נועה שכטר, צורפת ומעצבת תכשיטים / צילום: דוד בודזיק
נועה שכטר, בת 38, היא צורפת ומעצבת תכשיטים. "אני עובדת כעצמאית משנת 2014. עם השנים הקמתי את יוניסקס ארט ג'ולרי - תכשיטים לנשים ולגברים. במקור בכלל למדתי ניהול בתי מלון, לא משהו שהיה מביא לי תעסוקה היום ממילא, אבל גם ככה לא הייתי חוזרת אחורה. צמחתי בעסק משנה לשנה, וגם כיוונתי להקמת דוכן בשוק בנחלת בנימין.
"עד לפני כארבע שנים עוד שילבתי את זה עם עבודה כשכירה בחברה של מעצבים. אבל היום יש לי פעילות אונליין. פעמיים בשבוע אני בדוכן שלי - וראיתי שאפשר להתפרנס ככה בכבוד, כי אני דואגת להיות יצירתית ולשנות כל הזמן. עליתי על דרך טובה, הכול הלך בכיוון טוב, ואז הכול נפל בבום. בחודש מרץ הייתי בחופשה בהודו, והשארתי את החנות אונליין עם הודעה שהדברים יסופקו יותר באיטיות. חזרתי במרץ לבידוד, ולטיפול בהזמנות שנכנסו עד לאותה הנקודה".
פעילות האונליין נפגעה?
"כן. מאפריל הפעילות באתר Etsy שבו נמצאת החנות שלי, ירדה. באונליין אני מוכרת בעיקר ללקוחות בחו"ל, אבל גם בדוכן חלקו הגדול של הקהל שלי הוא תיירים. כשחזרנו קצת לשגרה, בנחלת בנימין היו גלים; אנשים התלהבו קצת עם פתיחת הסגר, אבל אז זה ירד שוב. זה לא שלא יוצאים החוצה - אנשים באים, אבל הם לא באים כדי לקנות. אני מסתכלת על עצמי - אני כבר לא יכולה להרשות לעצמי ללכת למכון כושר. אם אני עושה את החישובים האלה, כנראה שגם אחרים עושים אותם ומוותרים על מותרות. צריך לעבוד חזק יותר על האונליין, אבל העבודות שלי הן עבודות יד ולא ייצור המוני. מה שנראה לאנשים יקר - יש סיבה. כל הוזלה היא על חשבון הרווח שהוא לא גדול ממילא".
הפעימות עזרו?
"כן. אמנם טיפה בים - שליש ממה שאני מרוויחה - אבל זה גם משהו. מוזר להגיד, אבל לפחות היה לי כסף בצד כתוצאה מתאונת עבודה שעברתי בעבר. אם לא היו לי חסכונות אני לא יודעת איך הייתי עוברת את זה. חונכתי בבית של עצמאים - עכשיו סוף סוף מחלחלת ההבנה שאין לי על מי לסמוך חוץ מאשר על עצמי. אף אחד לא יעזור לי, בטח שלא המדינה. זה מבאס".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il