בנימין נתניהו וישראל כ"ץ / צילום: Abir Sultan, רויטרס
בארה"ב הגדיל הבנק המרכזי (הפד) את כמות המזומנים במחזור ב-55% מנובמבר 2019 למאי 2020. ובישראל - הגידול היה 14.4% בלבד. העלייה בהוצאות הממשל האמריקאי בינואר-מאי 2020 יצרה פער ענק, של 250%, יחס לעלייה בישראל.
לפי שירות התעסוקה, נרשמו בארץ, ב-26 באפריל, 1,011 מיליון דורשי עבודה. חודשיים אחר-כך, ב-24.6 פרסמה הלמ"ס, הגוף הרשמי לפרסום נתונים, שמאי 2020 נעדרו מעבודתם כ-800 אלף איש, נוסף לכ-175 אלף מובטלים. כלומר, המשק שקע לשפל מעמוקים בתולדותיו.
האם הממשלה נוקטת צעדים יעילים להתמודדות עם המשבר הקשה? כדי לענות, יש לדון בשני רכיבים עיקריים: הראשון, הגדרת התרופות למחלה השפל הכלכלי, והשני השוואת פעילות הממשלה והבנק המרכזי בישראל לעומת הפעילויות של ממשלות ובנקים מרכזיים בארצות מפותחות בעולם.
לגבי רכיב התרופות, ישנן שתי גישות. לפי הראשונה, על הממשלה להקטין את מעורבותה ביציאה מהשפל, ולתת למשק התחרותי להיחלץ מהמשבר בכוחות עצמו.
ההתרחשויות שיובילו להיחלצות יקרו לפי השלבים הבאים: אבטלה גבוהה ומתמשכת תוביל עם הזמן לירידה בשכר העובדים, כך שיצרנים יוכלו להוריד מחירים בלי לספוג להפסדים. ירידת המחירים תביא לגידול בביקוש לסחורות ולשירותים מהסקטור הפרטי, לגידול ביצוא, והמשק ייחלץ בהדרגה מהשפל.
לדעת הדוגלים בתפיסה זו, על הממשלה להימנע מלהתערב אלא באופן מינימלי. מדוע עליה לעמוד מנגד? כי התערבות ממשלתית על-ידי הפחתת מסים ועלייה בהוצאות תביא לעליית החוב הממשלתי, שתחייב אותה בעתיד להטיל מסים גבוהים יותר להקטנת החוב לגודלו הרצוי.
מאחר שהציבור מבין שעלייה במעורבות הממשלה כעת, תוביל להעלאת מסים בעתיד, הציבור יפחית עוד יותר את הוצאותיו. כך כל גידול בהוצאות הממשלה יבוטל על-ידי ירידה מקבילה בביקוש הפרטי. מכאן שהרחבת פעילות הממשל לא תהיה אפקטיבית ולא תסייע ליציאה מהשפל.
הגישה השנייה שבה נוקטות הממשלות בעולם המפותח, קובעת שבתקופת השפל על הבנק המרכזי להדפיס כסף, למימון עלייה משמעותית בהוצאות הממשלה, כפיצוי על ירידת הביקוש של משקי הבית, שחלקם מצויים באבטלה עמוקה.
הגידול בביקוש הממשלתי יגרום למעסיקים להגדיל את הביקוש לעובדים, האבטלה תרד, והביקוש הפרטי ישוקם. כך יוכל המשק לחזור במהירות יחסית לתעסוקה מלאה.
אז באיזו גישה נוקטת ישראל? כדי לענות נתייחס לרכיב השני, ונשווה את מעורבות ממשלת ישראל למעורבות ממשלת ארה"ב בפעילות הכלכלית.
ראשית, אתייחס למעורבות הבנק המרכזי ואשווה את הגידול בכמות המזומנים במחזור בתקופת נובמבר 2019-מאי 2020 , וכן אשווה את השינוי בהוצאות הממשלה בישראל ובארה"ב. מפרסום הפד עולה שכמות המזומנים במחזור גדלה ב-55%, מ-3,315 מיליארד בנובמבר 2019 ל- 5,149 מיליארד במאי 2020. מנגד, בישראל גדלה כמות המזומנים במחזור ב-14.4%, מ-128 מיליארד בנובמבר 2019 ל-146.5 מיליארד במאי 2020.
המצב ביחס לגידול בהוצאות הממשלה בישראל לעומת ארה"ב קיצוני יותר. בארה"ב, בינואר-מאי 2019 הסתכמו הוצאות הממשלה ב-1,923 מיליארד דולר; לעומת 2,736 מיליארד דולר בינואר-מאי 2020. מדובר בעלייה של 42% בהוצאה בארה"ב בתקופת משבר הקורונה.
לעומת זאת, בישראל, לפי נתונים שפרסם החשב-הכללי במשרד האוצר, בחודשים ינואר-מאי 2019 הסתכמו הוצאות משרדי הממשלה האזרחיים, בסך 108.7 מיליארד שקל, לעומת הוצאה בסך 121.7 מיליארד שקלי בחודשים ינואר-מאי 2020. מדובר בגידול ההוצאה הממשלתית ב-12% בתקופת המשבר.
האם ישראל נוקטת מדיניות של התערבות מינימלית, בשונה ממה שעושות הממשלות המפותחות? האם מובילי המדיניות בישראל מאמינים שהשפל יתוקן בסיוע כוחות השוק, ללא התערבות הממשלה?
נזכיר, ששפל כלכלי נמדד, בנוסף להפסד תוצר והכנסה, גם בסבל חברתי ניכר, בעוני מעמיק ובאי-שקט חברתי, שעלול לגלוש ללא אזהרה מוקדמת, לאנדרלמוסיה ולכאוס.
הכותב הוא מומחה לכלכלה, ונשיא האקדמית גליל מערבי