יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד / צילום: אגף הדוברות בהסתדרות
ממשלת ישראל ה-35 היא ממשלה בסיכון. בכל יום היא בסכנת נפילה שתיקח אותנו למערכת בחירות רביעית. המשבר הפוליטי גורם לכך שהמערכת נמצאת ב"היכון מתמיד" לבחירות. "ממשלת חירום-קורונה" מתמודדת עם משבר כלכלי חריף, לרבות קשיים ניכרים בשוק העבודה. כך שהיחסים בין ההסתדרות לממשלה הופכים לקריטיים, וחסרים במשק מנגנונים להגברת אמון העובדים בהסתדרות. החשש שהאינטרסים הפוליטיים של הנהגתה ישפיעו על ניהול המאבקים למען עובדים מתגבר לנוכח התנהלותה הרפה-משהו בשנים האחרונות ובמשבר הקורונה.
אמון העובדים נחלש גם משום שההסתדרות החדשה אינה דמוקרטיה-מתקדמת דיה. ארבעת ראשיה האחרונים ירשו את תפקידם כמו במלוכה-שליטה העוברת מאב לבן. חיים רמון העביר בירושה לעמיר פרץ, שהמליך את עופר עיני, שמשח את אבי ניסנקורן, שהכתיר את ארנון בר-דוד. 25 שנות ירושה, כך שהמינויים נקבעים ללא בחירות כלליות בקרב מאות-אלפי העובדים, ונעשים כהסדר זמני ע"י גוף פנימי המונה 171 נציגים.
משרת יו"ר ההסתדרות נושאת אחריות ציבורית עצומה המביאה עימה זכויות רבות - קשרים למוקדי כוח, במה תקשורתית, יחסים עם ההנהגה הפוליטית ועוד. נראה, שהיו"ר הקודם, ניסנקורן, ניצל את תפקידו כמקפצה פוליטית, כשבמהלך כהונתו שמר על יחסים הדוקים עם שר האוצר משה כחלון. יחסיהם הקרובים הציפו שמועות על דילים, כגיוס עובדים למען מפלגת "כולנו" והבחירות בהסתדרות. היו גם איומים בשביתות שלא מומשו, והסתיימו במסיבות עיתונאים שבהם כיכבו ניסנקורן וכחלון.
היו פרסומים, שניסנקורן ניהל מגעים עם כמה מפלגות, בהן "כולנו", ובסוף הצטרף ל"כחול לבן". עם פנייתו לפוליטיקה ב- 2019, עזב ניסנקורן את ההסתדרות, ובמקומו מונה בר-דוד.
מעבר למקפצה פוליטית, יש חשש שיו"ר הסתדרות עשוי לקבל החלטות שנוגעות ישירות למאות-אלפי עובדים לפי שיקולים פוליטיים-אישיים. אמנם היו"ר אינו יותר יכול לכהן במקביל כח"כ (כרמון וכפרץ), אך ראוי להרחיב את ההוראות החלות על התפקיד הבכיר, ולהציע תקופת צינון גם על יו"ר ההסתדרות.
תקופת צינון מוכרת לרובנו בעיקר בהקשרים צבאיים. ב-2007 חוקק "חוק חלוץ", להארכת תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון לשלוש שנים. כלומר, יורשו להגיש מועמדות לכנסת אם עד הבחירות חלפו שלוש שנים מפרישתם (למעט אם נערכו בחירות נוספות בזמן הזה, ואז יוכלו להיות מועמדים לכנסת הקרובה). הגבלות נוספות חלות על מועמדים נוספים לכנסת, כמו: נשיא המדינה, רב ראשי, שופט, עובד מדינה בכיר ועוד. אך לא לגבי יו"ר ההסתדרות ובעלי תפקידים ציבוריים חשובים נוספים.
הצינון נועד למנוע ניגודי-עניינים וניצול לרעה במעברי התפקידים. החלטות שמתקבלות משיקולים פוליטיים-אישיים פוגעות באמון הציבור. למרות החקיקה הפרסונלית, לצינון מטרה חשובה - מניעת שימוש בכוח הציבורי הגדול שניתן לבכירים כדי לנווט את עתידם הפוליטי. אסור להפוך החלטת רמטכ"ל לעניין פוליטי-אישית, וגם לא החלטת יו"ר הסתדרות. על אף שמהקמת ההסתדרות 12 מ-16 ראשיה כיהנו גם כחברי-כנסת, חלקם במקביל - צינון למחזיקי תפקיד זה נעלם מהשיח הציבורי.
אני מאמין שהיו"ר היום (עוד) לא חפץ בשריון לבחירות הבאות, ונראה שאינו מועמד, אך הסוגיה אינה בר-דוד. כשנמצאים בסכנה מתמדת להתפרקות הממשלה, המצב במשק מחייב עמידה איתנה ונקייה-שקופה של ארגוני העובדים ונציגיהם.
בשנים האחרונות התנהלות ההסתדרות (בהנהגת ניסנקורן ובר-דוד), הפכה לרכה יותר. עם כניסתו לתפקיד הכריז בר-דוד, שאינו מתכוון לנקוט קו לוחמני, ומעשיו, כולל במשבר הקורונה, מאותתים שהוא בעד חיזוק יחסי ההסתדרות והממשלה. לא ראינו שהיו"ר נאבק בעוז למען מאות-האלפים שמצפים לכך, ואמונם במוסד נשחק.
כצעד בונה אמון, ראוי שההסתדרות תחיל על ראשיה צינון, כדי למנוע את הפיכתה לכלי משחק בידי היו"ר. לצד היותו נבחר בהליך ירושה, גם אפשרות החלפת יו"ר במבנה הנוכחי היא כמעט אפסית. כך שלא נשקפת לו סכנה, ואין לו מחויבות לתת דין-וחשבון לעובדים. הדרך להחזרת האמון בהסתדרות ארוכה, אבל צעד בונה אמון כתקופת צינון, יהיה נכון ויאותת שיו"ר ההסתדרות נקי ופנוי כולו להיאבק למען ציבור העובדים.
הכותב הוא מזכיר סיעת "צדק חברתי" בהסתדרות, סיעת האופוזיציה