עורך דין בבית משפט / אילוסטרציה: shutterstock, שאטרסטוק
האם בתי המשפט הביאו לקיצו של טריק "המיזמים המשותפים" בתובענות ייצוגיות, שבמסגרתו מתאחדים מספר תובעים בעלי עילות שונות, ומגישים יחדיו בקשה לאישור תובענה ייצוגית? שני פסקי דין שהתקבלו בחודשים האחרונים מסמנים את הסלידה של בתי המשפט מהפרקטיקה האמורה, וחושפים את המניע המרכזי להיוולדה - הרצון לחסוך באגרה.
מאז מאי 2018, אז הוטלו אגרות על מגישי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, חלו תמורות משמעותיות בתחום התובענות הייצוגיות. כפי שניתחנו מספר פעמים ב"גלובס" במרוצת החודשים האחרונים, בנוסף לירידה התלולה של 44% שחלה במספר בקשות האישור שמוגשות לבית המשפט, צמחו להן פרקטיקות נוספות בקרב עורכי הדין המגישים בקשות לאישור תובענות ייצוגיות. אחת מהן, למשל, נוגעת לזינוק העצום במספר בקשות האישור הפטורות מאגרה, כמו למשל בקשות בענייני נגישות ואנשים עם מוגבלויות. מספרן של בקשות אלה היה 1.4% בלבד מסך בקשות האישור שהוגשו לפני הטלת האגרות, ובשנה שלאחר הטלתן כבר עמד על 30% מסך בקשות האישור המוגשות, ואף הגיע לשיא של 42% מסך הבקשות המוגשות בעיצומו של משבר הקורונה.
תמורה בולטת נוספת שחלה בשוק התובענות הייצוגיות נוגעת לרצונם של מגישי בקשות אישור לחסוך עד כמה שניתן בהוצאות האגרה שכל מי שמגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין צרכני נדרש כעת לשלם - 8,000 שקל לבקשה לאישור תביעה ייצוגית שמוגשת בביהמ"ש השלום (עד 2.5 מיליון שקל); ו-16,000 שקל עבור בקשה לאישור תביעה ייצוגית שמוגשת בביהמ"ש המחוזי.
אחד מה"טריקים" שמצאו עורכי הדין ובעלי הדין בהקשר זה הוא לאחד מספר עילות שאינן קשורות באמת זו לזו - למעט העובדה שהן מופנות, במרבית המקרים, נגד אותה משיבה.
אלא שכעת נראה כי האפשרות להשתמש בפרקטיקה שנויה במחלוקת זו נחסמה הלכה למעשה: בשתי החלטות שהתקבלו לאחרונה בבתי המשפט המחוזי והשלום, הבהירו השופטים כי אין מקום להשלים עם פרקטיקה שבמסגרתה מספר מבקשים מתאחדים יחדיו ומגישים בקשה אחת, כשברור שהמטרה העיקרית שלהם היא חיסכון בתשלום האגרה.
מקרה ראשון: 3 מבקשים, 3 עילות, סופר-פארם אחת
לפני מספר שבועות, נשיא בית משפט השלום בחיפה, השופט אינאס סלאמה, דחה על הסף בקשה לייצוגית נגד סופר-פארם. זאת, לאחר שמצא כי במסגרת הבקשה אוחדו להן למעשה שלוש תביעות בנושאים שונים לתוך תובענה אחת - אך ורק כדי לחסוך בתשלום אגרה.
במרכז בקשת האישור נגד סופר-פארם, שסולקה על הסף, ניצבו שלושה מבקשים בעלי שלוש עילות שונות בתכלית: בעוד המבקש הראשון טען כי סופר-פארם ייחסה סגולות מרפא למוצרי או תוספי מזון, המבקש השני טען להפרה בעניין אי סימון מחירים, ואילו המבקש השלישי טען להפרת החובה לסימון המחיר הממוצע בחו"ל בצמוד למחיר מוצרים בחנות האינטרנט של הרשת.
עו"ד ערן זך ממשרד יגאל ארנון ושות', אשר ייצג את סופר-פארם בהליך, הגיש בקשה לסילוק הבקשה על הסף, בטענה כי זו הוגשה בחוסר תום לב. בתי המשפט נזהרים לסלק על הסף בקשות לאישור תובענות ייצוגית, מכיוון שבכל מקרה כדי לנהל תביעה ייצוגית יש ראשית לאשרה, ולכן הידרשות לבקשת סילוק, הנחשבת לשלב מקדמי בתיק, מוסיפה למעשה שלב מקדמי שני במספר, באופן שמסרבל את ניהול ההליך.
ואולם במקרה של סופר-פארם, קיבל כאמור סלאמה את בקשת הסילוק, על אף שזו הוגשה עוד בטרם נוהל השלב הראשון בהליך. בהחלטתו, הסביר נשיא השלום בחיפה כי אין כל ספק שמדובר בשלושה מבקשים שונים ובשלוש עילות שונות, המתבססות על מקרים שאירעו בתאריכים שונים וללא קשר ממשי ביניהם - למעט זהות המשיבה. ביהמ"ש אף השתכנע כי מטרת החיבור בין המבקשים היה הרצון לצמצם בעלויות האגרה.
בין יתר הנסיבות שהובילו את סלאמה לפסיקה החריגה, הוזכרה העובדה כי בטרם הגשת בקשת האישור המאוחדת, נשלחו לסופר-פארם שלוש פניות מוקדמות שונות על ידי כל אחד מהמבקשים. פניות אלה, הסביר הנשיא, נשלחו בתאריכים שונים, וכללו עילות שונות.
סיבה נוספת שהובילה לדחייתה של הבקשה על הסף, נגעה לכך שהקבוצה הייצוגית הנטענת בבקשה חולקה מראש לשלוש קבוצות שונות, ללא הגדרה של שאלה משותפת אמיתית אחת - בניגוד למה שמורה חוק תובענות ייצוגיות. אך לא רק הרכבן של שלוש תתי הקבוצות היה שונה, אלא שגם הנזק לכל אחת מהן כומת בנפרד. "הגדרת השאלה המשותפת כ'הפרת חוקי הגנת הצרכן' היא הגדרה כללית ורחבה יתר על המידה", קבע סלאמה, ומכאן הסיק כי אין מנוס מלקבוע ש"לא קיימת שאלה משותפת לשלוש תתי הקבוצות".
ביחס למניע שהוביל לאיחוד המלאכותי של שלוש העילות לכדי בקשה אחת, כתב סלאמה: "בהיעדר תגובה עניינית מצד המבקשים בנושא זה, מצאתי לקבל את טענת סופר-פארם, שלפיה בנסיבות אלו יש לקבוע כי צירוף שלושת המבקשים לבקשת אישור אחת נעשה במטרה לחסוך את תשלום האגרה המתחייבת בגין הגשת שלוש בקשות אישור נפרדות, בהליכים נפרדים".
מקרה שני: 2 מבקשות, 2 עילות, תנובה ורמי לוי
היו גם מי שביקשו לקחת את ה"טריק" של איחוד עילות לכדי בקשה אחת צעד אחד נוסף - וקיוו שיוכלו להגיש בקשת אישור מאוחדת, אפילו כשמדובר בשתי משיבות שונות.
בבקשת אישור שסולקה על הסף לפני מספר חודשים על ידי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דורון חסדאי, טענו שתי מבקשות גם נגד תנובה על כך שהפחיתה את שיעור הסידן במעדן "פרילי", וגם נגד המותג הפרטי של רמי לוי אשר יוצג על ידי עו"ד רונית סיטון זלקינד ממשרד מ.פירון, שהקטין את אריזות הקפה הטורקי שמשווק ברשת.
המבקשות ניסו להסביר לחסדאי כי יש מקום לדון בבקשה שכאמור כללה שני עניינים שונים לחלוטין כדי "לראות את התמונה בכללותה", ואף טענו כי מתקיים בעניינם התנאי של "שאלה משותפת" שהחוק מורה עליו, שכן מדובר בעניין עקרוני הנוגע ל"אריזות מוצרים, הרכבם, מהותם, משקלם ומחירם ליחידת מידה".
חסדאי דחה מכול וכול את הטיעון היצירתי הזה, כשקבע כי לו היה מקבל אותו, זה "היה מוביל לכך שלמעשה ניתן היה לאחד את הדיון בבקשות דנן עם תיקים רבים אחרים". עוד קבע חסדאי, כי "אפיון כללי זה, שאין להסכים עמו, יכול לשמש כ'מקרה בחינה' לבאות, במובן זה שמספר רב של תובענות ייצוגיות, של מבקשים שונים כנגד משיבות שונות, היו מוגשות באכסניה אחת תוך נימוק שהשאלות המשפטיות או העובדתיות משותפות".
מכאן, הגיע חסדאי למסקנה כי יש לסלק על הסף את הבקשה "מחמת העדר תשלום אגרה כמתחייב, וזאת בשים לב לעובדה כי מדובר למעשה בשתי תובענות ייצוגיות שאוחדו יחדיו באופן מלאכותי".
כעת, כך נראה, ייאלצו עורכי הדין והמבקשים בתובענות ייצוגיות למצוא "טריק" אחר כדי לחסוך בעלויות האגרה.