפיצוי בלתי מותנה בשל משבר הקורונה.
ואם חלילה יקרה שהחברה תגיע בסופו של דבר לחדלות פירעון, תשלומי הממשלה יקטינו את הפסדי הנושים ובהם רבים שרכשו כרטיסי טיסה באל על, שלא מומשו עקב הקורונה.
הכותב כיהן כממונה על התקציבים במשרד האוצר
